מצאתי את עצמי עומד באמצע חנות של ״אפל״ ומסתכל על האוזניות החדשות. הן ישבו בתוך ריפוד שחור בארון זכוכית כאילו מדובר באחת מיצירות האומנות הנדירות בהיסטוריה. כאילו אין דבר יקר ערך מהן בעולם.

אולי אני מפספס משהו, אבל הן נראו לי זהות לאוזניות הנוכחיות שלי, שהיו ממש בכיס שלי. חשבתי שאולי אני הבעיה, שאני לא רואה טוב, אז הוצאתי אותן מהכיס וניסיתי דרך הזכוכית להשוות גדלים. לא. אין הבדל. הן אותו הדבר.

ניגשתי לאחד המוכרים בשביל לוודא שאכן אלו החדשות, כי הן נראות לי אותו הדבר פלוס מינוס, גם מבפנים וגם מבחוץ, והוא ענה שכן. רק רגע כזה כשלעצמו אמור לעורר אצלי נורות אזהרה. הרי אם אני לא רואה הבדל, אז למה אני קונה חדש? אז שאלתי אותו מה ההבדל ביניהן. הוא ענה שאין מה להשוות והתחיל לספר לי על מנטרלי רעש ואיכות שמיעה וזמן בטרייה וכל מיני כאלה. לא משהו משכנע מדי. גם ככה אני לא מדבר עם הדבר הזה בטלפון מהפחד שאני מדבר חזק מדי כי אני מנותק מהעולם, ווואלה לא בא לי להיות מהיצורים האלה שמסתובבים ברחוב כאילו העולם הוא הבמה שלהם. לא רוצה. רוצה לדבר בטלפון בשקט ולשמוע את עצמי.

אז השימוש היחיד שלי באוזניות הוא כשאני רץ. אז בשביל השלושת רבעי שעה ביומיים שאני רץ צריך אוזניות עם תוחלת חיים ארוכה יותר? בעולם מתוקן הייתי אומר לו תודה רבה וממשיך הלאה בחיי, הבעיה הייתה שבדיוק קיבלתי מהעבודה שש מאות שקל לאיידיגיטל. מתנה לחג. לאור זה שהייתי רגיל עד השנה לקבל מארזי יין ומתוקים עם ברכה זה היה נראה לי דווקא נחמד, וגם העובדה שלפני כמה ימים נפלה לי אחת האוזניות על הרצפה והסיליקון הזה שבקצה נפרד ממנה ולא הצלחתי להחזיר לא עשתה איתי חסד.

• איירפודס פרו 2: מהפכה טכנולוגית בשוק העזרי שמיעה
• שחקו אותה: מדריך לבחירת ציוד היקפי למחשבי גיימינג
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לטורים קודמים:

> בן 28, רווק, הוזמנתי ל-4 חתונות בשבועיים - התרסקתי כלכלית >

> בן 28, מכניס משכורת של חמש ספרות; כרטיס האשראי לא עבר כשקניתי נקטרינה >

הוא ראה שאני מתלבט ושאל מה הסיפור. רציתי להראות לו אבל כשהוצאתי את האוזניות והסתכלתי פנימה, ראיתי את החורים הפנימיים שלהן מלאות בשעוות אוזניים ומהר מאוד הבנתי שאין מצב שאני מראה לו את זה. בהתחלה התבאסתי על עצמי, אבל אז התפקחתי ואמרתי שאין סיכוי שאני היחיד שמרגיש ככה. אין סיכוי שכל האנשים בעולם סבבה עם עצמם. אין סיכוי שלאף אחד אין שעווה באוזניות. הרגשתי שאני חייב לחטט למישהו באיירפודס. פתאום הרגשתי שזה אחד הדברים הכי אינטימיים בעולם. שזה חפץ שלוקח איתו את סודות הבעלים עד הקבר. רציתי להגיד לו שיראה לי את שלו, אבל זה ממש היה לא במקום אז פשוט הסברתי לו במילים שהאוזניות נפלו לי והסיליקון התפרק מהן, אז הוא אמר שאין בעיה, לך לעמדת תיקונים, יסדרו לך את זה צ׳יק צ׳ק.

• המענק לעובדים ייכנס כבר מחר: רשות המסים מקדימה את הפעימה השנייה
• מנכ״ל משרד התחבורה על איך משיגים תקציבים מהאוצר, רכבים אוטונומיים ואובר
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• רפאל מציגה את "מגן אור" מערכת הלייזר החדשה

וזה בדיוק מה שהייתי צריך לעשות, אבל אז התחילה המלחמה הפסיכולוגית. מצד אחד, ברור שאני צריך ללכת לעמדת תיקונים ושיחליפו את הסיליקון במה שייקח לא פחות משמונה עשרה שניות ואפס שקלים, ומצד שני, אני כבר כאן. וקיבלתי מתנה. מתנה שיכולה לשמש אותי רק כאן. ואולי בא לי חדש? אז המח שלי התחיל לעשות את כל המניפולציות האפשרויות כדי להביא את עצמו לסיפוק. בהתחלה חשבתי על זה שזה סכום כסף שלא מאפשר לי להתפנק על איזה משהו גדול עכשיו כי שש מאות שקל זה די בקטנה ב״אפל, אז גם אין טעם לשמור את זה להזדמנות אחרת שבה ארצה לקנות משהו רציני יותר.

ואז חשבתי על זה שבדרך כלל כשאתה רוצה לקנות משהו אתה יכול לבדוק אותו, להשתמש בו, ופה אין לך את האפשרות, גם כי זה מוצר כל כך אינטימי וגם כי וואלה, החבר׳ה שם ב״אפל״ יודעים מה הם עושים, הם לא צריכים שאני אבדוק אותם. איזה תותחים. ואז לאט לאט חשבתי על זה שאולי זה משמים שהן נפלו לי על הרצפה, אולי זה סימן. סימן שחאלס, מותר להתפנק פה ושם, מותר להרשות לעצמי. וגם מה, יש לי פה הנחה מטורפת בגלל השובר! זה יוצא לי אוזניות חדשות בכלום כסף! בחצי מחיר! בקיצור, הפור נפל. ההחלטה התקבלה.

המוכר הסתכל עליי מרחוק במבט של ״היה לי ברור, יא אפס״ ואני התבאסתי שהוא ראה אותי עובר את כל המסע הזה ועכשיו הוא יודע שאני לא איזה אבו עלי, אבל אז נזכרתי שגם ככה היה יורד לו ממני כשהייתי שולף את השובר בקופה אז שכנעתי את עצמי שלא מעניין אותי מה הוא חושב עליי.

הוא ניגש לאיזה ארון צידי והוציא משם את הקופסא הלבנה עם האוזניות החדשות, ותמיד כשזה קורה אני נהיה מבוהל ברמות ובטוח שהוא הביא לי את הדור הישן של האוזניות ומוודא איתו שעה שאלה החדשות ושעה הוא מסביר לי שכן ואני רוצה לשאול אותו אבל איך אתה יודע, אבל לא נעים, וגם אחרי ששעה הוא מסביר לי שכן, זה החדש, ומביא לי כבר את האריזה, אני מסתכל לראות מה כתוב עליה כדי לוודא, אבל לא כתוב שום דבר שמניח את הדעת, רק תמונה של שתי אוזניות על רקע לבן, ובסוף אני משתכנע נטו בגלל שאין לי ברירה.

יצאתי מהחנות, הוצאתי מהכיס את האיירפודס הישנות שנראו לי לרגע הכי תקינות בעולם, הכנסתי את החדשות לאוזניים וחשבתי לעצמי איזו השחלה השוברי מתנה האלה. אתה מקבל כסף שגורם לך להוציא כסף שלא תכננת. נו, אולי בכל זאת היה עדיף לקבל מארז יין ומתוקים. 

כסף ואני - מונולוגים של נמרוד סופרין, בן 28, גר בתל אביב. סופר.