מריבת הקבלנים על 682 אלף ש"ח: בית המשפט חייב את סגלוביץ' לשלם 510 אלף - וקבע ששני הצדדים המציאו הסכמות בדיעבד
קבלן משנה שביצע עבודות תשתית ברמלה בשיטת "גב אל גב" תבע כ-682 אלף ש"ח; הנתבעת טענה לנטישת אתר, חשבונות מנופחים וקיזוזי חומרים - אך בית המשפט בחיפה קבע כי חוות הדעת מטעם התובעת חסרת משקל, פסל את מרבית הקיזוזים, וחייב בתשלום 510,862 ש"ח בתוספת מע"מ
סכסוך כספי בין שתי חברות קבלניות, שביצעו יחד עבודות הקמה ושיקום תשתיות בעיר רמלה, הגיע להכרעה בבית משפט השלום בחיפה - ולצדדים היה מה ללמוד ממנה. השופטת ג'אדה בסול חייבה את חברת סגלוביץ' רועי תשתיות ובנייה לשלם לקבלן המשנה, ר.ח. תבנית פיתוח ותשתיות, סך של 510,862 ש"ח בתוספת מע"מ, ומתחה ביקורת נוקבת על שני הצדדים כאחד (ת"א 54804-04-23).
הרקע: סגלוביץ' התקשרה עם החברה למשק וכלכלה של מרכז השלטון המקומי לביצוע עבודות תשתית ברמלה, והעבירה חלק מהעבודות לביצוע ר.ח. תבנית כקבלן משנה, בשלושה פרויקטים - עבודות ברחוב הרצל, ברחוב משה רבנו ובחניונים בעיר. תנאי התשלום נקבעו בשיטת "גב אל גב", כלומר קבלן המשנה זכאי לתמורה בהתאם לחשבונות שאושרו על ידי המזמין, בניכוי רווח קבלני של 9%.
לטענת התובעת, היא סיימה את העבודות, החשבונות הסופיים הוגשו לתשלום, אך סגלוביץ' סירבה לשלם יתרה של 682,336 ש"ח בתוספת מע"מ. מנגד, טענה סגלוביץ' כי התובעת הסתירה את קיומו של הסכם מחייב, נטשה את אתר העבודה ברחוב הרצל בטרם סיום העבודות, והגישה "חשבונות מנופחים או פיקטיביים". עוד טענה כי מימנה מכיסה את רכישת החומרים בעלויות של מאות אלפי שקלים, ולכן זכאית לקזז אותן, כמו גם עמלות בגין אספקת חומרים, ערבויות, ביטוח ועריכת חשבונות.
ליבת המחלוקת נגעה לתיקונים שהכניס מנהל התובעת, מר חתומה רחמים, לטיוטת ההסכם, ולשאלת שיעור הקיזוזים. בית המשפט דחה את גרסת התובעת לפיה השינויים שערכה בהסכם התקבלו על דעת הנתבעת, וקבע כי "לא הוצגה כל אסמכתא לכך שהשינויים הנטענים אכן נעשו על דעתה" של הנתבעת. עם זאת, גם טענות הנתבעת לא זכו לאמון מלא.
נדבך מרכזי בפסק הדין היה חוות הדעת שהגישה התובעת מטעם מר רונן כזום, חשב כמויות, שנועדה לשלול את היקף החומרים שסגלוביץ' טענה כי סיפקה. בחקירתו התברר כי המומחה נשען על שני מסמכים בלבד, לא ביקר בשטח ולא ליווה את הפרויקט. בית המשפט קבע כי "אין כל משקל שניתן לייחס לחוות דעת זאת אשר נינתה בהסתמך על נתונים חסרים, ללא ביצוע הבדיקות המתחייבות", והמומחה עצמו אישר כי "לצורך קבלת תמונה מלאה, ברור שצריך את כלל המסמכים הרלוונטיים".
השופטת לא חסכה ביקורת משני הצדדים. "עושה רושם", כתבה, "כי שני הצדדים מנסים כיום בדיעבד, במסגרת ההליך כאן, להכניס הסכמות שלא הושגו ביניהם באף שלב, כשכל צד מנסה למקסם את התועלת שלו מאותה הסכמה נטענת, אך לכך אין כל בסיס לא בעדויות העדים ולא במסמכים שהוגשו". עוד הוסיפה: "אין לי אלא להתפלא על כך שפרוייקטים בהיקף כספי לא מבוטל, איננו מגובה בהסכמים מפורטים".
בית המשפט אימץ למעשה את הפשרה שעלתה בין הצדדים בדבר העלאת הרווח הקבלני מ-9% ל-11%, כדרך לגלם את מימון החומרים שביצעה סגלוביץ', ודחה את יתר העמלות הנטענות. לגבי טענת הנתבעת בדבר נטישת האתר ברחוב הרצל, נקבע כי לטענה "אין תימוכין בראיות", ובית המשפט זקף לחובת הנתבעת את הימנעותה מזימון המפקח שאישר את החשבונות: "והמנעות הנתבעת מלזמנו, נזקפת, כידוע, לחובתה".
בחישוב הסופי חילקה השופטת את ההתחשבנות לפי שלושת הפרויקטים: בפרויקט החניונים נותרה יתרה של 6,761 ש"ח בתוספת מע"מ; ברחוב משה רבנו - 103,313 ש"ח בתוספת מע"מ; וברחוב הרצל, המחלוקת הגדולה מבחינה כספית - 400,788 ש"ח בתוספת מע"מ. סך הכל: 510,862 ש"ח בתוספת מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/12/2022 ועד לתשלום בפועל. בנוסף חויבה הנתבעת באגרת התביעה ובשכר טרחת עורך דין בסך 60,000 ש"ח.
ההכרעה מצטרפת לשורת פסקי דין הממחישים את הסיכון הכרוך בעבודה קבלנית ללא הסכמים והתחשבנות מסודרים בזמן אמת. על מקרה שבו קבלן משנה יצא בידיים ריקות ראו בפרשת קבלן השלד שתבע 540 אלף שקל ונדחה, ועל אחריות בגין נטישת אתר בנייה ראו בעניין הקבלן שנטש את הבניין וחויב בפיצוי.
