אשה אשר נכחה באירוע איבה הוכרה כנפגעת פעולת איבה

ו"ע 1170/03 לוי נ. המוסד לביטוח לאומי תל אביב

ניתן ביום: 25.12.2005

העוררת נכחה באירוע איבה ביום 22.5.2002. המשיב כופר בכך שנגרם לעוררת נזק כלשהו. על כך הערר.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק 1. לטענת העוררת, מאז הפיגוע היא סובלת מסיוטים, חוסר שינה, חוסר תפקוד בחיי היום-יום והרגשת מצוקה. ברקע של העוררת ישנו מצב כלכלי ומשפחתי קשה, ומצב בריאות ירוד גם כתוצאה מתאונה שעברה, ונפסקו לה אחוזי נכות כללית בגין סוכרת והשמנת יתר על ידי המשיב. לכל אלה, לטענתה של העוררת, התווסף המצב הנפשי של חרדה פוסט-טראומטית, בתר חבלתית וחוסר ריכוז. 2. כאשר יש לאדם שנכח במקום אירוע חבלני קשה רקע קודם, הן של מצב חרדה והן של דיכאון, התגובה הטבעית היא לזקוף את המצב העכשווי כולו לאירועים קודמים. אמנם, אחרי התאונה שהעוררת עברה היא טופלה, אך לא נזקקה לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי. לעומת זאת, בחומר הרפואי שהוגש לבית המשפט ולמשיב על ידי העוררת ושנמצא בתיק באופן כרונולוגי, ישנו רצף של טיפולים פסיכולוגיים ותרופתיים נגד תסמונת של PTSD. 3. העוררת אינה מתחזה. ביום 3.1.2003 נכתב דו"ח נוירופסיכולוגי שסיכם את המבחנים הנוירופסיכולוגיים שנערכו לעוררת, על מנת לעמוד על תפקודה הקוגניטיבי והנפשי. ישנן ראיות נסיבתיות נוספות התומכות במסקנה שהעוררת היתה אמינה בעת ביצוע המבחנים, לא התחלתה ולא התחזתה ולא הגזימה בתיאור מצבה הנפשי. 4. בית המשפט איננו מסוגל להפריד ולכמת את הפגיעה שהיתה לעוררת לפני האירוע החבלני ולזאת שאחריו, אלא שאין מנוס מהמסקנה, שהיתה החמרה במצבה של העוררת בעקבות הפיגוע החבלני. במטלה זו של ההערכה הכמותית של הפגיעה בגין האירוע החבלני, ישא המוסד לביטוח לאומי על ידי הועדות הרפואיות שלו. תפקידה של ועדת הערר הזו הוא לקבוע אם היה נזק כלשהו כתוצאה מהפיגוע. המשיב אינו יכול לשלול מסקנה זו לאור החומר הרפואי וחוות הדעת שלו ושל המומחה מטעם בית המשפט. היתה החמרה והיה נזק. 5. לאור האמור, העוררת היא נפגעת פעולת איבה. 6. הערר התקבל. אין צו להוצאות.