העסקה למכירת לאומי קארד לקרן ורבורג תמורת 2.5 מיליארד דולר בשלב ראשון (עם אופציה להגדלת הסכום בעתיד ככל שיתקיימו מספר תרחישים), מעלה מספר סימני שאלה סביב התועלת שאמורה להגיע לכיס של הצרכן. בתזמון מקרי (או שלא) העסקה נחתמת במקביל לזמן שבו כחלון משיק קמפיין בדמות 'מר ביטחון', כאשר הכוונה לביטחון כלכלי למי ששאל.

כחלון מתגאה היום (ובכלל) שהנה אחרי שפתח את שוק הסלולר לתחרות (וריסק על הדרך את חברות הסלולר), הבנקים על הכוונת והיום עסקה ראשונה להוצאת חברות האשראי מהבנקים יצאה לדרך.

העסקה משקפת מחיר הגבוה ב-30% מההון העצמי של לאומי קארד. עולה השאלה מדוע קרן ורבורג הסכימה לשלם סכום גובה כל כך עבור חברת כרטיסי האשראי. אם נצא מנקודת הנחה שהמהלך ישתלם לה, נראה שהערך שעליה להפיק מכאן והלאה עלול להגיע על חשבון הצרכן. הרי כשחברת כרטיסי האשראי כבר לא תהיה בידיים של בנק לאומי, סביר כי אף אחד מהבנק לא יציע ללקוח כזה או אחר עמלות אטרקטיביות עבור פעולות האשראי שכן מדובר בחברה חיצונית, והנה ורבורג יכולה ליהנות מהמצב. לחלופין, חברת אשראי חיצונית לאו דווקא תוכל לספק שירות ללקוח בדומה לאלו שמספקים הבנקים אך עיקר החשש שהקרן (שמאחוריה ניהול נכסים בהיקף של 45 מיליארד דולר) תחפש לעשות סיבוב על חשבון הצרכן הישראלי - ולצאת, כמו למשל במקרה אייפקס-תנובה.

אמנם המכירה מהווה המשך להמלצות ועדת שטרום שהגישה את מסקנותיה לפני שנה וחצי, וקבעה בין היתר כי על הבנקים הגדולים למכור את חברות כרטיסי האשראי שבשליטתם עד לינואר 2020, אך אם נסתכל לאחור לימי וועדת בכר וסאגת קופות הגמל שנפרדו מהבנקים, הסיפור הגיע לכך שאת דמי הניהול נאלצו להגביל בחקיקה - אז מה ימנע שידור חוזר של חזירות בעמלות?

• הפרדת חברות האשראי לא מבשרת על תחרות אמתית
• ועד העובדים בלאומי קארד פתח במחאה; 150 עובדים שוחררו הביתה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

לצד ההודעה על מכירת לאומי קארד לקרן ורבורג כחלון מודה באותה נשימה כי בשלב זה אין סיכוי שהקרן תהפוך לבנק מסורתי מהסיבה שזה לא כלכלי עבורה. אם אתם שואלים מדוע זה לא כלכלי הרי הבנקים רושמים רווחים של מיליארדים, אפשר לקחת את בנק אגוד כדוגמא מוצלחת לבנק כושל. 

מעניין יהיה לראות איך קרן ורבורג תצליח להשביח את ההשקעה, מיוחד במחיר שכזה, ומי צפוי לשלם את החשבון. האם זה יהיה שוב הציבור?