משבר הנדל"ן לא פוסח גם על החברה הערבית. לאחרונה פרסמה רמ"י שני מכרזים לבנייה רוויה, אחד מהם לבניית 1,515 יחידות דיור באום אל פחם, אך מתברר כי המכרז נכשל ואף מציע לא ניגש למכרז. תשעה מתחמים הוצעו בסך הכל, ולא ברור מה הסיבה האמיתית של הקבלנים להצביע ברגליים - האם זה המצב הביטחוני והסיכון מבנייה ביישוב כמו אום אל פחם, או שמדובר בעוד מכרז ללא היתכנות כלכלית. בכפר ברא, אגב, שווק מכרז נוסף לבניית 104 יחידות דיור. גם הוא נכשל. לעומת המצב במכרזים, מצבם של הפועלים הערבים-ישראלים, לא היה מעולם טוב יותר. חסימת הפועלים הפלסטיניים הזניקה את הפרנסה שלהם - הם מעלים את המחיר ומרוצים מהעובדה שהממשלה לא מכניסה לכאן, לפחות לא כרגע, פועלים פלסטינים.

החשש של הקבלנים מהתמודדות על מכרזים -  גם במגזר הערבי

קבלנים חוששים מאוד לגשת למכרזים בגלל הריבית הגבוהה ובגלל חוסר הוודאות בשוק, שנובע מהיעדר פועלים ואי יציבות ביטחונית. כל זה כשברקע ירידות מחירים בשוק הדירות והאטה כלכלית. מבדיקה של מכרזים שנעשו בעבר, עולה כי קבלנים רבים ממוצא ערבי ניגשו למכרזים ביישובים אלה והעסיקו פועלים רבים, כשההיצע שלהם (כלומר, הביקוש לעבודה) היה גבוה מאוד. לכאורה, הפועלים היו צריכים לחשוש מהתקופה הזאת, אבל הטלטלה בשוק הנדל"ן עושה להם כאמור טוב. יש לכך הרבה סיבות. עד המלחמה היו הרבה מאוד פועלים פלסטינים שמגיעים מהשטחים. היום הם כבר לא נמצאים וכוח העבודה ירד. לאחרונה אנחנו עדים לתופעה - פועלים ערביים ישראלים עורכים "התמחרות" בין קבלנים פרטיים וכבר לא מתפשרים על המחיר. "אם לקחתי לפני ה-7 באוקטובר 500 שקל יומי, היום אני דורש 700-800 שקל. יש לי פתאום ביקוש שלא היה לי", מספר לנו א' (ביקש לשמור את שמו במערכת), פועל ערבי ישראלי שעובד בכל הארץ, ממודיעין ועד אזור הגבול עם לבנון. "הקבלנים לא יכולים למצוא עובדים, אז יש כאלה שמוכנים לשלם גם 900 שקל ליום. אני מנצל את התקופה הזאת כדי לסייע לי ולמשפחתי. כשאני מקבל הצעה גבוהה יותר, אני מספר לקבלן שאני חולה. מחר, כשהפועלים הזרים והפלסטינים יחזרו לעבוד, הוא לא יזכור אותי וייתן לי לעבוד במשכורת נמוכה". מה ההבדל בין אז להיום? "הישראלים יותר חשדנים, זה ברור. הם לא מוכנים לשמוע על העסקה ללא תעודת זהות כחולה. פעם הייתי מגיע לבית ומתחיל לעבוד, היום שואלים שאלות בגלל המצב. אני לא מכיר פועלים פלסטינים שמתחבאים פה ועובדים. בסוף, צריך לזכור שזאת הפרנסה שלנו. אם יהיה כאן מקרה אחד של עימות פוליטי, הממשלה תעצור הכל. זה הפסד לשני הצדדים". זאת שעתם של הפועלים הערביים ישראלים? "הכל זמני. היום הקבלן שותק, אבל בפנים הוא מרגיש שאני מנצל אותו. גם אם הוא לא אומר את זה. פעם היינו לוקחים על עבודת ריצוף 500 יומי, 800 לשני פועלים, כולל עוזר. היינו מרצפים 15-20 מטר ליום, הוא היה סוגר 100 מטר ריצוף בשבוע, עשרה ימים, כולל פאנלים. היום תעשה חישוב, אנחנו היינו עולים לו נניח 8,000 שקל גג, לפרויקט. היום אנחנו עולים לו 1,200 שקל ליום לפחות, נניח 12,000 שקל לפרויקט כזה. אבל מה ההבדל? פעם הוא היה לוקח מהלקוח על 100 מ"ר ריצוף 20 אלף שקל, היום הוא דורש 30 אלף. הלקוח משלם כי הוא יודע שאין פועלים והמצב לא טוב. הוא לא עושה חשבון כמה זה עלה לקבלן, כי בשבילו עוד 10,000 שקל זו הוצאה הגיונית אם מפרקים את הריצוף, זה יעלה עוד 50%, כולל מכולות ופינוי. יותר משתלם לו לרצף וללכת לפרויקט הבא". מה המחיר של רצף יהודי? "יש כל מיני מחירים. בתקופה הזאת, יש מי שמוכן לעבוד במחירים של 250 שקל למטר, ויש כאלה שדורשים 300 ויותר כי אין פועלים. ככל שהשטח גדול יותר, אפשר להוריד אותם במחיר. היתרון שלנו הוא שאנחנו עובדים יומית ולא לפי מטר". חומרי הבנייה? "פעם קבלן היה בא לבית, אומר לך שהוא מביא את הריצוף, הייתי בוחר ריצוף שמנת או אפור ובזה זה היה נגמר. היינו קונים את הריצוף בזול, 30 שקל למטר. היום המחירים עלו, הקבלן לא רוצה להתעסק עם זה וגם הדרישות של הישראלים עלו. הם רוצים ריצוף מיוחד, בנייה אחרת, אז הקבלן דורש מהם להביא את הריצוף, שעולה להם עוד 100 שקל למטר בחנויות שלהם, כי לא כולם קונים בבאקה. חלק מסכימים, תוסיף את זה על העלויות ותבין מה ההפרש". מה יקרה כשהפועלים הזרים יגיעו בהמוניהם? "בינתיים הם לא באים בכמויות. אתה חושב שעוד 10,000 פועלים יזיזו משהו למישהו? ייקח זמן עד שיתאקלמו, לחלק אין באמת ידיים עובדות. כל הקבלנים צריכים אותנו. כשהפועלים הפלסטינים יחזרו תהיה בעיה". אתם לא רוצים שיחזרו? "אני מאחל להם שיתפרנסו, אבל כל עוד הם לא פה, אני מתפרנס יותר".