יוניליבר Uniliver
צילום: Google Street View
היום לפני...

היום שבו הוקמה ענקית מוצרי הצריכה הבינל' ומה קרה היום לפני 89 שנה

היסטוריה כלכלית - "מה קרה היום לפני..." - מדור מיוחד שמוקדש לאירועים המרכזיים בכלכלה ובשווקים בישראל ובעולם. והיום - על ההתרחשויות הבולטות ב-2 בספטמבר

עמית בר |
נושאים בכתבה אינטל יוניליוור


2 בספטמבר 1936 - אנדי גרוב, מהאבות המייסדים של תעשיית השבבים, נולד

ב-2 בספטמבר 1936 נולד אנדי גרוב בבודפשט, הונגריה. אחרי ששרד את השואה ונמלט מהונגריה הקומוניסטית, הגיע בגיל 20 לארה"ב והחל את דרכו האקדמית. הוא למד הנדסה כימית באוניברסיטת סיטי בניו-יורק ולאחר מכן השלים דוקטורט באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. מעבר לידע המדעי, גרוב התבלט בגישה אנליטית, יכולת ניהול נדירה ואומץ לקבל החלטות קשות. הוא הצטרף ל־Fairchild Semiconductor, שם הכיר את רוברט נויס וגורדון מור, ויחד ייסדו השלושה את אינטל ב-1968.

בתחילת דרכה, אינטל ייצרה שבבי זיכרון, כלומר רכיבים אלקטרוניים לאחסון מידע. אלא שהתחרות הייתה קשה, והשוק הפך במהירות לרווי. גרוב הוביל את השינוי: אינטל עברה להתמקד במעבדים - השבבים שמבצעים את החישובים בלב כל מערכת מחשוב. המהלך הפך אותה לספקית העיקרית של IBM ובעצם למובילה העולמית בתחום.


אינטל שבבים
אינטל שבבים - קרדיט: אינטל


גרוב נחשב לדמות קשוחה אך ממוקדת, ובזכותו אינטל גדלה, ביססה את מעמדה בשוק, שיפרה רווחיות והפכה לשם נרדף לחדשנות טכנולוגית. גרוב כיהן כמנכ"ל, ובהמשך כיו"ר, עד פרישתו. כיום מתמודדת אינטל עם תחרות גוברת, אך ממשיכה להיות שחקנית מרכזית בתחום השבבים, במיוחד סביב בינה מלאכותית, מרכזי נתונים ומערכות משובצות. מותו של גרוב ב-2016 סימן את סיומה של תקופה, אך המורשת הארגונית והטכנולוגית שהותיר ממשיכה להנחות את פעילות החברה עד היום.

2 בספטמבר 1929 - מיזוג בין חברות מביל להקמת ענקית מוצרי הצריכה יוניליוור

ב-2 בספטמבר 1929 קמה חברת יוניליוור בעקבות מיזוג אסטרטגי בין שתי חברות אירופיות שפעלו בתחומים דומים. Lever Brothers הבריטית נוסדה בסוף המאה ה-19 על ידי האחים ליוור, ועסקה בפיתוח סבונים איכותיים על בסיס שמנים צמחיים. החברה התבלטה בגישתה המודרנית לניהול, פרסום ומיתוג, והובילה מהפכה בתרבות הצריכה באירופה. מנגד, Margarine Union הייתה קונסורציום הולנדי-גרמני שהתמחה בייצור ושיווק מרגרינה, מוצר בסיסי בעולם המזון של אותם ימים, המבוסס גם הוא על שמנים מהצומח.

החברות מצאו מכנה משותף תעשייתי: שימוש בשומנים ושמנים, רשתות הפצה רחבות, וניסיון לצמוח בזירה תחרותית במהירות. המיזוג נועד להבטיח יתרון לגודל, לשלב משאבים, לחזק מו"פ תעשייתי ולהתייצב אל מול השפעות הכלכלה הגלובלית של סוף שנות ה-20. בראש החברה המאוחדת עמדו נציגים בריטיים והולנדים, תוך שמירה על מבנה כפול: מטות בלונדון וברוטרדם, ושילוב בין חשיבה גלובלית לניהול לוקאלי.

במהלך המאה ה-20 רכשה יוניליוור מאות מותגים, נכנסה לתחומי הקוסמטיקה, מוצרי הניקוי, המזון והשתייה, והקימה מערכות הפצה ומו"פ עצמאיות ברחבי העולם. כיום מדובר בתאגיד מוצרי צריכה מהירה הפועל ביותר מ-190 מדינות, עם הכנסות שנתיות של מעל 60 מיליארד אירו. החברה מחזיקה מותגים מוכרים כמו דאב, ליפטון, קליר, הלמנס ובן אנד ג'ריס. אף שהיא מתמודדת עם תחרות מצד חברות כמו נסטלה ופרוקטר אנד גמבל, יוניליוור ממשיכה לשמור על מעמד מוביל, תוך דגש על קיימות, חדשנות והגברת נוכחות בשווקים מתעוררים.

קיראו עוד ב"גלובל"

2 בספטמבר 1945 - סיום מלחמת העולם השנייה מוביל לכלכלה גלובלית חדשה

ב-2 בספטמבר 1945 הסתיימה באופן פורמלי מלחמת העולם השנייה לאחר שיפן הגישה את מסמך הכניעה שלה. הטקס התקיים על סיפון אוניית הקרב האמריקאית "מיזורי" בנמל טוקיו. מדובר היה ברגע סמלי ומעשי כאחד - לא רק סיום של עימות צבאי הרסני, אלא גם תחילת עידן של שיקום ושינוי סדר עולמי כלכלי. מדינות שלמות באירופה ובאסיה עמדו בפני קריסה תשתיתית ופיננסית, ומיליוני אזרחים מצאו את עצמם חסרי קורת גג, הכנסה או גישה לשירותים בסיסיים.

מבחינה כלכלית, זה היה הרגע שבו המדינות המתועשות עברו ממוד של "כלכלת חירום", שבה תעשייה הוסבה לצרכים צבאיים - לכלכלה אזרחית מונעת ביקושים. ממשלות השקיעו משאבים עצומים בשיקום תשתיות, חיזוק מערכת הבנקאות, ובנייה מחדש של שוק העבודה. יפן וגרמניה, שתי מדינות מפורזות ומובסות, פתחו עשורים של צמיחה מואצת בתמיכת המערב.

במקביל, עוד לפני סיומה הרשמי של המלחמה, הוקמו מוסדות כלכלה בינלאומיים כמו קרן המטבע והבנק העולמי. ארה"ב ביססה את עצמה כמובילת הסדר הכלכלי החדש, ובאמצעות תוכנית מרשל הזרימה משאבים לאירופה. כך הונח היסוד לשיטה כלכלית בינלאומית חדשה שהתמקדה בשיקום, סחר חופשי ותיאום בין מדינות.


הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
אגם קומו, איטליה. קרדיט: רשתות חברתיותאגם קומו, איטליה. קרדיט: רשתות חברתיות

למה עשירים מכל העולם עוברים לאיטליה?

מיסוי נוח, נדל"ן תוסס ואיכות חיים, איטליה קפצה למקום השלישי בעולם ביעדים מועדפים להגירת הון, עם צפי לקליטת קרוב ל-4,000 מיליונרים בשנה הקרובה

מנדי הניג |
נושאים בכתבה איטליה

איטליה הפכה בשנים האחרונות ליעד מועדף עבור מיליונרים ובעלי הון, לא רק בזכות הנופים, ההיסטוריה או הקולינריה, אלא בעיקר בשל שילוב בין מדיניות מס נוחה, שוק נדל"ן תוסס וסביבה כלכלית פתוחה להשקעות. התוצאה היא מגמה ברורה של מעבר של עשירים מרחבי העולם למדינה, עם הערכות שמדובר בקרוב ל-4,000 אנשים בעלי עושר גדול שייקלטו באיטליה בשנה הקרובה, ויביאו עמם כ-20-25 מיליארד דולר בהון פרטי.

מיקומה של איטליה בדירוג העולמי של יעדים מועדפים להגירת הון השתנה באופן ניכר, ממקום 11 בשנת 2023 למקום שלישי ב-2025. היא עקפה מדינות כמו סינגפור, שווייץ ואוסטרליה, והפכה ליעד מרכזי עבור קהלים אמידים שמחפשים אלטרנטיבה למיסוי נוקשה במדינות המוצא שלהם. אחד הגורמים המרכזיים לשינוי הוא מס שטוח,  מודל לפיו נדרש תשלום שנתי קבוע על הכנסות מחו"ל, ללא קשר להיקפן. בשלב הראשון עמד הסכום על 100 אלף יורו לשנה, אך לאחר ביקורת ציבורית הוכפל ל-200 אלף, ועדיין נשאר אטרקטיבי ביחס לחלופות.

ההטבה במס מיועדת לתושבים חדשים בלבד ואינה מתייחסת לרווחים מחוץ לאיטליה, בעוד שההכנסות מקומיות ממוסות לפי מדרגות רגילות. המשמעות היא שמי שמעתיק את כתובת המס שלו לאיטליה, משלם מס אחיד ומשתלם גם אם יש לו הכנסות של עשרות מיליוני יורו בשנה. ככל שמדינות אחרות מגבירות את המיסוי על עשירים, למשל בצרפת עם מס עושר או בבריטניה עם ביטול משטר המיסוי החדש, איטליה מצטיירת כמדינה עם מיסוי מאוד נמוך והופכת לאטרקטיבית לאמידים. אגב, זה במקביל לכך שהיא מפתה גם אנשים ממעמדות שונים לבוא להתגורר באזורים עם שיעור ילודה נמוך כמו חבל טוסקנה שבו יש כפרים שלמים זנוחים עם הגירה שלילית. איטליה מציעה במקומות לא מעטים דירה-בית חינם ואפילו מענק של 20 אלף דולר פלוס לתושבים זרים כדי לבוא להתגורר באזורים האלו. 

ובכל מקרה, מחירי הדירות-בתים נמוכים מאוד באזורים האלו - מאות אלפי שקלים בודדים. 


השקעה בנדל"ן באיטליה

למרות שהחוק אינו מחייב השקעה ישירה במדינה כתנאי למס, בפועל רבים מהמהגרים האמידים כן משקיעים: בנדל"ן, בעסקים, בתיירות ובתחומים יצירתיים. במקביל, איטליה קידמה תמריצים נוספים להשקעה, כמו תוכניות Industria 4.0 ו-Transition 5.0, שמעניקות זיכויי מס לעסקים בתחומי תשתיות ירוקות, דיגיטציה וחדשנות.

המוקדים המרכזיים להגירה ולהשקעות הם אזורים עם כמו טוסקנה, הריביירה האיטלקית, אגם קומו והעיר מילאנו. מחירי הנדל"ן במילאנו זינקו קרוב ל-50% מאז 2017, בעוד שבערים גדולות אחרות באיטליה העלייה הייתה מתונה יותר. גם באזור אגם קומו מדווחים על עלייה מתמשכת במחירים.

פורשה מקאן. צילום יצרןפורשה מקאן. צילום יצרן

פורשה מתרסקת: הפסד של כמעט מיליארד אירו ברבעון

השקעות ענק במכוניות חשמליות שלא מצאו קונים, ירידה חדה במכירות בסין ומכסים בארה"ב הפכו את רווחי פורשה להפסדים היסטוריים. החברה מתכננת פיטורים נרחבים ושיקום ארוך טווח

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה פורשה

פורשה עושה היסטוריה, אבל לא מהסוג שהיא רצתה. החברה שנחשבה למכונת כסף של קבוצת פולקסווגן דיווחה השבוע על הפסד תפעולי של כמעט מיליארד יורו ברבעון השלישי. זה קורה בפעם הראשונה מאז שהחברה הונפקה בבורסה ב-2022, ומסמן נקודת מפנה בהיסטוריה המפוארת של יצרנית מכוניות הספורט.


המספרים מעידים על קריסה: הפסד תפעולי של 967 מיליון יורו לעומת רווח של 974 מיליון יורו באותו רבעון אשתקד. כלומר, היפוך מוחלט של כמעט שני מיליארד יורו תוך שנה אחת. מדובר בפגיעה יסודית במודל העסקי שהפך את פורשה לאחת החברות הרווחיות בענף הרכב העולמי. בתשעת החודשים הראשונים של 2025 הרוויחה פורשה 40 מיליון יורו בלבד, לעומת ארבעה מיליארד יורו בתקופה המקבילה ב־2024 - ירידה של 99% ברווח הנקי. קשה למצוא תקדים לחברה בסדר גודל כזה שמאבדת כמעט את כל רווחיותה בפרק זמן כה קצר.


אסטרטגיה שנכשלה

הסיבה העיקרית לנפילה היא האסטרטגיה שנכשלה. פורשה השקיעה סכומי עתק במעבר לרכב חשמלי, אך שוק הלקוחות שלה בחר בכיוון אחר. במקום להתלהב ממכוניות חשמליות, הצרכנים המשיכו להעדיף את מנועי הבנזין הקלאסיים, המזוהים עם הצליל, העוצמה והחווייה המזוהה עם המותג. בחודש שעבר הודיעה החברה על ביטול מוחלט של פרויקט רכב השטח החשמלי החדש, תוך רישום הפסד של 1.8 מיליארד יורו. במקביל, היא חזרה להשקיע בפיתוח דגמי בנזין והיבריד, מהלך שמשקף הודאה פומבית בכישלון האסטרטגיה החשמלית שבה הושקעו שנים של פיתוח ומיליארדי אירו.


סמנכ״ל הכספים, יוכן ברקנר, ניסה להציג את המהלך כחלק מתהליך ארגוני מתוכנן, וטען כי החברה מקריבה רווחים קצרי טווח לטובת חיזוק עתידי. אלא שבפועל קשה לראות בכך מהלך מתוכנן, יותר ניסיון מאוחר לתקן החלטה שגויה.


בעיה משמעותית נוספת היא סין, השוק שנחשב למנוע הצמיחה של פורשה בעשור האחרון. המכירות במדינה ירדו ב־26% מתחילת השנה, ירידה שמעידה על שינוי עמוק בהעדפות הצרכנים הסינים. פורשה, שבעבר הייתה סמל סטטוס מבוקש, מתקשה כעת לשמר את מעמדה מול מותגים מקומיים חדשים שמציעים חדשנות דומה במחיר נמוך בהרבה. גם בארצות הברית מצטברות בעיות. מכסים גבוהים שהוטלו במסגרת מדיניות סחר חדשה העלו משמעותית את עלות היבוא, ופורשה, שאין לה מפעל ייצור מקומי, סופגת את מלוא הפגיעה. ההשלכה הישירה היא הוצאות של מאות מיליוני יורו בשנה ופגיעה חדה ברווחיות.