חוק ובלנדר: על ההשקעה שאף אחד לא עושה בישראל

במשך שנים יש תחום אחד שזוכה להזנחה הגדלה ביותר במדינת ישראל. מבול התחקירים שהתפרסמו בעת האחרונה, סדרת האירועים האלימים, ועוד כהנה וכהנה, רק מחזקים את התחושה שהמחסור בהשקעות בתחום הספציפי הזה רק מדרדר את מצבנו הכללי. אני מדבר על אכיפת החוק במדינה.

התחקירים שפורסמו לאחרונה כבר לא מעוררים דאגה, הם קטסטרופה של ממש. מדינת ישראל הולכת והופכת למדינת עולם שלישי לנגד העיניים והממשל נותן לזה יד. את הכסף מבזבזים פה על מערכות מנופחות בהיקפים שהיו גורמים למדינות עולם שלישי אמיתיות להתקנא. כל המיליונים שצריכים ללכת למשטרה בכדי שתקבל תגבור כוחות ותשליט את שלטון החוק, הולכים לבזבוזים שונים ומשונים.

פלישה של בדואים לקרקעות ברחבי צפון כל הנגב, שלא ניתן יהיה לפנות גם בחמש תוכניות "התנתקות", לא מדאיגה את המדינה. אבל ערוץ טלויזיה לחברי כנסת שעולה 18 מיליון שקל בשנה למשלם המיסים - כן. בניה חסרת פרופורציות ללא תוכניות מתאר במושבים ובקיבוצים ברחבי הארץ, לא גוררת צווי פינוי והריסה וגם אם כן - הם פשוט לא מבוצעים. אבל רשויות שלמות חסרות כל תועלת מתקיימות.

בכלל בישראל מבזבזים כסף לפי לחצים פוליטיים, ואין לחץ פוליטי אמיתי לשלטון החוק. כך מתפרסם תחקיר על פלישה לקרקעות משכונת ג'ואריש לכיוון מושבים בסביבה. כך יוצאים דוחות על דוחות של מבקר המדינה שמותירים כותרות באוויר בלבד.

כך מתגברות תופעות של שודדי ברזל שגונבים מכל הבא ליד, תחושת הבטחון האישי מתערערת לחלוטין ואנו נתקלים במקרי רציחות נוראים וסתמיים בקרב בני נוער. זהו לא רק מצב בלתי נסבל אלא התדרדרות וסיאוב שהולכים וגוברים. אם המדינה לא תקצה יותר משאבים לאכיפת החוק ולהקמת רשויות ממלכתיות שיוכלו לטפל בארגוני פשיעה ובהפרה בוטה של מה שקובע המחוקק, אנחנו באמת נהפוך סופית לעולם שלישי.