מה מצב הסחר עם שותפת העסקים השנייה בהיקפה שלנו?

"התפיסה שלנו תמיד היתה שישראל זקוקה לשלום. הוא נדבך בעוצמתה הכלכלית. בתוך כך, הסכם שלום עם הפלשתינאים הוא אחד מאבני היסוד של כינון השלום", כך מגדיר ד"ר רון פונדק, מנכ"ל מרכז פרס לשלום, במשפט פתיחה בהיר את ראיית העולם של המרכז שנקרא על שמו של שמעון פרס, מהאיקונות היותר מזוהות עם תהליך השלום - על כל המשתמע מכך. המרכז הוקם ופועל במישורים נרחבים לשיפור היחסים בין הישראלים לפלשתינאים.

נפגשנו לראיון עם מנכ"ל המרכז ד"ר פונדק וסמנכ"ל המרכז לענייני מסחר ועסקים, סמדר שפירא. ערב מערכת הבחירות 2006, נראה שיחסינו עם הפלשתינאים התפצלו לשני עולמות מקבילים. רחוק למדי מגישת העולם של מרכז פרס לשלום. מה עוד, שפרס עצמו כאישיות פוליטית, חי ונושם במפלגת "קדימה" של שרון, שחרטה על דגלה את מפת הדרכים מחד, אך גם את תוכנית ההנתקות מנגד. צעד חד צדדי בעיקרו.

עיקר הפעילות של המרכז עוסק ביחסים שבין הישראלים לפלשתינאים. שהם בעצם "שותפי הסחר השניים בהיקפם עם ישראל, אחרי ארצות הברית", מציינת סמדר שפירא. ד"ר פונדק מתאר בפנינו את ארבעת התחומים העיקריים שעל פיהם פועל מרכז פרס לשלום, שאותו הוא מנהל. הם מתחלקים לפעילות הומניטרית, פעילות בחינוך לערכי השלום, דיאלוג ושתופי פעולה - עם נגיעה לתחומי הכלכלה והמסחר, ו"האצלת כח", או empowerment. כלומר, פעילות טהורה למען רווחת הפלשתינאים, מתוך ראייה לדברי פונדק, שהיא משרתת את ישראל לטווח הארוך. קידום הסחר בעבור שני הצדדים אחד המקרים המעניינים שמביא פונדק הוא הקמת המרכז הפלשתינאי למשתמשי ההובלה הימית. אחת הבעיות של רצועת עזה, גם לפני ההתנתקות, היתה הבידוק הבטחוני המאסיבי שנדרש לסחורות שיצאו ממנה אל עבר הנמלים בישראל. העיכוב, יצר קשיים ביכולת של הספקים הפלשתינאים לעמוד בהתחייבויות שלהם עם סוחרים מעבר לים, דבר שהקטין את יכולת היצוא שלהם.

מרכז פרס לשלום, יצר פלטפורמה שקישרה בין איגודים מקצועיים בארץ לגורמים בצד השני. כתוצאה מהאינטראקציה הוקם האיגוד הפלשתיני לתובלה ימית. האיגוד קיבל כסף מהאירופאים והוא עובד מהמערכת הישראלית. כאשר במקביל, גם הצד הישראלי נהנה מהגברת פעילות הסחר בנמלים, וגם הצד הפלשתינאי. הטקסטיל יקום לתחיה? עוד פעילות מסחרית שהחלה לשאת פירות ראשונים קשורה בתחום הטקסטיל. במרכז פרס לשלום מנסים להחיות את אחד מאפיקי האכזיב בכלכלה המקומית. בישראל התעשייה כמעט גוועה, והמתפרות בעזה כבר לא תופרות במרץ מזה שנים. יש פעילות מסוימת בפס הייצור שעדיין מבוצעת בעזה, כמו לדוגמא במצעים עבור כיתן, מסבירה שפירא, אך ככלל האפיק הזה טומן פוטנציאל מסחרי שלא מנוצל.

כתוצאה מאינטראקציה שארגן המרכז, נפגשו אנשי המקצוע הפלשתינאים עם עמיתים ישראלים. "כ-60 איש נכחו במפגש שהיה מקצועי לחלוטין", מדגיש פונדק ומוסיף, "כל בעלי הצרכים הרוויחו דיאלוג, ולבסוף נחתמו 8 הסכמים מהמפגש". הוא מוסיף כי בוצע מפגש דומה בתחום מלאכת היד, ויש מחשבות על הגברת המאמצים בתחום התיירות.

לא ברור אם מדובר בנאיביות, אבל הכוונות שמציג ד"ר פונדק בהחלט מרשימות אותנו כניסיונות לבצע שינויים בשטח. שתי הכלכלות סבלו מאוד מהסכסוך המדמם והקשה שעדיין לא נגמר, ופעילות המרכז, נראת באמת חריגה בזירה שלנו. לא משום השאיפות לתוצאות עסקיות של רווח ושורה תחתונה - להן ישנם שותפים רבים בתל אביב - אלא בדיעה הראשונה ש"השלום" כערך, מקדם אותן בפועל יותר. רק תותים? לענייני "האצלת הכח" או ה-empowerment, כדברי ד"ר פונדק. ישנם מקרים לדבריו שבו לצד הישראלי יש אינטרס שלפלשתינאים יהנה מיציבות כלכלית, דבר שישרת לבסוף גם את ישראל. "בעניין החקלאות, יש שיתופי פעולה. לדוגמא בעניין - גידול תותים בעזה". במקרה של התותים, סייע המרכז בהכשרה וקידום היכולות של הפלשתינאים בעזה בעמידה בתקנים האירופאיים לסחר.

המטרה היתה שהפלשתינאים יוכלו לייצר תותים לאירופה, כאשר לשם כך הובאו בתי קירור, מכונות מיון, וניתן סיוע בגיוס כספים. "החל מאפריל 2004 נוקטות המדינות באירופה בסטנדרט היורו-גאפ. מדובר בתקינה מחמירה על פרטים רבים. מהיקפי הדישון ועד למיקום הקרקעות של הגידול בנקודות GPS", מסביר פונדק. מרכז פרס לשלום פעל לסייע לעצמאותם של החקלאים בתחום הזה בכדי שיוכלו לייצא את הסחורות בעצמם. אם היו מקשיבים לנו היו מרוויחים הון יוזמה נוספת, ותיקה יותר של מרכז פרס לשלום, היתה קשורה להשקעות מצד אחר. המרכז סייע בהקמת קרן בדומה למתכונת של קרן הון סיכון. היא השיגה התחייבויות (Pledges) מהאירופאים, הישראלים והפלשתינאים להשקעה של 20 מיליון דולר מכל צד. הבעיה היתה שבפרוץ האינתיפדה צלל השווי של ההשקעות, שהיו בין היתר בתקשורת, בחברת הסלולר פלטל. "לבסוף החזירה 99% מכספי המשקיעים", מציין פונדק.

"אבל הם לא שמעו בעצתינו", הוא מדגיש, "אם היו עושים כך, היו ממתינים מגלים שההשקעות שלהם היו מניבות תשואות גדולות מאוד היום". כמות השיחות המיואשות פחתה לדברי סמדר שפירא, מרכז פרס לשלום, עובד על שת"פים עם מספר מגוון של ארגוני תעשייה ישראלים. החל מהתאחדות התעשיינים, דרך אגוד לשכות המסחר, ומכון הייצוא. בכירי מרכז פרס לשלום מעודדים מהמגמה האחרונה ומציינים כי התעשייה הישראלית מעוניינת בהידוק הקשרים המסחריים עם הצד השני.

לשאלה איך השפיעה ההתנתקות על היקפי הסחר עם הפלשתינאים, הם מציינים כי עד לאחר תקופת "אחרי החגים", הכוללת גם את הרמדאן לצורך העניין, לא היה שיפור בכניסת ויציאת סחורות. לרצועה עוכבו סחורות שאינן הומניטריות בתקופה הזאת, ויציאת הסחורות עוכבה לעתים בבידוק בטחוני. אבל כעת יש שיפור יחסי, "רמות הטלפונים המיואשים פחתה", מציין ד"ר פונדק, ומוסיף חיוך של תקווה.