מדד המעוף
אל אל אריאל
לא אפספס את הקטע הגדול של אתמול, בו טענה עיריית אריאל ש
כן, צביעות היא מחלה קשה. הכי קשה שיש.
תשובתו של ראש העיר רון נחמן הנערץ
"זו היתה עתירה מתוחכמת. רצינו שבית המשפט יקבע שאנחנו חלק מישראל. לא היה לנו מה להפסיד. אם היינו מנצחים - היינו מקבלים כסף. במקרה של הפסד - נקבע שאנחנו חלק מהמדינה".
מגעיל, מגעיל תנשמה.
המלחמה נמשכת, ואתמול הצטרף אליה
אחד המשפטים הגדולים שלו:
"מה לעשות, בתל אביב אם קבוצה של בחורים עומדת עם גולגולת אתה משער שהם בדיוק סיימו חזרות ל'המלט'. בשטחים אם אתה רואה קבוצה של בחורים עם גולגולת אתה משער שהם בדיוק סיימו סיור בחברון"
הרררררפזזזזזז
רביב דרוקר מסביר איך שלושה כלי תקשורת עסקו בבועז הרפז בו"ז, כאילו שלא ידענו:
"היה
אבל מי חשב אחרת, מאמי?
במוצ"ש פרסם יואב יצחק ב-News1 ידיעה על כך שאמירות על הרמטכ"ל
היום מתפרסם בדעות ידיעות מאמר של ברגמן, שכותרתו "אשכנזי חייב דין וחשבון לציבור".
הכותרת היא הדבר המרעיש ביותר שיש בקטע הרגוע מאוד. השורה התחתונה בו אומרת "ראוי כי הרמטכ"ל יחרוג ממנהגו ויסביר כיצד הוא רואה את הפרשה".
נכון, מסכימה. נו אז?
הסיוט של רמדיה
לא נגמר. עוד עשרות ילדים פגועים (ידיעות, שרית רוזנבלום).
אבי רצון Vs תומס פרידמן
מעריב מצא לעצמו אויב חדש. אחרי ששלל מבקריו גמרו עם כל התקשורת המקומית, הגיע תורו של העיתונאי האמריקאי הנחשב.
מה שהקפיץ את רצון זה
רצון כותב, למשל, ש
מדהים שרצון (רצון!) יוצא נגד "פרצופו העגלגל ומדושן העונג" של פרידמן. הלו? שמישהו יעיר אותי. או את רצון.
די קשה להתמודד עם ההבלים הכתובים בטור הדעה המככב בשער מעריב: הוא אומר שם שלא מעניין אותנו שפרידמן העלה את בנו לתורה בארץ, ושקטף תפוזים בקיבוץ סער, ושהוא בטח מקנא בנתניהו על שהיה לוחם מצטיין בסיירת מטכ"ל, כאחיו.
בהמשך הוא חובט בברנע ובדויד גרוסמן על דעותיהם הקיצוניות, אבל גם מצדיע להם, כי הם אבות שכולים.
קשה, קשה לעיכול.
תוס': וכרגיל, אין תגובות. בבוקר דוקא הייתה אופציה.
שלושה עיתונאים במעריב מתייחסים למשל המעוף:
רצון כאמור, בן כספית ואף צח יוקד, המציין שפרידמן "שבר שיא". טוב, לא יוקד כותב זאת אלא העורכ/ת שלו. יוקד רק מסכם את המאמר (המובא בלינק לעיל).
לחם עבודה
אלון גולדשטיין, עורך 24, מחליף מהשבוע את הדס להב כראש מערכת החדשות בידיעות.
ממלא מקומו של גולדשטיין ב-24 הוא מאיר אברג'יל.
להב ילדה בן (יחד עם בן זוגה, כתב העיתון עמיר בן-דוד) ויצאה לחופשת לידה. מז"ט.
יפעת מנהרדט-תדהר עוזבת את 7
ידיעות מחלק מאתמול את קונטרס ה
איך מראיינים? איך משקלטים? איך כותבים? ומי נפגע בסופו של דבר?
ברשתתת
חדש חדש:
על פי הכתוב, האתר בבנייה והכנה.
מי? מה? מו?
בתחתית ע' הבית כתוב שהאתר בבנייה ובהכנה, ואינו פתוח לציבור כרגע. נו, אז תורידו אותו מהאוויר, אם כך.
תמונות שלוש
מיכל כתבה על כך טוקבק אתמול והסבה בכך את תשומת לבי
איך כותבת מיכל: "מישהו חמד לצון?"
ועוד תמונה וכיתוב מעוררי מחשבה:
ב-24 מצולם אבישי ברוורמן כורע על ארבע וכותב. הסיבה? העט שלו סירב לנבוע במצב אופקי. סליחה, לא יותר פשוט היה להפוך את כף היד השנייה למשטח כתיבה ל-כולה מס' טלפון?
בכל מקרה, כיתוב התמונה (שאול גולן) מסתיים במילים האניגמטיות: "לפעמים, כשיורדים על ארבע, דברים מתחילים לעבוד".
הנכד של וייסבוך (טוקבק) מצא ש
השם ישמרני.
הפלשמורה
העיתונים עוסקים בבני העדה האתיופית, כל אחד מזווית אחרת. ישראל היום חוגג: הממשלה אישרה אתמול להעלות לארץ 7,846 עולים מבני הפלשמורה, ששוהים במחנה המתנה בגונדר שבאתיופיה. הבעיה, כי שמציין העיתון,
אבל זו הקטנה בבעיות.
מדינת ישראל לא הצליחה להתמודד עם עולי/יוצאי אתיופיה בשום צורה שהיא.
כתבת השער ב-24 (נעם ברקן) עוסקת בכשלון המדינה בקליטה. שלוש נשים בנות העדה נרצחו בשנה האחרונה. רבות אחרות סובלות מאלימות קשה.
למה?
מתוך הכתבה: פעמים רבות האלימות נובעת מתוך מצוקה כלכלית ומצוקה נפשית.
בהרבה משפחות הגברים האתיופים ירדו מגדולתם. זאת ועוד: באתיופיה, במקומות מסוימים הכאת נשים נחשבת כמקובלת. כאן נשים לומדות שהכאה אינה לגיטימית.
דני אדינו אבבה כותב:
"רצח של אישה אתיופית אחת, דינו כדין רצח שכל העדה לקחה בו חלק. לא עשינו מאום כדי לעצור את מרחץ הדמים הזה... הבדידות, הניכור, הפער בין החלום למציאות, כל אלה מהווים גורם משמעותי בדחיפה לבצע מעשים קיצוניים כדוגמת אלה. אותם מעשים שמתייגים כל גבר אתיופי כרוצח בפוטנציה".
גם במעריב מזכירים, נוכח הידיעה: "הארגונים החברתיים טוענים כי ישראל
ברור שאינה ערוכה, מישהו מטיל ספק?
רק בישר"ה הידיעה מופיעה בשער.
כמה עובדים יש ב-Lee Cooper?
העומדת בפני סכנת סגירה:
200 כבישר"ה? 300 כבמארקר?
מעידות פיסי
אורן פרסיקו מבקר את המגזין מבית מעריב, BiGTIME
בין היתר הוא מתאר את מי
"הראוותנות של המדור הפותח, שמבחינות רבות מגלם את מהות המגזין, מעוררת חמלה. ה"אלפיונאים" שמופיעים בו נראים כאנשים ממוצעים למדי, אלא מה - בעלי ממון. בהשוואה ליתר מדורי הרכילות בעיתונות הישראלית, בולט הריבוי היחסי של בני-אדם בגיל מתקדם, שמנים וחסרי חן. לעתים בני האלפיון העליון מקבלים מהמגזין הזדמנות להשתתף בתצלומי אופנה, כאילו היו דוגמנים ודוגמניות מקצועיים. במקרים האלה המראה הרווח שלהם בולט עוד יותר".
קשה לי להבין את כוונתו של פרסיקו (ואולי באמת לא הבנתי): האם העובדה שהמככבים הם "בגיל מתקדם, שמנים וחסרי חן" היא נקודת פלוס או מינוס למגזין? אולי זו דווקא נקודת אור? אבל אם נקודת אור, למה הראוותנות של המדור הפותח מעוררת חמלה? זאת ועוד: למה נכבל הביטוי המכובס "בגיל מתקדם" שלא באשמתו לשמנים וחסרי חן?
לא שיש לי משהו בעד בעלי ממון, להפך.
אני מלאת קנאה בהם ובממונם, שהרי לעולם לא אהיה בעלת ממון, אבל נגד מה יוצא פרסיקו בפסקה זו? נגד העובדה שלא היעל בר-זוהריות מככבות במדורים? נגד העובדה שאנשים שחורגים ממקבץ הסלבים המוכר לעייפה של מדורי הרכילות מככבים במדורי רכילות בעיתון האלפיון, מגוחך ככל שיהיה? נגד העובדה שאנשים שמנים, בגיל מתקדם וחסרי חן בכלל מעזים להצטלם, לדגמן בגדים ההולמים אותם, רחמנא לצלן, כאילו אנשים בעלי "מראה רווח" שכזה מוטב להם להלך עירומים או בסחבות שיתאימו למעמדם של בני גיל מתקדם, שמנים וחסרי חן, ולא להראות את פרצופיהם בפומבי?
העובדה שהמצולמים במדור הרכילות הם בעלי ממון טובה בדיוק באותה מידה בה המצולמים למדורי רכילות אחרים נחנו במקבץ גנים משובח, שגורם להם להרוויח כסף מפרצופם, שדיהן, ישבניהם או הכל ביחד.
אלו, בני הגיל המתקדם, מרוויחים את ממונם בדרכים אחרות. במה עדיפה החבורה הזו על זו?
הדואר של פייסבוק
מחכה בקוצרוח לשירות הדואר של פייסבוק, שייפתח היום.
וזהירות עם ה
מח' בידוק עובדות
"התאונה אירעה לפני כעשרה ימים בצומת הרחובות מרזוק והאוזר בתל אביב"
(מעריב, 14).
גם אם תתאמצו, לא תמצאו צומת כזה. או רחובות כאלו.
הרחוב המדובר נקרא מרזוק ועזר, והוא נמצא ביפו. זה ההמשך של סלמה, מערבה, עד הים.
מה העניין? משטרת התנועה לא מצליחה להתמודד עם שם הרחוב?
באיזה צומת אירעה התאונה (בה נהרג רוכב אופניים מפגיעת דלת מכונית חונה)? לא יודעת. אולי מרזוק ועזר עם יפת, אולי עם שד' ירושלים, אולי במפגש עם בן-שטח.
רח' האוזנר נמצא דווקא ברמ"א.
לא הייתי יודעת את כל הפרטים המאלפים הללו אלמלא הייתי תושבת האזור.
מה אני רוצה לומר בכך? את המובן והידוע: כל אדם קרוב אצל עצמו, וכל אחד יודע על פרט אחד קטן בו הוא בקיא לפני ולפנים שאינו נכון באופן מובהק, בידיעה אותה קרא. אז איך אפשר להתייחס לכל המכלול הזה שאנחנו קוראים כל יום, כ"מידע"?
כמה זמן היא הייתה במעצר בית?
אתמול שוחררה מנהיגת האופוזיציה הפרו דמוקרטית במיאנמר אונג סן סו צ'י ממעצר הבית שלה.
ופה הדברים מסתבכים.
בידיעות של היום נכתב שהייתה נתנוה במעצר בית "שבע שנים רצופות".
אתמול היה הדיווח בידיעות מוזר עוד יותר: "החונטה הצבאית..... הסכימה לשחרר את כלת פרס נובל.... אחרי 21 שנים שמתוכן העבירה 15 במעצר בית ובכלא".
אה?
ענבל אור היא כוכבת תקשורת
בגלובס מנסים
ואת כל פניניה מ
VTV
למה אברי גלעד צריך להגיש את כ-ל השעשועונים של רשת?
כלומר, כל כך מעט טאלנטים יש בישראל?
אחד נגד מאה לא מספיק?
למה לא לבדל ולמצוא מישהו אחר לשחקו אותה בגדול? שעשועון הנוסטלגייה החדש שבעצם מחזיר אותנו לימי קדם הטלוויזיוניים עם שלל התשע בריבוע ומקבילית המוחות וזה הסוד שלי?
המבקרים, אגב, די מסויגים מדיאטת הנוסטלגייה שנכפתה עליהם.
בלוגלנד
המשך הקרב של אתר One נגד הבלוג
כנס אילת לעיתונות
כרגיל, אין שום חידוש בפאנלים. מה שהיה בשנים קודמות, הוא שיהיה.
פאנל אחד בלבד מוקדש לאינטרנט.
קוראים לו "האינטרנט, גן עדן של גנבי תוכן".
אף עיתונאי מידיעות לא משתתף באף פאנל.
כן, עורך תחום הבריאות ב-ynet דורון קופרשטיין, רן רזניק ממנטה ויעקב שחם, עורך ידיעות חיפה. אבל מהעיתון עצמו - לא.
תיקון טעות, 14:58:
יובל קרני מידיעות משתתף בפאנל אחד ומנחה שני.
מודעת כפולה מתפרסמת בישראל היום.
הכנס ייערך בין 21-24 בנובמבר.
אם מישהו רוצה לדווח משם - בי מיי גסט. אני לא יורדת.
שאריות מחוממות
מעריב, אתמול: חצי צחי
ידיעות, אתמול: אשכנזי לא נותן מלגה, אלא מקבל צ'ק
לפני פיזור
ברפאלי וליאו דיקפריו בארץ. לפי מעריב, גם אימא של דיקפריו. בידיעות לא כתוב שאימא בארץ.

הנקמה הכלכלית של קטאר - ונקודת החולשה של ישראל
הנשק של קטאר הוא הכסף, הכוח וההשפעה העולמית והיא עלולה לכוון אותו נגדנו; היא גם יכולה במישרין או דרך פרוקסי לקנות נכסים וחברות ישראליות - לא כדאי לזלזל בפגיעה בכבודה וברצון שלה בנקמה; וגם - על הנהגת חמאס, על ארגונים נוספים בעזה שאולי יתחזקו, ועל כך שאי אפשר לחסל רעיון
מוחמד בן עבד א-רחמן בן ג'אסם אאל ת'אני, ראש ממשלת קטאר, לצד המנהיגים הקטארים משקיעים הון גדול בעשור האחרון כדי למרק את התדמית שלהם - לא טרור, לא איסלאם קיצוני, לא רק נפט. אנחנו הקטארים יודעים לחיות את החיים - כדורגל, מונדיאל, תיירות, והשקעות ענק סביב הגלובוס בנדל"ן, קבוצות כדורגל, מותגי על, תקשורת, וטכנולוגיה, הרבה טכנולוגיה, בעיקר AI. קטאר מחלחלת את הכסף שלה, גם באופן מושחת וקונה פקידים ופוליטיקאים וגם בהשקעות, כדי להפוך למותג מוכר ומקובל. המטרה שהשם קטאר יתחבר לתיירות, עושר גדול, ספורט, רק לא טרור, עולם חשוך ופחד.
היא מצליחה. היא מנקה את השם שלה והיא התרחקה בעיני רוב הציבור המערבי מטרור. כבר מזהים אותה עם כדורגל עולמי, תיירות, עושר, השקעות. אבל קטאר היא הבית של חמאס. קטאר סייעה ובנתה את חמאס, ובקטאר יש תמיכה גדולה וקשר עמוק גם לאיסלאם הקיצוני.
ולכן, ההתקפה של ישראל בקטאר היא מכה גדולה לקטאר. לא רק בגלל הריבונות, לא בגלל שאכפת לה מה עלה בגורל מטרות החיסול, מניגי חמאס,, אלא בגלל שהעולם קורא שישראל תקפה מטרות טרור בקטאר. למה ואיך יש מטרות טרור בקטאר? רבים אפילו לא יודעים ולא מקשרים. הרסנו להם. הבאנו את המלחמה אליהם הביתה. אחרי שנים רבות והשקעות גדולות ומאמץ להתנקות, באה ישראל ועושה את החיבור בין קטאר לטרור. קטאר לא תשתוק, ואנחנו לא צריכים לזלזל בה. היא לא צפויה לשלוח מטוסים, היא לא צפויה להגיב צבאית, אבל פגענו בדבר הכי חשוב לה - בתדמית, והיא תחפש אותנו בסיבוב. יש לה הרבה כסף כדי לפגוע בנו, יש לה זמן, ויש לה השפעה כלכלית-עסקית על גופים רבים. ישראל יכולה להיפגע מכך. לא שזה לא מצדיק התקפה, אבל זו סוגיה שצריך להבין ולהיערך לה כדי למזער אותה.
לקטאר יש השקעות של מאות מיליוני דולרים ברחבי העולם, וזה יעלה תוך 3 שנים על טריליון דולר, זה אומר שיש לה כוח והשפעה בגופים רבים. וזה יגדל. אנחנו לא רוצים להגיע למצב שגופי השקעה שנשלטים על ידי הקטארים לא ישקיעו כאן. אנחנו לא רוצים שגופים תעשייתיים לא יקנו סחורה מישראל כי קטארים מחזיקים בהם, ואנחנו לא רוצים שגופי טכנולוגיה ו-AI שמוחזקים על ידי קטארים, יסתכלו עלינו אחרת, לא ישקיעו בחברות טכנולוגיה ישראליות ועוד.
- ההשקעה הגדולה של קטאר והאם היא יכולה להפוך ממעצמת אנרגיה למעצמה טכנולוגית
- קטאר 2036: אחרי המונדיאל קטאר מסמנת את האולימפיאדה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
קטאר גם יכולה לפעול בהפוך על הפוך - היא יכולה לבלוע חברות ישראליות דרך הגופים שהיא שולטת בהם. מה יקרה אם גוף ענק ירכוש את צ'ק פוינט ולקטאר יש בו החזקה מסוימת? או שגוף גדול יקנה את טבע ואותו גוף יירכש על ידי הקרן הקטארית או אנשי עסקים קטארים? לכסף יש משמעות גדולה, ובמלחמה של קטאר מול ישראל, הכסף הוא נשק משמעותי.

לאור "ליקויים מקצועיים" אלביט ותא"ע הוצאו מהתערוכה האווירית בדובאי
במכתב שנשלח שעות אחרי התקיפה בדוחא, תוארו הסיבות הרשמיות, אך הטענה היא השהחלטה התקבלה כבר קודם לכן באופן בלתי רשמי, כחלק ממהלך מתואם להרחיק את ישראל מהאירועים הביטחוניים המרכזיים באזור
מארגני תערוכת התעופה של דובאי הודיעו למספר חברות ביטחוניות ישראליות כי הן אינן מוזמנות להשתתף באירוע הבינלאומי שייערך בנובמבר הקרוב. וכך, היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות, שנבנו בקפידה מאז הסכמי אברהם ב-2020, ממשיכים להיסדק תחת כובד ההשלכות של העימות
הממושך בעזה.
מארגני התערוכה שלחו מכתבים למספר חברות ביטחוניות מישראל, ביניהן התעשייה האווירית ואלביט מערכות אלביט מערכות -0.19% , ובהם נכתב כי השתתפותן לא תאושר. על הנייר, הסיבה היא "ליקויים מקצועיים", אך זוהי כנראה תגובה להתקפה של ישראל על אדמת קטאר לפני יומיים. מעבר לתוצאות המיידיות של התקיפה, הגלים שעוררה, כללו הסתייגות של טראמפ (אמנם קלה, אבל בכל זאת), נאום תוקפני של נשיאת האיחוד האירופי ועכשיו, התגובה הלא רשמית של איחוד האמירויות. כזכור, בריטניה מנעה לאחרונה מנציגים ישראלים להשתתף בתערוכת הביטחון הגדולה שלה, וצרפת חסמה גישה של חברות ישראליות לתערוכת הנשק בפאריז ביוני האחרון.
זו אינה הפעם הראשונה שהתערוכה בדובאי מסתבכת בהקשר הישראלי, היות ובנובמבר 2023, שבועות לאחר פרוץ המלחמה בעזה, הדוכנים של התעשייה האווירית ורפאל נותרו ריקים מבלי שניתן לכך הסבר רשמי.
אלביט מערכות, שהקימה יחידה ייעודית באמירויות, והתעשייה האווירית, שהובילה פרויקטים משותפים עם התאגיד הביטחוני המקומי EDGE, היו חלק בלתי נפרד מהתממשקות ההסכמים בין המדינות מאז 2020. הן לקחו חלק גם בתערוכה האחרונה באבו דאבי בפברואר האחרון. משרד הביטחון הישראלי אישר שקיבל את ההודעה מהמארגנים אך לא מסר פרטים.
- אלביט מערכות חושפת את Frontier: מערכת AI חדשה להגנת גבולות
- דירוג 100 הביטחוניות 2025: אלביט ורפאל עלו, תע״א באותו המקום
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
למרות הכל, התעשייה הביטחונית הולכת ומתחזקת
עם זאת, למרות הצהרות על חרמות ועל שקילה מחודשת של רכישות, לאחרונה דווח כי גרמניה, למשל, מתכננת מישראל (באמצעות התעשייה האווירית) שלושה כטב"מים מסוג "איתן" (Heron) תמורת 1.2 מיליארד דולר, וזאת למרות קולות הולכים וגוברים ממדינות רבות באיחוד האירופי להגביר את הלחץ על ישראל כדי לעצור את המלחמה בעזה.