הפליגו בסירת מפרש בקריביים - וטענו שמרכז חייהם היה בישראל

היכן היה מרכז החיים של בני הזוג דב אהרונסון ואופירה רוזוליו-אהרונסון בשנים 2021-2016? בספינת המפרש עליה הפליגו לאיים הקריביים ובה התגוררו לאחר מכן, או בישראל? זו אחת השאלות בהן נדרשו להכריע בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב ולאחר מכן בית הדין הארצי לעבודה, לצורך הקביעה האם השניים זכאים לקצבת אזרח ותיק מהביטוח הלאומי. בשתי הערכאות נקבע: הם לא היו תושבי ישראל.

בני הזוג, ילידי 1954 (דב) ו-1949 (אופירה), הקימו בשנת 2000 חברת היי-טק, ובשנת 2008 עברו לארה"ב לצורך פעילותם העסקית. בשנת 2016 הם הפסיקו לעבוד, רכשו סירת מפרש ויצאו לטייל ברחבי העולם ובמיוחד באיים הקריביים. הטיול נמשך עד 2019, ובשנתיים שלאחר מכן הם התגוררו בסירה בארה"ב. בשנת 2021 חזרו השניים ארצה והוכרו כ"תושבים חוזרים", אך הביטוח הלאומי קבע שנה לאחר מכן שלא היו תושבי ישראל בשנים 2021-2012 ולפיכך לא היו זכאים לקצבאות בגין אותה תקופה.

מבחן "מרכז החיים"

בית הדין האיזורי קבע, על פי מבחן "מרכז החיים" הנמדד לפי "מירב הזיקות", כי השניים אכן לא היו תושבי ישראל באותן שנים, והשופט אילן סופר דחה את ערעורם. סופר חילק את תקופת שהותם בחו"ל לשלוש תקופות משנה, ומצא שבכולן - מרכז החיים של אהרונסון לא היה בישראל. שהותם בארה"ב בשנים 2016-2008 הייתה לצורכי עבודה בחברה האמריקנית שהקימו, שאמנם הייתה בבעלות החברה הישראלית שלהם, אך לא הוכח שהעבודה בוצעה עבור חברת-האם. 

סופר מוסיף: "כלל ההכנסות של המערערים בשנים הרלוונטיות צמחו מעבודה בחו"ל. הכספים שהתקבלו בארץ חזרו כהשקעה לחברה בחו"ל ולא הוכח כי הייתה למערערים פעילות כלשהי בישראל במסגרת החברות שבבעלותם למעט קבלת הכספים. מגוריהם, עיקר זמנם ועבודתם היו בארה"ב במהלך שנים אלו, כך שבהתחשב שהעבודה בפועל בוצעה מחוץ לגבולות מדינת ישראל והפעילות העסקית והאינטרס הכלכלי היו אף הם בחו"ל, אין די בקבלת התמורה באמצעות חברה ישראלית על מנת להראות זיקה כלכלית ממשית".

לגבי תקופת ההפלגות (2019-2017) אומר סופר: "המערערים לא נסעו לטיול קצר או לתקופות קצרות אלא לטיול שארך כשנתיים. המערערים גם לא יצאו לטיול מהארץ אלא מהמקום בו כבר העתיקו אליו את מרכז חייהם. בנוסף, המערערים לא הוכיחו כי בתקופת הטיול שהחלה לאחר שהות ארוכה בארה"ב שמרו על קשר רציף עם ישראל".

שהייה ארוכה וממושכת

לגבי השנים שעד החזרה לישראל טענו אהרונסון, כי התעכבו בשל קשיים במכירת הסירה וכי לא היו חוזרים לארה"ב אם היו מצליחים למכור אותה מוקדם יותר. בית הדין האיזורי ציין, כי הם לא הציגו ראיות לגבי מועד רכישת הסירה ומכירתה; אהרונסון ביקשו להגיש ראיות אלו בארצי, אך סופר דחה זאת: המקום להגיש ראיות הוא הערכאה הדיונית ולא ערכאת הערעור.

סופר מסכם: "אף בהינתן החלוקה לתקופות שונות שבהן שהו בחו"ל, הרי שלנוכח פרק הזמן הכולל המשמעותי שבו שהו מחוץ לישראל לצרכי עבודה, לא ניתן לנתק את פרק הזמן שבו טיילו וניסו למכור את הסירה מפרק הזמן הכולל שבו שהו בחו"ל. מדובר בשהייה נוספת, ארוכה וממושכת, בהמשך ישיר לשהייתם בחו"ל, שיש בה כדי להצביע על כך שמרכז החיים שלהם באותן השנים היה מחוץ לישראל".

ממלא מקום הנשיא, אילן איטח, השופט דורי ספיבק ונציגי הציבור שמואל ויסמן ושרון קיפר הסכימו עם סופר. את הביטוח הלאומי ייצגה עו"ד אורנית פיכמן.