ויתור בהתנהגות על הזכות להחיל את חזקת השיתוף

ו"ע 1012/03 אלמולי צפרירה ואח' נ. מנהל מס שבח ת"א

אבי אמם של העוררים (להלן - הסב), רכש מקרקעין בשנת 1938. אבי (להלן - האב) ואם (להלן - האם) העוררים, גרו בעת הרכישה בחוץ לארץ. עם רכישת הקרקע נרשמה הקרקע על שם האב.

האב נפטר בשנת 1976 והותיר צוואה בה הוא מצווה את כל רכושו לאם. בסמוך לפטירת האב, הגישה האם טופס מס שבח (להלן - מש"ח) לתשלום תוספת מס. במש"ח זה דווח כי האב היה הבעלים היחיד של המקרקעין. בשנת 1987 נפטרה האם.

ביום 12.11.2001 נחתם הסכם למכירת הקרקע למנהל מקרקעי ישראל (להלן – המינהל) תמורת סך 957,600 ₪. עסקת מכירת הקרקע למינהל מוסתה על ידי המשיב. בבסיס תחשיב המיסוי הונח כי הקרקע בשלמותה הועברה לחזקת האם בשנת 1976, מועד פטירת האב.

לטענת העוררים, מכח חזקת הלכת השיתוף, הקרקע היתה בבעלות משותפת של האם והאב משנת 1938, מועד רכישת הקרקע. אשר על כן, יש להניח בבסיס תחשיב מס השבח, כי מחצית מן הקרקע היתה בחזקת האם משנת 1938. לטענתם, האם מעולם לא ויתרה על זכותה למימוש זכויותיה על פי הלכת השיתוף. מכאן הערר.

ועדת הערר בענין מס שבח מקרקעין שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו פסקה ההלכה בענין יישום הלכת השיתוף לגבי יורשים קובעת כי כאשר הלך אחד מבני הזוג לעולמו, מבלי שעמד על זכויותיו על פי חזקת השיתוף בנכסים על אף שהיתה לו הזדמנות סבירה לעשות כן, יש לראותו כמוותר על זכותו לבקש להחיל עליו את חזקת השיתוף. כמו כן, נפסק כי אין מקום להעביר זכות טענה להחלת הלכת השיתוף ליורש באם המוריש לא עשה כן.

הגשת המש"ח ביוזמת האם, ואשר בו היא מבקשת לשלם תוספת מס, יש בה בכדי לגלות את דעתה כי היה בכוונתה לבדוק אפשרות למימוש כלכלי של הקרקע נשוא ערר זה.

הצהרה פוזיטיבית של האם במסגרת המש"ח, כי הקרקע היתה בחזקת האב, יש בה משום ראיה כי זו היתה עמדתה שלה ביחס לחזקת האב על הקרקע כולה. לו רצתה האם לממש את זכותה להחלת הלכת השיתוף, כאן היה מקומה של טענה זו ומשלא טענה בעת הזאת, יש בכך משום ראיה לויתור על זכותה למימוש זכויותיה על פי הלכת השיתוף.

הערעור נדחה. העוררים חויבו, ביחד ולחוד, בהוצאות בסך 5,000 ₪.

ניתן ביום: 15.5.2005 בפני: כב' השופט (בדימוס) ע. זמיר - יו"ר, מר ט. גרינברג, רו"ח - חבר, מר ד. שמואלביץ, עו"ד - חבר.

ב"כ העוררים: עו"ד צ. פשדצקי.