ביום שישי הקרוב מחירי התחבורה הציבורית בישראל יעלו בשיעור חד של עד 33%. עליית המחירים תחול כמעט על כל אמצעי התחבורה – אוטובוסים, רכבת קלה, רכבת ישראל, מטרונית, כרמלית ורכבלית.  הממשלה הקדימה את עליית המחירים – שבעבר תוכננה לשנת 2030 – בגלל תקציב המלחמה.

עליית המחירים תורגש בכל כרטיס. נסיעה באוטובוס תעלה 8 שקלים במקום 6, נסיעה ברכבת תעלה 11 שקלים במקום 9.5, וחופשי-חודשי בטווח של עד 40 ק"מ יתייקר מ־267 ל־323 שקלים. בטווחים רחבים יותר המחירים עולים גם הם, ובחישוב שנתי מדובר בהוצאה של מאות שקלים לאדם – לפעמים יותר מאלף שקלים למשפחה.

הסיפור לא נגמר כאן. המדינה החליטה להרחיב את ההנחות, אבל לא לכולם. מעכשיו, ההנחות יינתנו לפי מה שמכונה "פרופיל גיאוגרפי" – כלומר, לא לפי עיר או שכונה, אלא לפי רחוב ספציפי. כך קורה שבירושלים, ברחוב שטרן שבו מתגוררת אוכלוסייה חרדית, יש זכאות להנחה של 50% על חופשי-חודשי, אבל ברחובות סמוכים שבהם מתגוררים חילונים – אין שום הנחה.

הטבות אחרות כוללות נסיעות חינם מגיל 67 (במקום 75), אבל בפועל, רבים לא מצליחים לעדכן את הפרופיל שלהם באפליקציה או ברב-קו. משרד התחבורה לא פרסם הנחיות ברורות, והמידע באתר חלקי. עדכון הפרופיל אמור להימשך חמישה ימים, אבל אין ודאות שזה בכלל יעבוד.

• תלמידים בתחב"צ - 'חופשי חודשי' לא תמיד הכי זול
• ה-BRT יוצא לדרך: יחבר בין ראשל"צ, רמלה ולוד
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מאחורי תוכנית ההנחות עומדת שרת התחבורה מירי רגב, שקוראת לזה "צדק תחבורתי". אבל בפועל, התקציב להנחות – 450 מיליון שקלים – מגיע מכסף שאמור היה ללכת לשיפור השירות. בשנה שעברה רגב ביטלה 500 מיליון שקלים שיועדו להוספת קווים ושיפור התחבורה. השנה הוקצו רק 250 מיליון – סכום שלא מספיק לשינוי אמיתי. המשמעות היא שהנחות מחולקות, אבל התחבורה לא משתפרת. וזה עוד בלי לדבר על כך שההנחות תקפות רק למי שקונה חופשי-חודשי. מי שנוסע מדי פעם – לא נהנה מכלום.

לצד הציבור, גם המעסיקים משלמים. מכיוון שהמעסיקים נדרשים לפי חוק לממן את נסיעות העובדים, העלאת המחירים יוצרת עבורם מעין מס נוסף. העלות הנוספת למעסיק בגין כל עובד תהיה כ־79 שקלים בחודש. עבור חברה עם 100 עובדים – מדובר בתוספת של כ־95 אלף שקלים בשנה.

ביוני צפויה התייקרות נוספת, אלא אם משרד התחבורה ומשרד האוצר ימצאו תקציב שימנע אותה. כרגע זה לא נראה באופק.