לאחר שנדחתה תביעה יצוגית נגד דרך ההפרטה של בנק אוצר השלטון המקומי (כיום בנק דקסיה ישראל) היום התקבל ערעור התובעים בבית המשפט העליון בירושלים והדיון בתביעה יחזור לבית המשפט.

בשנת 2001 מכרו חלק מבעלי המניות העיקריים של הבנק - המדינה, לאומי, הפועלים ודיסקונט - את מניותיהם לבנק דקסיה הבלגי בתמורה לכ-71.5 מיליון שקל. בכך הפך הבנק הזר למחזיק ביותר מ-50% מזכויות ההצבעה באוצר השלטון המקומי שבהמשך שינה את שמו לדקסיה ישראל.

בעלי מניות מהציבור, אדיר שפירא ובצלאל בן ציון, סברו כי העסקה צריכה הייתה להיעשות בדרך של הצעת רכש מיוחדת שתופנה לכלל בעלי המניות, ותחלק את פרמיית השליטה באופן שווה ביניהם. על כן, הגישו תביעה ייצוגית בשם כל בעלי המניות אותה דחה בהמשך בית המשפט המחוזי.

בעלי המניות לא התייאשו והגישו ערעור לבית המשפט העליון ושם התקבלה טענתם. המשנה בדימוס לנשיא בית המשפט העליון, אליעזר רבלין, השופט סלים ג'וברן והשופט חנן מלצר קבעו כי עצם העובדה שמניות אוצר השלטון המקומי היו מחולקות לשני סוגים עיקריים - מניות יסוד ומניות "רגילות", אינה פוטרת את דקסיה מלפנות לכלל בעלי המניות בהצעת רכש מיוחדת.

נקבע כי רוכש השליטה אמנם פטור מלהציע במקרה שכזה מחיר אחיד לכל מניה ומניה, אך עליו להציע לכל בעלי המניות מחיר מקביל בהתאם לזכויות הנלוות למניותיהם. עוד נקבע כי העובדה שהמדינה והבנקים כרתו הסכם "שיתוף פעולה" למכירת מניותיהם במשותף, אינה הופכת את העסקה עם דקסיה לעסקה להעברת שליטה מבעל שליטה אחד למשנהו.