עוד רגע, בקונסטלציה זו או אחרת, תורכב ממשלה. מיד אחר כך, אנו צפויים להעלאות מיסים והשתוללות כללית של האוצר על ההכנסות שלנו, במטרה (נעלה כשלעצמה) לסגור את הגירעון הגדול שנפער בתקציב המדינה. זו למעשה כרוניקה של גירעון ידוע מראש, מפני שהאוצר תמיד עושה את אותן פעולות ומופתע כל פעם מחדש שהתוצאות לא השתנו.

הרוטינה הקבועה של האוצר אומרת "יש גירעון - נעלה מיסים". ההשלכות לא מאחרות לבוא. מחזור העסקים קטן יחד עם האינסנטיב להשקיע, להעיז ולייצר - אנשים מאבדים את מקום עבודתם. כתוצאה מזה המדינה מצליחה לגבות פחות מס ונוצר גירעון. איך מכסים אותו? מעלים מיסים וחוזר חלילה.

מדי פעם האוצר מחליט שזה לא עיתוי טוב להגדיל את נטל המס על עבודה, אז מגדילים את המיסים על ההון והחיסכון ורצוי בצורה לא חכמה. קחו לדוגמא את נושא קרנות ההשתלמות. גם אם נסכים שיש עיוות ב'מקלט המס' שהן מייצרות למעמד הבינוני הגבוה, ביטולו המוחלט לאלתר בעת הנוכחית, פירושה פגיעה נוספת במעמד הביניים החוסך, פגיעה בהון הנזיל - אותם אנשים שחסכו מאות אלפי שקלים בקרנות ולא פדו אותם כדי שישמשו אותם (במתכונתם הלא ממוסה) בפרישתם, יעבירו אותם, מיד עם אובדן היתרון הזה, במהירות שיא ובמינוף כזה או אחר ישירות לשוק הנדל"ן הרותח, אז מה הועילו חכמים בתקנתם?

אגב, תחשבו מה היה הגירעון רק מפעילות עסקית ללא כמות שיא של דירות שנמכרו כאן בשנתיים האחרונות? הרגולטור הישראלי התמחה בשנים האחרונות בביצוע שינויים מהירים ואגרסיביים של כללי משחק היסטוריים, שאחריהם הוא יושב וצופה מהצד בנזקי הלוואי, רק כדי לשוב לשולחן השרטוט ולבדוק אילו כללים משנים כעת.

אם נבצע חישוב מתמטי פשוט, ניווכח כי העלאת מיסים תמיד תפגע בשכבות הביניים, שהרי העניים לא באמת משלמים ולעשירים כואב אמנם אבל לא נורא. בואו נניח שהקורבן הזה מצליח, ותוך שנתיים-שלוש הגירעון הגדול נסגר תוך לחץ כבד על המשק, פיטורים, סגירת חברות וסכנה למיתון. האם נמשיך לגבות כדי לצבור עודפים או שנוריד את המיסים חזרה? אין כאן תשובה ברורה.

התחושה היא שדווקא הפעם יכולים אנשי האוצר להרשות לעצמם לחשוב אחרת. תוצאות הבחירות האחרונות יצרו הזדמנות להתייעל באמת ולחלק את עוגת התקציב מחדש. אפשר להרכיב ממשלה שנתונה להרבה פחות לחצים ואיומים, לשנות את תמהיל התקציב, להעביר סכומים גדולים שעד כה נותבו בלית ברירה למקומות פחות חשובים ולאלץ את כל המשרדים (במיוחד הגדולים שבהם) להתייעל ולקצץ בהוצאות.

בד בבד ניתן להטיל מס חד פעמי על מעמד הביניים והעשירים. להיטל חד פעמי (שניתן להמירו בהיטל שיחזור בעתיד ללא ריבית) יש יתרונות מימוניים ופסיכולוגים כאחד. מאחר שלא מדובר בהעלאת מיסים קבועה, ההשלכות קצרות טווח על משקי הבית והפירמות. בנוסף, ההיענות תהיה גבוהה אם הציבור יידע לבטח כי הוא משתתף בסגירת גירעון היסטורי שמעכשיו, אחרי ההתייעלות האגרסיבית הן ברמת המאקרו בין המשרדים והן ברמת המיקרו בתוך המשרדים, אמור לא להישנות. בצורה זו נוכל הן לסגור את הגירעון בצורה מהירה יחסית והן לאלץ את הממשלה להתייעל, ולא נצטרך לשוב ולשנות סדרי עולם רק לצורך כיבוי שריפות.