מלחמה
צילום: UX Gun on Unsplash

ועדת נגל: תוספת של 133 מיליארד שקל לביטחון, 8,000 שקל בשנה למשפחה

133 מיליארד שקל לעשור הקרוב: בין צרכים ביטחוניים דחופים לקופה ריקה - האוצר מתקשה למצוא פתרונות מימון, והנטל עלול ליפול על האזרחים

אדיר בן עמי | (1)


בעולם אידיאלי, הגדלת תקציב הביטחון הייתה מתקבלת בברכה על ידי כל הגורמים במשק. אבל המציאות בישראל, כרגיל, מורכבת יותר. ועדת נגל, שהתכנסה לבחון את צורכי הביטחון העתידיים, מציבה אתגר משמעותי בפני מקבלי ההחלטות. נתונים חדשים שנחשפו מעלים כי העלות למשק הביתי צפויה להיות משמעותית - משפחה ממוצעת צפויה לשאת בנטל של כ-8,000 שקל נוספים בשנה על כל 20 מיליארד שקל שיוזרמו למערכת הביטחון, כאשר הוועדה ממליצה להגדיל את התקציב ב-133 מיליארד שקל בעשור הקרוב. העלייה הזו היא בהמשך לעלייה שאושרה על ידי האוצר של מעל 80 מיליארד שקל וכך מגיעים לאותם 200 מיליארד שקלים ב-10 שנים. כ-20 מיליארד שקל בשנה בלי תקציב שיגדל למערך השיקום בסך 7 מיליארד שקל בשנה. כלומר, המספרים הם לפי התחזיות המוקדמות. 


במשרד האוצר מביעים דאגה מהיעדר תוכנית התייעלות מקיפה במערכת הביטחון. התוספת התקציבית המשמעותית, למרות היותה נמוכה מדרישת מערכת הביטחון המקורית, מעוררת שאלות לגבי מקורות המימון. 


אחד החידושים המשמעותיים בתוכנית נוגע לשכר אנשי הקבע. ההמלצות כוללות התאמה של רמות השכר לאלו המקובלות בשוק הפרטי, במטרה לשמר כוח אדם איכותי במערכת. תוספת משמעותית נוספת היא הקצאת 250 תקנים חדשים במשרד הביטחון, בדגש על מערכי השיקום והתמיכה במשפחות שכולות. זהו צעד חשוב בהתמודדות עם האתגרים העכשוויים.


האוצר מציע שלושה אפיקי מימון עיקריים: הגברת המאבק בהון השחור, ביטול פטורים ממס, והעלאת שיעורי מס מסוימים. אולם הוועדה מתנגדת להטלת מיסים חדשים בשל העומס הכלכלי הקיים על האזרחים.


המספרים, לפי הוועדה, מדברים על תקציב של  123 מיליארד שקל ב-2025, כאשר התוספת כוללת 9 מיליארד שקל נוספים. תוספת של 15 מיליארד שקל בשנה בין 2026 ל-2030, עם ירידה הדרגתית ל-12 מיליארד בשנת 2032. התוספות האלו הן ביחס לנקודת המוצא - לפני המלחמה, וכך ההערכה היא שתקציב הביטחון יהיה באזור 100 מיליארד שקל בשנים הבאות. 

 זוהי תוכנית ארוכת טווח שתשפיע על המשק לשנים רבות.  סוגיית גיוס החרדים, למרות השפעתה הישירה על תקציב הביטחון, נותרה ללא מענה מקיף בדו"ח. הוועדה הסתפקה באמירות כלליות על חשיבות השירות הצבאי.


האתגר המרכזי העומד בפני הממשלה הוא יישום ההמלצות תוך שמירה על איזון תקציבי. זאת בתקופה של גירעון משמעותי והוצאות גוברות בתחומים אחרים.

קיראו עוד ב"בארץ"

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    לא נורא 06/01/2025 21:15
    הגב לתגובה זו
    יצטרך לממןתוספת ענק לתקציב הביטחוןתוספת ענק לתקציב המשתמטים החרדיםתוספת ענק למתנחבליםאיזה אזרח שפוי ישאר מרצונו החופשי בארץ
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.