האם בחירת המבקר היא הפרומו לשיבוש הבחירות לכנסת?
לא רק שפרקליטו האישי של המבוקר הראשי נבחר למבקר המדינה, אלא שהדבר גם נעשה תוך הפרה בוטה של חובת החשאיות
3 ביוני 2026 לא יירשם כיום מזהיר בתולדות הדמוקרטיה הישראלית, בלשון המעטה. לא רק שפרקליטו האישי של המבוקר הראשי נבחר למבקר המדינה, אלא שהדבר גם נעשה תוך הפרה בוטה של הבחירה החשאית - וזאת במליאת הכנסת ובשידור חי.
מיכאל ראבילו, פרקליטו של נתניהו, נבחר למבקר המדינה
סיבוב שני בבחירות למבקר המדינה: יוסף אלרון מול מיכאל ראבילו
אם ראבילו יהיה מבקר המדינה, נתניהו יקבל חסינות בנוגע למלחמה
מיכאל ראבילו הוא משפטן מוכשר ואדם נעים הליכות. לא ברור האם יש לו הכישורים הדרושים לתפקיד מבקר המדינה, אבל זו אינה הנקודה. עורך דינו של ראש הממשלה אינו יכול להיות מי שיבקר את הממשלה, את משרד ראש הממשלה ואת ראש הממשלה. על אחת כמה וכמה - כאשר על סדר היום עומדת בדיקת המחדל הגדול ביותר בתולדות המדינה, שהתרחש במשמרת של בנימין נתניהו.
כפי שהסברתי כאן, ביקורת המדינה מרוכזת כל כולה בידיו ובסמכותו של מבקר המדינה. אין לו סגן, אין מי שניתן להאציל לו את סמכותיו, הוא חותם אישית על כל דו"ח. לכאורה, במצב זה דווקא יכול ראבילו לעסוק בביקורת על נתניהו בכלל ובנושא המלחמה בפרט, כי כאשר אין מישהו אחר - ניגוד העניינים נסוג לאחור. אבל בהחלט ניתן לטעון, כי כלל זה נכון בדיעבד ולא מלכתחילה: לא נכנסים בעיניים פקוחות לניגוד עניינים ואז אומרים שאין ברירה.
נתניהו כנראה רוצה להיות טראמפ
ראבילו טען השבוע בשיחות עם חברי כנסת, כי גם אביחי מנדלבליט הוצג כ"עורך דינו של נתניהו" ובכל זאת הגיש את כתב האישום נגדו. אבל זה ממש לא אותו מצב. מנדלבליט היה מזכיר הממשלה; ראבילו הוא שותף במשרד העוסק מזה עשרות שנים בענייניו האישיים של נתניהו, הוא ייצג ומייצג אותו בבג"ץ בנושאים החשובים לו ביותר (כולל קבלת המנדט להרכבת הממשלה וכולל ממש עכשיו בנושא הקמת ועדת חקירה ממלכתית ל-7 באוקטובר).
מותר לשער, כי אם משרד המבקר בראשותו של ראבילו יעסוק בנושאים הנוגעים לנתניהו, יתבקש בג"ץ למנוע זאת ממנו. יתרה מזאת: האם אפשר יהיה לתת אמון בהחלטה של ראבילו לבצע ביקורת על יריביו הפוליטיים של נתניהו? כיצד ייראו ממצאים שלו נגדם?
נתניהו כנראה רוצה להיות דונלד טראמפ, אשר בין היתר מינה את פרקליטו האישי, טוד בלאנש, לתת-שר המשפטים וכעת לשר בפועל. בלאנש בהחלט מספק את הסחורה מבחינת טראמפ, במיוחד בקידום חקירות וכתבי אישום הזויים נגד יריביו הפוליטיים והאישיים. אבל בארה"ב יש משטר נשיאותי ומינויים אלו נתונים בידי הנשיא (באישור הסנאט); המשטר בישראל הוא פרלמנטרי. וכאן יש אבסורד.
- אנגלמן קנס את הליכוד ב-150,000 שקל על ליקויים מתמשכים
- אם ראבילו יהיה מבקר המדינה, נתניהו יקבל חסינות בנוגע למלחמה
אם ראבילו היה רוצה להתמנות לכל תפקיד ציבורי בכיר אחר, הוא היה נדרש להראות כישורים עודפים משמעותיים על פני יתר המועמדים, בשל זיקתו לנתניהו. אולי גם אז היה נפסל בשל ניגוד עניינים שימנע ממנו למלא חלק משמעותי מתפקידו. אבל דווקא משום שמדובר בבחירה בידי הכנסת לאחד התפקידים הבכירים ביותר במדינה, הוא לא נדרש לעמוד בקנה המידה הזה.
אין לנתק את בחירתו של ראבילו משורה של מינויים בכירים אחרים שהוביל נתניהו, במיוחד בתחום הביטחון. דוד זיני בשב"כ, רומן גופמן במוסד, שמואל בן-עזרא במל"ל - כולם עתירי זכויות, אך נעדרי הכישורים והניסיון המתאימים לתפקידים אליהם מונו. לאותה משפחה שייך המהלך המיועד להדיח את היועצת המשפטית, גלי בהרב-מיארה, במטרה למנות במקומה תובע כללי שיקבל לידיו את תיקי נתניהו. המשותף לכל אלו ולבחירתו של ראבילו: העדפת נאמנות אישית על פני התאמה מקצועית; העדפת המלך על פני הממלכה.
הח"כים מהליכוד נדרשו לצלם והתוצאה התהפכה
ייתכן שמה שאירע בתהליך הבחירה של ראבילו חמור עוד יותר מאשר הבחירה עצמה. בסיבוב הראשון קיבל השופט בדימוס יוסף אלרון 60 קולות מול 57 לראבילו, והיה חסר לו קול אחד בלבד להיבחר. נתניהו - שהשתחרר ממשפטו לצורך הבחירה ופתאום התברר שהוא יכול לפנות יום שלם לעניינים פוליטיים - החל ללחוץ על מי שנתפסו כחברי כנסת מורדים. במקביל אמרו כמה מחברי הכנסת של הליכוד, שהם נדרשו לצלם את עצמם מאחורי הפרגוד כדי להוכיח שבחרו את ראבילו.
במליאה קמה מהומה. היועצת המשפטית של הכנסת, שגית אפיק, אמרה את המובן מאליו: החוק קובע שבחירת מבקר המדינה היא חשאית, וזה אומר שאסור להציב דרישה כזאת. אבל היו"ר אמיר אוחנה, משרת כנוע של נתניהו, הבהיר שמותר לחברי הכנסת לוותר על החשאיות ולצלם את הצבעתם. ואז, באורח פלא, התוצאות התהפכו: 61 לראבילו ו-57 לאלרון.
יו"ר הכנסת קבע, בשידור חי מבית המחוקקים, שחשאיות הבחירות היא יחסית בלבד ושמותר לבוחר לוותר עליה. מעבר לכך שאין שום ביסוס חוקי לקביעה הזאת (חשאיות היא חשאיות היא חשאיות), היא מלמדת על הלך רוח מסוכן מאין כמותו - של נכונות לפגוע בטוהר הבחירות כדי לשרת אינטרסים פוליטיים של השלטון.
מזה חודשים הולך וגובר החשש מפני שיבוש הבחירות הקרובות לכנסת, במיוחד בידי מי שיש לו האפשרות לעשות זאת - הממשלה הנוכחית. יש לה רוב בוועדת הבחירות המרכזית, היא שולטת במשטרה, היא שולטת במשרד הפנים, היא שולטת במערך הסייבר הלאומי. הליכוד כבר ניסה למנוע את בחירתה של היועצת המשפטית לוועדת הבחירות, והחל לדבר על חששות מפני התערבות זרה בבחירות.
השלטון יכול לשבש את הבחירות באין-ספור דרכים (ולא ניתן כאן רעיונות). הוא גם יכול לזרוע מראש ספק בתוצאות, אם הללו לא יהיו נוחות לו; זה מה שעשה טראמפ ב-2020 והתוצאות ידועות היטב. הנכונות להפר ברגל גסה את חשאיות בחירתו של מבקר המדינה, ולעשות זאת לעיני כל ותוך התעלמות מהחוק וההיגיון, עלולה להיות רק הפרומו לבחירות הקרובות.
