בהסכם ורסאי נדרשה גרמניה לשלם פיצויי מלחמה גבוהים. דיברו שם על תשלום של 269 מיליארד מארק גרמני, לא סתם מארק גרמני אלא מארק גרמני של לפני המלחמה לפי תקן הזהב. למעשה היה מדובר בכמות של זהב של קרוב ל-100 אלף טונות של זהב. אני לא יודע כמה זהב היה אז בעולם, אבל עד היום נכרו בעולם בערך 170 אלף טון זהב, כך שגם היום מאה שנים לאחר מכן מדובר ביותר מחצי מכמות הזהב שנכרה בעולם כולו אי פעם, זה סכום אסטרונומי. איך הגיעו לסכום הגבוה הזה?

קודם כל, מלחמת העולם הייתה מלחמה ארוכה ביחס למלחמות קודמות וההרסנית ביותר שהעולם ידע עד אז. חלקים גדולים מצרפת נכבשו על ידי גרמניה וגרמניה הרסה בלי רחמים את התעשייה והמכרות באזורים האלו. בסכום הזה גם נכלל מרכיב חדש שלא נכלל לפני: בריטניה דרשה להוסיף לסכום הפיצויים את התשלום של הקצבאות לאלמנות המלחמה, היה ויכוח גדול על זה וארה"ב התנגדה לכך אבל בסופו של דבר הסעיף הוכנס. הפיצויים אומנם כללו רק נזק אזרחי ולא פיצוי על עלות המלחמה עצמה, כלומר כלי נשק, שכר החיילים, ועדיין המחיר היה אסטרונומי כי זו באמת הייתה המלחמה הגדולה ביותר שידע העולם עד אז.

אבל בהסכם ורסאי לא סגרו באמת על הסכום הסופי. ההחלטה הייתה להחתים את גרמניה על סעיף כללי שאומר שהיא מקבלת אחריות על הנזק שהיא עשתה במהלך המלחמה והיא מוכנה לשלם פיצויים שיקבעו בוועדה נפרדת. למעשה דרשו מגרמניה לחתום על צק פתוח והמדינות אח"כ יחשבו מה למלא בסכום. בואו אני אתן לכם טיפ כלכלי, לא חכם לחתום על צ'ק פתוח, אפשר לאבד ככה את כל מה שיש לך…. מאחר ולא נקבע עדיין סכום הפיצויים הוחלט שגרמניה תשלם בינתיים 20 מיליארד מארק זהב במשך שנתיים ולאחר מכן יקבע הסכום הסופי לתשלום. 20 מיליארד מארק זהב בשנתיים זה סכום עצום. אגב, אני מדגיש מארק זהב כי המעצמות לא היו מוכנות לקבל מגרמניה מארקים אלא רק זהב, סחורות כמו פחם או עץ או מטבע זר אחר שצמוד לזהב.

• חובות של 800 מיליון אירו והפסדי ענק: האם אינטר בדרך לפשיטת רגל?
• אינטר מזנקת ב-24% אחרי שהודיעה שתגייס 38 מיליון שקל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

אבל לגרמניה אין זהב, ואין כמעט מטבע חוץ, ולכן בכדי להשיג כסף לפיצויים היא עושה דבר מדהים, היא פשוט מדפיסה כסף, את הכסף שלה כלומר מארקים ומחליפה את המארקים האלו, שהיא הרגע הדפיסה, בדולרים ולירות סטרלינג.  גרמניה למעשה חוותה גירעון במאזן התשלומים, כלומר שכמות מטבע החוץ שנכנס למדינה נמוך מכמות מטבע החוץ שיוצא ממנה, כמות המטבע שיוצא ממנה היתה גדולה כל כך בגלל הפיצויים ולכן לא נשארה לגרמניה ברירה אלא להדפיס כסף ולקנות איתו את המטבע חוץ. אבל, פתרון הקסם הזה מגיע עם מחיר, כלל שגרמניה מנסה להשיג יותר דולרים ולירות סטרנלינג המחיר שלהם עולה, ככל שהמחיר שלהם עולה, יוקר המחיה בגרמניה עולה והיא חווה אינפלציה. המחירים עולים כי הרבה מהמוצרים הם מיובאים או תלויים בחומרי גלם מיובאים ולאזרחים יותר קשה לקנות את המוצרים האלו ובנוסף אולי בעיקר, כל הכסף הזה שגרמניה מדפיסה נשאר בסופו של דבר בתוך גרמניה ופשוט יוצר אינפלציה.

גרמניה נכנסה למלכודת, כי הדולר מזנק, הלירה סטרלינג מזנקת. עכשיו בשביל לשלם את הפיצויים היא צריכה להדפיס אפילו יותר כסף כדי לקנות אותם. מאחר והצרפתים ידעו שלגרמנים אין זהב ואין מטבע חוץ, הם הסכימו לקבל כפיצוי סחורות, בעיקר פחם ועצים שהיו בשפע בגרמניה אבל ב-1922 גרמניה התחילה לפגר במשלוחי הפחם ולשלוח קצת פחות ממה שנדרש. משלוחי העץ היו הרבה פחות מהנדרש, וזה הגיע למצב שגרמניה שולחת רק שליש ממה שהיא אמורה לשלוח לצרפת.

בצרפת לא אהבו את הרעיון שגרמניה תתחיל לפגר בתשלומים והדבר יעבור בשקט, היה להם ברור שאם הם לא יעשו מעשה, גרמניה פשוט תפסיק לשלם. יותר מזה, הם חששו מכרסום במעמד של הסכם ורסאי, מבחינתם חוזה ורסאי הגן עליהם מפני גרמניה חזקה מידי, והם לא רצו לראות את גרמניה הולכת במדרון חלקלק של ביטול החוזה. לכן הצרפתים החליטו לעשות מעשה ולקחת בעצמם את הפיצויים שמגיעים להם הישר מהלב התעשייתי של גרמניה, חבל הארץ רואר (Ruhr).

• הכנסות אודיוקודס עלו ב-2.2% ל-61.5 מיליון דולר; הרווח למניה עקף את הצפי
• יו"ר ה-SEC מזהיר: "אנחנו שנים מאחור" - האם וול סטריט תעבור לדיווח דו-שנתי?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הונאה של 2 מיליארד דולר - עונש של 11 אלף שנות מאסר - ומוות...

בינואר 1923 הצרפתים נכנסו עם צבא של 60 אלף חיילים, וטנקים לתוך חבל הארץ המשמעותי ביותר מבחינה כלכלית בגרמניה. לגרמניה לא היה צבא שמסוגל לעמוד כנגדם והרואר נפל כמעט ללא התנגדות לידי הצרפתים. בלי הרואר המצב בגרמניה הידרדר עוד יותר, זה שגרמניה איבדה את הרואר היה כמו משפחה שמאבדת את המפרנס העיקרי שלה, ולמשפחה הזו לא היו שום חסכונות להישען עליהן. הבנק המרכזי של גרמניה מתחיל להדפיס כסף בכדי לממן את הוצאות הממשלה, וזה כבר באמת דרדר את המצב. המארק הגרמני המשיך לצנוח. מ-4.2 מארק לדולר בסוף המלחמה ל-5000 מארק לדולר בסוף 1922 לפני כיבוש הרואר ול-100,000 מארק לדולר ביולי 1923, חצי שנה לאחר כיבוש הרואר. באוגוסט השער עמד כבר על על 5 מיליון, הכפלה של שער הדולר פי חמישים בחודש. עד נובמבר הגיע שער הדולר מול המארק ל-4 טריליון מארק לדולר אחד. זו הייתה תקופה שבה המחיר של המוצרים הוכפל כל כמה ימים, במקום שהעובדים יקבלו משכורת פעם בחודש או בשבוע, הם קיבלו אותה פעמיים ביום כדי שיספיקו לקנות משהו עם הכסף לפני שהערך שלו ישחק.

הם הגיעו עם מזוודות, תיקים, ומריצות לאסוף את הכסף ורוב הפעמים התיק עמוס השטרות היה שווה יותר מהשטרות שבתוכו. אנשים לא הסכימו לקבל מארקים תמורת מוצרים אלא רק מטבע זר או סחורות אחרות, סחורה חמה שכזו הייתה סיגריות, בגלל שסיגריות לא מתקלקלות מהר וקלות משקל הן הפכו לאחד מהמטבעות החדשים של גרמניה ואנשים הסתובבו איתן ועשו איתן עסקים.

אנשים רבים עדיין קיבלו את השכר שלהם במארקים, אנשים שקיבלו כספים מהמדינה ובעיקר בערים. כאשר עירוני ניסה לקנות אצל חקלאים בכפר ביצה, בשר או ירק במארקים התשובה נפוצה הייתה "אנחנו לא מקבלים קונפטי יהודי מברלין". הסירוב של החקלאים לספק מזון לעיר תמורת מארקים גרר את הערים למצוקה נוראית ולרעב. החקלאים העדיפו למכור את הסחורה שלהם למדינות אחרות שמשלמות בכסף אמיתי ולא לעירוניים הגרמנים שמקבלים את השכר שלהם במארקים. בערים החלו מהומות מזון, חנויות מכל סוג נבזזו, כל מה שהיה אפשר לקחת מהחנות נלקח, בתנאי שלא הוחרב על ידי הבוזזים. גם החקלאים סבלו. עירוניים מורעבים פשטו בעשרות על כפרים, שחטו עדרים של פרות, כבשים, חזירים, העמיסו אותם על עגלות, לפעמים העגלות של החקלאים עצמם, ולקחו אותם לעצמם. גם בתי החקלאים לא נשארו ללא פגע, ובוזזים בזזו את הבתים ובעיקר את המטבחים שלהם, תוך כדי שהם משאירים אחריהם נזק וחורבן. 

גרמניה הגיעה לשפל המדרגה. אם בתקופת המלחמה עוד הייתה סולידריות שהצליחה להחזיק את המרקם החברתי עכשיו הסולידריות נעלמה. לא כולם נפגעו אותו הדבר מהאינפלציה. היו מרוויחים גדולים כמו בעלי המפעלים וחקלאים שיכלו עדיין לייצר משהו עם ערך ולמכור אותו גם בחו"ל תמורת כסף אמיתי שערכו רק עלה מיום ליום, היו גם בעלי נכסים שהנכסים שלהם לא נפגעו, הנדל"ן עלה עם עליית המחירים, גם הבורסה הגרמנית שברה שיאים למרות האינפלציה, כי העובדה שיש אינפלציה לא פוגעת במי שמחזיק נכסים מוחשיים, הערך של הנכס פשוט עולה עם האינפלציה.

חברות הנסחרות בבורסה בד"כ מייצגות איזושהי פעילות אמיתית, כמו מפעל לדוגמא. ברור שלמפעל לא קל לחיות בסביבת אינפלציה כל כך הרסנית אבל בסופו של דבר הוא מייצר מוצרים, במצב של היפר אינפלציה זה יותר טוב מכסף. עוד דבר שקרה לחברות בבורסה היה שהחובות שלהן פשוט נמחקו. הציוד שקנו המפעלים עם כספי ההלוואות עדיין היו שייכים למפעל והערך שלו רק עלה עם האינפלציה. אבל החוב, אותו יכלו פתאום לשלם בשטר אחד ואולי אפילו לקבל עודף. גם פועלים רבים ממעמד הפועלים הצליחו לשמור לרוב על השכר שלהם בתקופת האינפלציה. בסה"כ העובדים כן נפגעו, כי המצב הכללי היה לא טוב, אבל זה לא שהשכר הפך לפרוטות. אם תחשבו על זה גם העובדים עצמם בעצם מוכרים את הזמן שלהם ואת כוח העבודה שלהם תמורת כסף כל יום מחדש, ולכן אם המחירים עולים ויש יותר כסף בשוק גם הם יבקשו יותר כסף תמורת הזמן שלהם.

מי שנפגע באמת מהמצב, היו אנשים שהסתמכו על הכנסה קבועה כמו הכנסה מאגרות חוב וחסכונות. היו אלו אנשים שלא עבדו ולא היה להם מה למכור, הם בנו על לחיות מחסכונות שנצברו מארק אחרי מארק במשך שנים. אבל, אז, בזמן קצר, חסכונות חייהם הפכו לפרוטות. מדובר בעיקר על פנסיונרים, אבל גם על אנשים כמו סטודנטים. היו גם לא מעט אנשים שקיבלו קצבאות שנשחקו מאוד ולא עלו מהר כמו המחירים: נכים, אלמנות, יתומים - חלק גדול מהם הגיעו למצב הזה בעקבות המלחמה. האנשים האלו הגיעו לחרפת רעב.

אז גרמניה סבלה קשות בגלל פיצויים אסטרונומיים שהיא נאלצה לשלם, זו לפחות הטענה של הגרמנים עצמם. אגב מי שטיפח מאוד את הטענה הזו היה היטלר בעצמו, הוא הפסיק לשלם פיצויים ב-1933 בגלל שהפיצויים שודדים את גרמניה. אבל אנחנו צריכים לבחון את הטענה הזו בצורה כלכלית טהורה. הדרך לעשות את זה היא להשוות את הפיצויים כאחוז מהתוצר הלאומי של גרמניה. אין נתונים רשמיים לגביי התוצר של גרמניה בשנת 1919, ובכל זאת, הרבה אנשים עשו הרבה חישובים והגיעו לפיצויים שנעים בין 2.5% ל-10% אחוזי תוצר, כלומר תשלומי הפיצויים כחלק מסך המוצרים שגרמניה ייצרה בסה"כ היו בין עשירית לאחד חלקי 40. 

אם נגיד נלך על האמצע, בערך 6% תוצר, זה נותן מושג טוב כי זה אומר שמדובר על אחוזי תוצר בודדים. עכשיו אפשר להשוות את זה למדינות אחרות, לדוגמא ישראל. למדינת ישראל יש חובות שהיא כל הזמן משלמת. ב-2019 ישראל שילמה 120 מיליארד שקל של החזר חובות בשנה, התוצר היה בערך 1,400 מיליארד שקל כלומר זה משהו כמו 8.5% מהתוצר. זה אומר ש-6% תוצר זה משהו שמדינות אמורות לעמוד בו, אז למה בכל זאת האינפלציה התרחשה בגרמניה? אולי אלו לא היו הפיצויים שגרמו לאינפלציה שם? אולי הם היו רק חלק מסיפור הרבה יותר מורכב?   זה נושא שמתווכחים עליו כלכלנים והיסטוריונים כבר מאה שנה, ובפרקים הבאים נדבר על כל מה שהוא לא פיצויים שגרם להיפר אינפלציה בגרמניה של רפובליקת ויימאר. 

ספרים:

‘When Money Dies: The Nightmare of Deficit Spending, Devaluation, and Hyperinflation in Weimar Germany’ by Adam Fergusson

מאמרים:

Marks, Sally. "The myths of reparations." Central European History 11.3 (1978): 231-255.

Fremdling, Rainer. “German National Accounts for the 19th and Early 20th Century A Critical Assessment.” VSWG: Vierteljahrschrift Für Sozial- Und Wirtschaftsgeschichte, vol. 75, no. 3, 1988, pp. 339–357.

Hetzel, Robert L. "German monetary history in the first half of the twentieth century." FRB Richmond Economic Quarterly 88.1 (2002): 1-35.

דקומנטרי:

(2349) Make Germany Pay - YouTube

אתרי אינטרנט:

World War I reparations - Wikipedia