בינה מלאכותית כמעט בחינם: המתחרות הסיניות מכרסמות בשוליים של OpenAI ואנת'רופיק
המעבדות האמריקאיות משקיעות הון עתק בכל מודל חזית, בעוד מתחרות סיניות מחלקות מודלים במשקלים פתוחים בשבריר מהמחיר. נתח השוק שלהן זינק בתוך שנה מפחות מ-2 אחוזים ליותר מ-45 אחוזים - ומי שמרוויח מכל תרחיש הוא יצרן אחד של שבבים
לפני שנה נתח המודלים הסיניים בפלטפורמת OpenRouter, צומת מרכזי שדרכו מפתחים מזרימים בקשות למודלים, עמד מתחת ל-2 אחוזים. באביב 2026 החבורה שכוללת את עליבאבא, שיאומי, MiniMax, זהיפו, דיפסיק וסטפפאן כבר חוצה 45 אחוזים מהנפח השבועי. הזינוק הזה מסמן שינוי עמוק בשוק שבו המעבדות האמריקאיות נהגו לקבוע את הטון ואת המחיר, ומעמיד סימן שאלה כלכלי מעל המודל העסקי כולו.
הפער האיכותי מצטמצם במהירות. מודל בשם Kimi K3 של חברת Moonshot, בגודל 2.8 טריליון פרמטרים בארכיטקטורת mixture-of-experts, שוחרר במשקלים פתוחים והוצג כמודל הפתוח הגדול בעולם. במדד העצמאי של Artificial Analysis הוא מדורג שלישי, מאחורי מודל החזית של אנת'רופיק ושל OpenAI בלבד. עליבאבא הציגה במקביל את Qwen בגרסת tMax, שלטענתה עוקף כל מתחרה מלבד מודל החזית של אנת'רופיק.
כאן טמון האיום הכלכלי האמיתי. דיפסיק בגרסת V4, שיצאה באביב במשקלים פתוחים, מגיעה בשתי מדרגות: Flash עם 284 מיליארד פרמטרים ו-13 מיליארד פעילים, ו-Pro עם 1.6 טריליון פרמטרים ו-49 מיליארד פעילים. שתיהן נושאות חלון הקשר של מיליון טוקנים. המחיר של Flash עומד על כ-0.14 דולר לקלט ו-0.28 דולר לפלט לכל מיליון טוקנים, סכום שנשמע כמו טעות הקלדה למי שרגיל לתעריפים המערביים.
ההשוואה חושפת את גודל הפער. פלט של מיליון טוקנים במודל הזול הזה עולה סנטים בודדים, בעוד שבמודל חזית אמריקאי אותה כמות מטפסת לעשרות דולרים, פער שנמדד בפי מאה ויותר. הגרסה הזולה בקטלוג של OpenAI על עומס עבודה דומה יקרה פי 17 מ-Flash. דיפסיק לבדה ביצעה ארבע הורדות מחיר שגזרו כ-75 אחוזים מהתעריף, ובמקביל הרחיבה את חלון ההקשר.
עבור OpenAI ואנת'רופיק המספרים האלה מתורגמים ישירות לשוליים. הכנסות OpenAI מטפסות לקצב שנתי סביב 25 מיליארד דולר, ובכל זאת השריפה השנתית נאמדת בכמה מיליארדים, כשהוצאת המחשוב מול הענן של מיקרוסופט לבדה נעה סביב 13 מיליארד דולר. אנת'רופיק, עם קצב הכנסות סביב 7 מיליארד דולר ושולי רווח גולמי המוערכים בכ-60 אחוזים, נשענת על תמחור פרימיום שקשה להצדיק כשמתחרה פתוח מציע יכולת דומה בחלק זעיר מהמחיר.
החלוקה החינמית של המשקלים הופכת את המודל עצמו למצרך. מפתח שמריץ מודל פתוח על חומרה משלו משלם עבור מחשוב בלבד, בלי דמי רישיון ובלי תלות בספק יחיד. הדינמיקה הזו דוחפת את המעבדות האמריקאיות להצדיק את הפרמיה שלהן דרך אמינות, בטיחות, כלים ארגוניים ואינטגרציה עמוקה, במקום דרך עליונות במחיר. השחיקה בתמחור ה-API כבר מורגשת, וכל הורדת מחיר סינית מאלצת תגובה מערבית שמכרסמת עוד ברווחיות.
בתוך כל התרחיש הזה יש שחקן אחד שמרוויח מכל כיוון. בין אם השוק גולש למודלים פתוחים וזולים ובין אם הוא נשאר נאמן למעבדות החזית, ההרצה של כל המודלים האלה מתבצעת על שבבים ותוכנת הסקה של אנבידיה, שממשיכה להכתיב את קצב מהפכת הבינה המלאכותית. ככל שהמודלים הפתוחים מוזילים את עלות ההסקה ומרחיבים את היקף השימוש, כך גדל הביקוש הכולל למחשוב, והחברה שמספקת את התשתית נהנית מהגאות. פלטפורמת Rubin החדשה ומשפחת המודלים הפתוחים Nemotron ממצבות אותה בשני צדי המשוואה בעת ובעונה אחת.
