כותרות

הכותרת הראשית של ynet הבוקר לקוחה מעמודי החדשות ושער ידיעות, ועוסקת במהלך הציבורי לנקות את שמה של מרגלית הר-שפי, שהואשמה והורשעה באי מניעת רצח רבין.

בשער מעריב כותב בן-דרור ימיני על עיתונאי הארץ גדעון לוי, ומכנה אותו "ברון תעשיית השקרים" אפרופו ראיון שנתן לוי לעיתון בריטי.

טוב, זו לא הפעם הראשונה שימיני כותב על לוי.

עוד בשער מעריב (וגם בישר"ה): הפוטש נגד ברק שנחשף בעיתון עולה שלב, ויצחק הרצוג מודיע שיתמודד על ראשות המפלגה. בתמורה אומר ברק בישראל היום שהוא לא מפחד מכלום.

על העיתונות:

איך הסתבכת עם המפלגה שלך עם חוק הנאמנות?

"אנחנו מדינה יהודית דמוקרטית, אבל ברוח מגילת העצמאות. העמדה שלי מצוינת והיא נכונה. אבל מה לעשות שהשיח בעיתונות הוא רדוד - ברק כן חזר בו או לא חזר בו - ואני לא מוכרח להיות כפוף לכל אופנה או בון טון יומי או חודשי, או כל איזו נפיחה תקשורתית. יש לזה מחיר מסוים, אני מוכן לשלם אותו. אני לא מפחד מכלום, אני לא תלוי באף אחד. אני מתכוון להמשיך את ההתעקשות הזאת על מה שנכון, גם אם זה ייקח הרבה זמן וגם אם לא בטוח איך זה יסתיים".

הפיליפינית

אוי, זה כל כך ישראלי: תיק ברק נסגר כי הרשויות חיפשו עובדת בשם הלא נכון.

אז בטח שהיא נעלמה!

החייל המרקד

ידיעות (ניר גונטז') יצא בעקבות אבי יעקבוב, החייל המרקד. משפגש את החייל המשוחרר ואת חבר שלו, חשף האחרון אקדח שהיה מתחת חולצתו, ותבע מהעיתונאי לעוף מהבניין.

ידיעות נתן קרדיט ליוסי גורביץ, שחשף בבלוג שלו את שם החייל.

7 ימים

בשער: דויד גרוסמן מקבל בפרנקפורט "פרס שלום יוקרתי" פרס פרנקפורט לשלום, הנחשב לאחד היוקרתיים בעולם שמחולק ביריד הספרים המקומי, על ידי התאחדות המו"לים הגרמנית.

דני ספקטור נסע איתו לשם.

למדתי שגרוסמן לא משתמש במייל. ולא בסלולרי. ולא מקבל פקסים. רוצים להשיג אותו? השאירו הודעה במשיבון בבית. אם ירצה, יחזור אליכם.

ועל "עולמנו":

"מדאיג אותי ההיגיון הפנימי של העולם הזה, העולם הדיגיטלי שהוא עולם מהיר מאוד, ברוטאלי מאוד, דורש תוצאות מיידיות, לא נותן זמן להתפתחות טבעית של נפש האדם. מדאיג אותי שזה לא עולם של רב-משמעויות והחוקים שלו כוחניים מיסודם".

ובמשפט, דעותיו, למי שלא ידע: "שתי מדינות לשני עמים".

הכי לא הבנתי שאלה של כתבת אחת במהלך מסיבת העיתונאים, אותה מכנה ספקטור "שאלה ספרותית" (ואילו אני הייתי מכנה שאלה טפשותית): "מדוע בחר גרוסמן דווקא באישה כגיבורת ספרו האחרון? למה לא גבר?"

לא אחת השאלות התמוהות ביותר שנשמעו בעת החדשה?

בתשובה לשאלה אם השכול שינה בו משהו הוא אומר: "...הרבה דברים אבל בדעותיי הוא לא שינה דבר, רק גרם לי להרגיש באיזו דחיפות אנחנו חייבים להגיע לפיתרון"

עוד שת"פ בין ידיעות ל-ynet: שליחת העיתון והאתר, שלומית שרביט, כך בכות' המשנה, התלוותה לבני נוער מפנימייה בנתניה שטסו לרואנדה, לכפר נוער ובו יתומים רואנדים.

גם השבוע דספקטור בחופשה.

משערת שעד שלא תכתוב על הפרשה, לא יהיה מדור. ר"ל: היא נשבעה אמונים לתיעוד חייה בו, וכרתה ברית בת קיימא עם עורכיה וקוראיה. מאחר שהנושא היחיד כרגע המעניין את סביבתה, וככל הנראה גם מעסיק אותה הוא זה שעליו מותר לדבר רק עם עורך דינה, כך לדבריה, לא יהיה מדור עד שיוסר לוט זה או אחר.

המדור המורחב של רע"ש (נו, התפנה עמוד), מתכתב עם סביבתו ונפתח במילים:

"לעזאזל, גם אני רוצה לעזוב את הבית... ולעזאזל הקשר הקודם והילדים וכל הגידול הבורגני המטפס הזה שהתחיל לחנוק את צווארנו... יותר מדי אנשים ... אומרים לעצמם שעד כאן. במשך תקופה ארוכה מדי חרחרנו בזוגיות, הפכנו כחולים מבפנים, נשמנו עמוק אבל זהו, אנחנו לא יכולים יותר בתנאי שבי... אלה ימים מבלבלים; העובדה שיותר מדי אנשים מוכרים לי קופצים ממטוס חייהם הזוגיים המסודרים, פותחים מצנח ונוחתים על קרקע מוצקה כזו או אחרת גורמת לי לתהות מה עוד בעצם משאיר אותה ואותי על הטיסה".

בועז ארד מתאר איך עובד המנגנון הזה, של הצנזורה, באתרי האינטרנט הסיניים, טכנולוגית וקונספטואלית.

מורכב אבל מעניין.

7 לילות

נראה לי שמוקד הצליבה הבא יהיה הבמאי דובר קוסאשווילי, שאומר בראיון (יהודה נוריאל) ש"מנהיגים אמורים להירצח באיזשהו שלב".

בטח מיד יוכנס לקטגוריית הבמאים שאסור לתת להם קרנות, ושצריך להשמיד אותם יחד עם הקרן החדשה, ועוד.

עמית שהם כותב על הרומן החדש של ג'ונתן פרנזן, Freedom.

VTV

כמו שכבר כתבתי לא פעם, הטקסטים בכתבות הטלוויזיה בלתי נסבלים. באמת.

אם רק היו לי סבלנות וזמן הייתי מקדישה רק לפניני הוויס אובר פוסטים שלמים.

אבל מדי פעם יוצא לי לדוג איזה משפט ברפרפי בזומביות מערוץ לערוץ, וכך, משנתקלתי בדמותה האהובה של הלן מירן בסוף מהדורת החדשות בערוץ 2 אתמול נשארתי את הכמה דקות כדי לבדוק במה מדובר ובתודעתי נצרב המשפט הבא, משפט סיום לכתבת יח"צ על הסרט Red בו מככבים ברוס ויליס ומירן.

"בעוד הוליווד מקדשת את הנעורים ואת הבוטוקוס, כוכבי הקולנוע הוותיקים שלה מתים לחיות"

אז כמו ששאלתי בפייסבוק: מי כותב את הטקסטים המחודדים האלו, ולמה הוא לא מצא עבודה אחרת?

לפני פיזור