אפשר להרים את מסך ההתאגדות גם בתחום המס

חברה היא ישות עצמאית, הנפרדת מבעלי מניותיה - זהו עקרון היסוד מספר אחת בדיני חברות. ובכל זאת, יש מקרים בהם המחוקק מאפשר להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל על בעלי המניות את חובותיה והתחייבויותיה של החברה. מהלך שכזה מוכר בעיקר בתחום חדלות הפרעון, אם בית המשפט קובע שהחובות נוצרו בצורה פסולה בידי הבעלים - ואזי הם נדרשים לכסותם.

החלטה נדירה: בעלים של חברה ישלם אישית חוב מס שלה ב-1.4 מיליון שקל

עיקרון זה קיים גם בדיני המס, כפי שמלמד פסק הדין שנתנה לאחרונה שופטת בית המשפט המחוזי בנוף הגליל, עירית הוד, אשר חייבה את בעליה של חברה לשלם מכיסו לרשות המיסים 1.4 מיליון שקל בשל חובות החברה. עו"ד דורון מוטעי, שותף וראש קבוצת המיסים במשרד פרל-כהן, מסביר במה מדובר וכיצד ניתן להימנע מסיכון זה.

מהי הרמת מסך בדיני המס?

דיני התאגידים יוצרים חציצה - "מסך ההתאגדות" - בין החברה לבעלי מניותיה.  הרמת המסך נועדה למנוע ניצול לרעה של אותה חציצה. בהקשר זה קובע חוק החברות, כי בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא שבנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן.

בדיני המס הסיפור הוא מעט שונה, שכן חקיקת המס אינה יוצרת את ההפרדה המשפטית בין החברה לחבריה (בעלי המניות), אלא שואפת להטיל מס אמת על פעילות כלכלית. בהקשר של דיני המס, המחוקק קובע מקרים ספציפיים בהם תיוחס הפעילות הכלכלית, ובהתאם לכך - חבות המס הנגררת ממנה, לאנשים העומדים מאחורי החברה. בנוסף, מרחף מעל דיני המס עיקרון עליונות המהות על הצורה, אשר יחד עם הוראות חוק שונות מאפשר התעלמות מן המבנה התאגידי.

האם יש קשר בינה לבין הרמת מסך בדיני תאגידים?

כאמור, המונח "הרמת מסך" מקורו בדיני התאגידים, והוא אינו נזכר בחקיקת המס.  אולם, השימוש בו "זולג" גם אל תוך השיח של דיני המס.  כך לדוגמא, בפסק הדין של השופטת הוד נאמר על הסעיף בפקודת מס הכנסה, שעליו התבססה רשות המיסים, כי "מטרתו בעצם לאפשר לרשות המיסים לבצע 'הרמת מסך' ולגבות חוב של חברה מבעלי השליטה בה בנסיבות המפורטות בסעיף".

מתי אפשר להשתמש בהרמת מסך בתחום המס?

• "מלך הדאחיה" הבדואי מואשם בעבירות מס ומרמה במיליוני שקלים
• הקלות מס במקום מענקים: המדינה מקדמת מודל חדש למימון חברות דיפטק באנרגיה

במקרה הנדון, דרשה רשות המיסים מבעל מניות לשלם את חוב המס של החברה בבעלותו, בהתבסס על סעיף ספציפי בפקודת מס הכנסה, ולא מכוח עיקרון כללי כלשהו.  סעיף זה מאפשר, בין היתר, את גביית חוב המס של חברה שהפסיקה את פעילותה אם הפעילות הועברה ללא תמורה מלאה. בענייננו, רשות המיסים התבססה על כך שבעל המניות משך מן החברה סכומים גבוהים שסווגו כחוב שלו כלפי החברה, כאשר הוא יודע שהיא חייבת מיליוני שקלים לרשות המיסים.  כך נראה היה שבעל המניות נהנה למעשה מכספיה של החברה, ולא הותיר בידיה די מזומנים כדי שתוכל לשלם את מיסיה.  

עד כמה נפוץ השימוש במהלך כזה?

הסמכות הכללית הנתונה לפקיד השומה להתעלם מעסקאות מסוימות, מאפשרת לו להתעלם מן המבנה התאגידי כאשר עולה שאין בו מהות ותוכן כלכליים, והוא נועד רק להפחית את חבות המס.  מדובר בכלי עוצמתי הנתון בידי פקיד השומה.  קיימת פסיקה ענפה בנושא זה, המגדירה את סמכותו של פקיד השומה, אך מוכיחה גם שהוא אכן נוטה להשתמש בכלי זה.

ממה יש להיזהר כדי שלא להגיע למצב זה?

יש להקפיד על הפרדה של ממש בין החברה לבין בעלי מניותיה. מקום בו החברה משמשת ככלי ריק, והיא אינה מהווה אישיות משפטית נפרדת, עולה הסיכון לכך שפקיד השומה יאתגר את המסך התאגידי.   

• רפי עגיב ישלם מיליון שקל כמע"מ בעסקאות נדל"ן בחדרה ופרדס חנה
• מכון גנב את השם, האתר - ואף "המציא" מטפלים עם AI

עניין נוסף שיש לשים לב אליו הוא תוכנם של הדוחות הכספיים, אשר במקרה של מחלוקת עם רשות המיסים יש להם משמעות גדולה. בפסק הדין האחרון, כאשר בעל המניות טען שהדוחות בדבר חובו לחברה אינם משקפים את המציאות, קבע בית המשפט: "דוחות שהגישה החברה, עליהם חתם המערער [בעל המניות], מהווים הצהרה מחייבת וקיימת חזקה בדבר נכונותם... לא בנקל יתאפשר לנישום לסגת מהדוחות שהגיש".

עו"ד דורון מוטעי (צילום: אורן דאי)