השופטת רונן על מידת ההתחשבות הראויה בעורכי דין שבמילואים ארוכים
אפשרה להגיש תצהיר באיחור בשל שירות מילואים ממושך של עורך הדין, אך הדגישה שגם הוא מחויב להחלטות בית המשפט - ולכן חייבה את לקוחותיו בהוצאות
יש לנהוג בליברליות בבקשות של עורכי דין הנובעות משירות מילואים - אם כי הוא אינו חזות הכל. כך אומרת שופטת בית המשפט העליון, רות רונן. במקרה שהונח בפניה, העניקה רונן ארכה להגשת כתבי בית דין, תוך שהיא מחייבת את המבקשים בהוצאות.
מדובר בבקשה של אברהם ואפרת בן-שבת לביטול משכון שנרשם על נכס שבבעלותם. בית המשפט המחוזי מרכז סירב להעניק להם ארכה להגיש תצהיר, למרות שהם טענו שהסיבה לאיחור היא שירות מילואים ממושך של עורך דינם, אוהד שני, בתפקיד לחימה. רונן קיבלה את ערעורם של בן-שבת, תוך שהיא אומרת:
"בתי המשפט עמדו לא אחת, וביתר שאת בעת הנוכחית, על הצורך לבחון באופן ליברלי בקשות אשר מוגשות על רקע שירות מילואים פעיל של עורכי דין - בעיקר כאלה הנוגעות למועדי הגשה; וזאת תוך התחשבות במכלול נסיבות העניין. כך למשל, הוכר באופן עקבי כי שירות מילואים פעיל מהווה 'טעם מיוחד' המצדיק מתן ארכה.
"ביסודה של גישה זו ניצב האינטרס הציבורי שבתמיכה בציבור משרתי המילואים, בפרט בתקופות חירום, בהיותם נושאים בנטל ההגנה על המדינה. לצד זאת, עומדת גם ההכרה בכך שלשירות מילואים פעיל ומתמשך עשויה להיות השפעה ממשית על חייהם של המשרתים, בין היתר במישור המקצועי. כך, שירות מילואים ממושך עלול להביא להצטברות עומס עבודה משמעותי - לעיתים במספר רב של תיקים - המחייב את משרת המילואים להידרש לענייניו המקצועיים תוך כדי השירות עצמו או מיד עם חזרתו לעבודה. לכך עשויות להתווסף גם השלכות על העומס שמוטל על יתר עורכי הדין במשרדו של משרת המילואים".
שני בן-שבת הראה, כי שירת במילואים במשך 128 ימים מבין 135 הימים שהיו רלוונטיים להגשת התצהיר. הוא אמנם עסק בתקופה זו בכמה עניינים באותו תיק, אך "אינה שוללת את הקושי הממשי שנבע מן השירות ואת השלכותיו על ניהול ההליך, למצער ביחס להגשת התצהיר עצמו", אומרת רונן.
לא להציב עובדות בפני בית המשפט
"לצד האמור, גם לא נעלמה מעיני העובדה כי התנהלותם הדיונית של המבקשים במסגרת ההליך המתנהל בעניינם אכן מעוררת קושי לא מבוטל. בצדק ציין בית משפט קמא שאין משמעותו של שירות מילואים כי החלטות בית המשפט הן בגדר המלצה בלבד; ואין בו גם כדי להצדיק הצבת עובדות מוגמרות בפני בית המשפט באשר להיעתרות לבקשות להארכת מועדים. ככל בעל דין אחר, היה על המבקשים לעשות מאמץ להגיש את בקשות הארכה השונות שהוגשו על ידיהם עובר למועד האחרון להגשת הראיות - ולא להמתין עד היום האחרון להגשתן או להגישן לאחר חלוף המועד לכך".
רונן עומדת על ההשלכות של אי קבלת התצהיר ומסכמת: "לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול הנסיבות שפורטו לעיל, ובכלל זה בעיקר את ההתחשבות הנדרשת במשרתי מילואים במציאות הביטחונית הנוכחית; ואת ההבנה כי לשירות מילואים ממושך עשויה להיות השפעה מתמשכת ומכבידה על תפקודם התקין - אני סבורה כי לא היה מקום לשלול את האפשרות כי תצהיר המבקש יהווה חלק מחומר הראיות. חלף זאת, לאור ההתנהלות הכוללת של המבקשים, היה מקום לחייבם בהוצאות המשיבים. לכן, תצהיר המבקש יהווה חלק מחומר הראיות, והמבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך 7,000 שקל".
