כותרות

לילה קשה במערכות העיתונים.

ידיעות ומעריב הצליחו להכניס, בכפוף לכל המגבלות, את תאונת המטוס במצפה רמון.

בהארץ ובישראל היום - אין. ככה זה, ההדפסה המוקדמת.

מהניוזלטר של העיתון אני למדה שהייתה הדפסה שנייה ב-1:30 - כך כתוב על השער.

אני קיבלתי את המהדורה הראשונה (ר' תצלום כל הכותרות).

רק הבוקר בשמונה הותרו לפרסום שמות הנעדרים.

האם להארץ יש מהדורה שנייה? לא.

רוצחת

קשה להתמודד עם המקרה. קשה עוד יותר לתת כותרת הגיונית ולצאת בסדר.

הארץ, מרוב רצון לשמור על קורקטיות פותח את הכותרת ב"תושבת רעננה...". ולמה זה רלוונטי? כלומר, כבר ידוע שלמקום מושבם של ההורים הרוצחים אין שום משמעות. אז למה מרמזת הפתיחה, "תושבת רעננה"?

לידיעות יש ערך מוסף: תיאור די מפורט של הטיול השנתי בו השתתפה האם הרוצחת עם בתה, יומיים לפני הרצח.

רשויות הרווחה אשמות או לא?

מעריב: "לדברי גורמים במשרד הרווחה, עד היום לא נתקלו העובדים הסוציאליים שליוו את האם בכל אקט של אלימות מצדה כלפי ילדיה".

הארץ: "בשירותי הרווחה נדהמו... המשפחה טופלה על ידי האגף במסירות ומקצועיות וקיבלה כל דבר לו הזדקקה" (אורנה לשם, מנהלת האגף לשירותים חברתיים ברעננה).

ישראל היום:

ממשרד הרווחה נמסר: "בני הזוג היו מוכרים למחלקת הרווחה ברעננה על רקע בעיות כלכליות ובעיות תפקוד של האם, שלעיתים לא שלחה את הבנות למסגרות החינוך. למשרד הרווחה ידוע כי האם טופלה בעבר במרפאות חוץ של בית החולים לנפש שלוותה, אך לא ידוע על אשפוזים בבתי חולים לחולי הנפש. לכל אורך הדרך הטיפול של מחלקת הרווחה ברעננה במשפחה לווה על ידי עובדים סוציאליים צמודים. הבנות טופלו ברווחה ושובצו במועדוניות. היו עליות ומורדות בתקשורת בין האם למחלקת הרווחה. ביום ראשון האחרון ערכה העובדת הסוציאלית ביקור בית במשפחה ומיכל שיתפה פעולה. למשפחה נקבע דיון בוועדה לתכנון וטיפול של העירייה בעוד כעשרה ימים".

ידיעות:

"גורמי המשפחה ביקשו להדגיש שמצבה הנפשי של האם 'לא היה קשה במידה שעלול היה לסכן את סביבתה... עובדים סוציאליים נהגו לבקר בבית המשפחה באופן קבוע ולשוחח עם האם או עם האב... לא זיהינו מצב שיכול לסכן את הבנות".

לילך שם טוב, שבעלה רצח את שלושת ילדיהם ביולי 2010 מוסרת את דבריה לישר"ה ולמעריב:

י: "די לעובדים הסוציאליים שלא עושים כלום, די לרווחה שמנפנפת ודי למחיר הכבד והנורא שמשלמים הילדים".

מ: "כשאני מדברת ומתראיינת... זה כדי לזעוק לאנשי המקצוע - תתחילו לשים לב לכל מה שקורה במדינת ישראל ולכל פרט קטן. חיי אדם וחיי ילדים הפכו להיות משהו כל כך שולי שזה מתסכל".

פרשת הרפז

כאילו לא התייחס לכך ידיעות אתמול בשער בידיעה אניגמטית חסרת מידע, כאילו לא שודרה המקור אמש, הידיעה המרכזית בשער הארץ ורוב ע' 2 מוקדשים להתנהלות הרפז בצבא (גידי וייץ).

הכתבה (כ-18 ד') בהמקור אמש ("דיברנו עם כ-80 אנשים", דרוקר).

העסקנות הצבאית, הבחישה, הפוליטיקה, הפוילע שטיקס והאישה הכותבת מכתב למען בעלה הקצין שלא זכה למה שצריך היה, מעוררים גועל.

הרפז הוא התפוח הרקוב במערכת, או שכך נראית כל המערכת? הרי הוא לא פעל לבד, ורשת של קשרים נרקמת סביבו.

ידיעות יהיה העיתון השלישי שיתייחס לפרשת הרפז, שגם שלח ודרוקר אמרו שרוב הדברים בה ידועים קמצוץ פה קמצוץ שם, אבל הם אספו הכל.

אלא שידיעות יוצא אחרי כולם.

תגידו, לא משנה, מי צופה בערוץ 10? מי קורא הארץ?

כן, לא מספרים שמשתווים לידיעות בסופשבוע.

אבל תדמיתית, ברנז'אית, תקשורתית, אי אפשר להתעלם.

בכל מקרה: מה פשר גל הרפז המטורף הזה השבוע? מה גורם לו? מי או מה מושך בחוטים?

קצה האצבעות

עורכ/ת ע' התוכן בסופשבוע משתעשע/ת:

אראל סג"ל בקטנה על פרשת שריג'וינט:

"אין חולק כי המעצר המתוזמן והמתוקשר בחניית קשת לא ראוי ומעיד שוב על הקשר הלא בריא בין עיתונאים למשטרה. אבל במהות, המשטרה צודקת. בנאדם צריך להיות חצוף מאוד או טיפש מאוד במידה שהוא מתעד עצמו מעשן סמים בזמן נהיגה...

שותפו לתוכנית, שי גולדן (שבמשך שנים לא סבלתי אותו והיו לי סיבות טובות, אבל בעקבות התוכניות היו רגעים שלבי יצא אליו), אדם רהוט ומנומק בדרך כלל, כתב טור בהארץ בו הגן על חברו בטענה כי מדובר בדמות טלוויזיונית ואף השווה אותו לאבי הטחול בסדרה הבורר. לדמגוגיה בגרוש עונים באותה מטבע. איך כתב לו אחד הטוקבקים (צ"ל טוקבקיסטים, v) אז מה, יגאל עמיר? רק דמות שרצחה בסרט של רוני קמפנר?

נכון אתמול היה כתוב במעריב אחורי שסיפור אפרים שמיר ושלמה ארצי יופיע בסופשבוע?

אז כן, הוא מופיע, במדור הרכילות, כטור צד.

תוספת למה שנכתב אתמול? צריך מיקרוסקופ כדי לשים לב.

זה רק חלק מהעניין: כמה טוקבקיסטים מתלוננים למה אני לא נותנת קרדיט לוואלה סלבס.

ראשית, לא אתן קרדיט לשום אדם שמשמיץ אחרים על בסיס גיל (משקל, מראה, מוצא, ועוד).

שנית, ליאורה גולדנברג שטרן העבירה את המדור שלה למעריב ביום ראשון (סופשבוע יורד לדפוס ביום שלישי). ביום ראשון היא דיברה עם שמיר.

הטוקבקיסטים לוחמי הצדק מוזמנים לשאול אותו.

הידיעה באתר ההוא התפרסמה בשני בצהריים.

ושלישית, יחסי עם האתר מורכבים מהתעלמות הדדית (אלא אם אפשר לטנף אותי קצת בדרך), והסטטוס קוו הזה נשמר היטב. אין סיבה למי מהצדדים להפר אותו.

המדריך למהפכה

יונתן גת צפה במדריך למהפכה והתקומם על שקשת היא מהתומכים בסרט.

מחוץ לאולם הוא פגש את אורי ענבר, ושאל אותו שאלות קשות.

גם בהעיר יש התייחסות ביקורתית לסרט: עידו רוזן יצא לדבר עם אנשי רשות השידור המוזכרים בו (לגנאי, כמובן). לאף אחד מהם אין מילה טובה על דורון צברי.

תגובתו (חלקה): "המדריך למהפכה מציג את המציאות ברשות השידור כפי שחוויתי אותה. אם מישהו חווה את המציאות ברשות השידור באופן אחר מכפי שחוויתי אותה אני, הוא מוזמן לעשות על כך סרט ולהציג את נקודת מבטו. ברכתי נתונה מראש".

מסביב לעולם

אורן עשה סיבוב ברשת:

הדיווח של רותם שטרקמן, המארקר. אפשר להשוותו לזה של יואב צור, מעריב.

מה קורה עם Slate?

They do, though, talk about how awesome Slate is editorially. The site's daily fare unhysterical political analysis, Farhad Manjoo on iPhone stuff, the impish Explainer column, Doonesbury, TV dissections, Jack Shafer's bile is consistently smart, even if none of it seems remotely Webby. That's the rap on Mr. Weisberg, too: the bar-none best Web editor in New York who runs a tech-backward site, and may not have the technology chops to make it as a Web mogul.

שרת המשפחה הגרמנית על פמיניזם. לא אהבתי.

In an interview with SPEIGEL published on Monday, German Family Minister Kristina Schröder challenged several central beliefs of feminists. Politicians and leading feminists are not impressed. Leading women's rights activist Alice Schwarzer says she is unqualified for her job.

פר-סו-מות

גופות על קופסאות הסיגריות?

וזה כן יעזור?

לפני פיזור

כאן ולווט דיווחי תנועה שלום.

התרחקו מיפו. לגמרי. הכל בגלל ששד' ירושלים, ממרזוק ועזר פינת סלמה, ודרומה, בחפירות.

הפקקים, שנמשכים מהבוקר עד הערב, יתקעו אתכם לידי שעות ארוכות. לא כדאי.