פלאטיני מבהיר: "הקבוצות יעמדו בחוקים הכלכליים או שלא ישחקו בכלל"

נשיא אופ"א נחוש בדעתו לאכוף את חוקי הפייר פליי הפיננסי שנכנסו לתוקפם השנה. באופ"א מתכוונים למנוע מקבוצות בחובות לשחק בליגת האלופות או בליגה האירופית
אור זיו - Bizsport |

מישל פלאטיני, הנשיא הצבעוני של אופ"א, הצהיר באופן חד משמעי כי חוקי הפייר פליי הכלכלי שהוא מנהיג יאכפו בחומרה. "המועדונים יעמדו בחוקים או שלא ישתתפו במפעלים האירופיים", אמר במסיבת עיתונאים במונאקו.

החוקים החדשים קובעים שמועדונים שלא יצליחו לשמור על יציבות כלכלית, הווה אומר יהיו בחובות ובגרעונות כספיים, לא יורשו לשחק במפעלי אופ"א כליגת האלופות או הליגה האירופית. פלאטיני הודה שהשתמש בעונש כדי לשכנע את קבוצות הפרמיירליג, והמשיך: "כל המועדונים היו בעד. הקבוצות הגדולות בעד כי בעליהן לא רוצים להמשיך לשלם באופן מוגזם, וגם הקבוצות הקטנות הבינו שזה לטובתם".

גם המזכיר הכללי של אופ"א, ג'יאני אינפנטינו, הבהיר שמועדונים שלא יציגו איזון כלכלי, צפויים להיות מורחקות ממפעלי אופ"א. "עשויים להיות צעדי ביניים. אנו יכולים לבקש הסברים, עשויה להיות אזהרה קודם, אך בהחלט, ניאלץ לאסור את השתתפותן של קבוצות שחורגות מהכללים. אחרת נאבד כל סמכות".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.