שר האוצר הורה לבחון בדחיפות לאן נעלמו 7500 עובדים
שר האוצר אהוד אולמרט הורה היום למנכ"ל משרד התמ"ת לבחון בדחיפות את סוגיית המחסור בעובדים זרים בענף הבנייה ולבדוק כיצד ניתן לסגור את הפער שנוצר בין מכסת העובדים הזרים לענף, שעומדת על 17,500 עובדים לשנת 2005, לבין מספר העובדים הזרים שנקלטו בפועל בתאגידי כוח האדם, העומד על פחות מ-10,000 עובדים. שר האוצר נדרש לסוגייה בעקבות פגישה שקיים היום עם נשיא התאחדות הקבלנים אהרון כהן, עם ראשי ארגוני הקבלנים המקומיים ועם נציג קבלני התשתיות בהתאחדות הקבלנים, מר אילן בדני.
נשיא התאחדות הקבלנים אהרון כהן הציג לשר האוצר את המצוקה הקשה בנושא כח העבודה המקצועי בענף הבנייה. כהן טען כי התאחדות הקבלנים סייעה לאוצר ולתמ"ת בכינון הרפורמה בהעסקת העובדים בענף והעברת כל העובדים להעסקה דרך תאגידי כוח אדם, אך המציאות מראה כי בפועל, קיימים בישראל 10,000 עובדים זרים בלבד, בעוד שהמכסה עומדת על 17,500. התוצאה היא ייקור במחיר העסקת עובדים זרים ומחסור בעובדים באתרי הבנייה שגורם לקבלנים נזקים כלכליים כבדים. כהן הציג לשר האוצר את המצוקות הנוספות של ענף הבנייה וטען כי מדובר בהזדמנות האחרונה לטפל בענף זה, לאחר שנותר הענף היחידי במשק במיתון מתמשך וללא כל השפעה של הצמיחה במשק.
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקשכר המינימום מתעדכן, המציאות לא
שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?
שכר מינימום היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.
הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק
כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.
כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.
זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.
- רשתות השיווק לוחצות להגדיל את מכסת העובדים הזרים - על חשבון העובדים הישראלים
- גידול של מיליונים בהוצאות: איך העלאת שכר המינימום תשפיע על שופרסל?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שני צדדים למטבע הכלכלי
מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.
