הכותרות

העיתונים כולם נוקטים באזהרות לקוראיהם. כל אחד על פי סגנונו הוא.

הכי מלחיץ ידיעות עם הכותרת הראשית "תיזהרו" (אפילו לא בציווי, אלא סתם בעתיד בלתי מבטיח).

לא היינו בסרטים האלו כבר כמה פעמים עם כל אזהרות הפיגועים בסיני, ועוד ועוד?

כפולת ע' 2 אוחזת בכותרת הקולנועית המבטיחה: "תשכחו את פריז", ובה שלושה כתבי ידיעות בברלין, בלונדון ובפריז מספרים על נפלאות הערים ועל האזהרות שלא מזיזות לאיש.

במעריב "יבשת על הכוונת", אבל רק כידיעה שנייה (אם כי מרכזית). העיצוב הכהה והתצלום הגרוע גורעים מאפקט הפחד שידיעות מצטיין בו.

התרעת המסע היא הכותרת השנייה בהארץ, וגם ע' 2 מוקדש לכך.

העמוד מגובה בתצלום נוקב של אי.פי - תיירים ושוטרים ליד מיניאטורות אייפלים.

יוסי מלמן אומר שההתרעה מעידה על פניקה.

נוהל ילד

שני חיילים הורשעו בשימוש בילד בן 11 כמגן אנושי, לחיטוט בתיקים.

החברים שלהם הגיעו לבושים בחולצות "אנחנו קורבנות גולדסטון"

ע' 4 בהארץ, 10 בישר"ה, 4-5 ידיעות, 14 במעריב.

אורלי אזולאי

כצפוי, בידיעות אין היום מילה על אורלי אזולאי ושיחי הגראס שהיו או לא היו.

לעומת זאת, מופיעה גם פה הידיעה על המאבטח מגלגל הג'וינט בבודקה של המפכ"ל.

"מה חשב לעצמו מאבטח בן 23 ששמר בכניסה לבניין שבו מתגורר השוטר מספר אחת... כשהחליט לעשן מריחואנה דווקא שם?" שואלים את קוראיהם ניר גונטז' וירון דורון בגלגול עיניים (ידיעות 13).

במעריב הסיפור זוכה לכתבת עמוד ע"פ כפולת 22-23. עמוד שרובו תמונות, שהרי, מה יש כבר להגיד שלא שמענו.

כות' המשנה הלצתית-משהו (ע"פ רוח מעריב): "האם כתבת ידיעות אחרונות בוושינגטון הפכה לכתבת לענייני חקלאות?"

להבדיל מידיעות, שם מופיע סיפור מאבטח המפכ"ל בגפו, פה צוותו בין שתי הידיעות, לעמוד ירקרק אחד.

מעניין, באופן מפתיע, אין על כך מילה בישראל היום.

גם בהארץ אין, אבל אני משערת שזה בגלל מדיניות הרענון, שמה שהופע באתר אתמול בבוקר הוא בגדר החדשות של אתמול, ולא מתאים לעיתון של היום.

מכאן שמעריב הוא העיתון היחיד שחגג.

מחמאות לעורכים!

אהבתי את ההומור המעודן והקליל על המשט של פיל פילון לטורקיה.

אליס מילר

מה הסיבה שאליס מילר זכתה לכתבה במארקר שבועיים אחרי זו המפורטת בסופשבוע?

נו, קהל יעד שונה.

גלעד שליט

הוזמן למבחן רענון לנהיגה.

בבמעריב הקצו לכך הכי הרבה מקום - הפניה עליונה בשער וכל ע' 7.

בידיעות ידיעונת בע' 17 מעל מודעות האבל.

בישר"ה הפניה בשער וכחצי ע' 7.

בהארץ ידיעונת בע' 3, מתחת לידיעה על כך שחודשו המגעים לשחרורו.

לא כלה ולא שלום

בן-דרור ימיני כתב במעריב עמוד שלם על כלת השלום שונאת ישראל, מייריד קוריגן-מגווייר.

ע' 4-5 מוקצים לכך.

לדבריו, היא אינה פעילת שלום, אלא מזדהה עם חמאס, והטענה שלו נגדה: למה היא רוצה לעזור לילדי עזה ולא לילדי אסיה ואפריקה, למשל (תוס': כי עזה נמצאת באירופה הקלאסית).

את המשפט שלה, "נשבעתי לעצמי בעת ביקור במחנות הריכוז שלא אשתוק נוכח ילדים סובלים" הוא הופך ל"השוואת ישראל עם הנאצים".

אה? איפה?

אחר כך הוא כתב שהילדים הפכו לנשק בידי חמאס. בסדר, אז למה אסור לה לרצות לעזור לילדים?

בהמשך כותב ימיני שהיא עלתה שלוש פעמים על "ספינות השנאה לתמיכה בחמאס" אבל לא ארגנה שום סיוע לילדים סובלים.

ושבניגוד לדבריה ליאיר לפיד שהיא לא בעד חמאס, היא חתמה על מכתב הקורא לאיחוד האירופי להסיר את חמאס מרשימת ארגוני הטרור, ושהיא חתמה על מכתב הקורא לסילוק שגריר ישראל מאירלנד, ומכתב להטלת חרם כללי על ישראל.

ועוד ועוד.

יש לכך גם הפניה בנרג', הנה היא.

אבל העמוד? לא נמצא.

רק בבלוג שלו. מעניין למה.

אורי אבנרי

אמנון לורד כתב ספר על אורי אבנרי, רצח בין ידידים. באחר מתפרסם פרק על משפט קסטנר.

וזה מה שכותב לורד בהקדמה ב"אחר":

"החלטתי שהטיפול באורי אבנרי כחיל חלוץ עיתונאי של אדם אחד, הוא נושא שאני משאיר למעריציו של אבנרי. אני מתייחס אל העולם הזה כאל נשק פוליטי. אני מתרכז בספר במהלך הגדול, ארוך הטווח, של אישיות פוליטית פעילה זה 70 שנה.

אורי אבנרי הוא בן גילו של שמעון פרס. היחס הבסיסי שלי כלפיו, היה ונשאר של הערצה-שנאה. ככל שהשנאה פוחתת, כך גם ההערצה. הוא גילה הרבה נדיבות ופתיחות כשהסכים להיפגש אתי לשני ראיונות ארוכים, כארבע שעות כל אחד. ולא הציב תנאים. זה היה בנובמבר 2009.

עבודה ערבית

כל מבקרי הטלוויזיה היו עסוקים אתמול בלכתוב על חסמבה, וכך הפרק המעולה שבמעולים של עבודה ערביתנשכח: אחרי שהתפעלנו מהפרק על הנכבה, שודר שלשום פרק על המלחמה, היא מלחמת הקסאמים, צבע אדום.

אמג'ד אירח פליטים משדרות, ואלו נישלו אותו מביתו.

חובה לצפות.

הפרק היה בראש טבלת הצפייה.

בלוגלנד

972+ החל לוולווט יומית באנגלית.

אביעד קדרון, להלן צפניה, לוקח את בלוג הריאליטי המשגשג שלו, יחד עם בלוג הטלוויזיה הכללי, עוזב את אורנג' ועובר לנענע10 לבלוג טלוויזיה ענק ומפונפן.

מה שמותיר את אורנג' עם בלוג אחד בלבד, סינמסקופ, עד אשר יחליטו שם על בלוגים חדשים.

לחם עבודה

יונית לוי במגעים עם CNN.

טוני דנזה מלמד

זוכרים אותו ממי הבוס?

הבוקר מתפרסמת בהמגזין של מעריב כתבה מתורגמת מאל.איי טיימס. דנזה לימד ספרות (בחיריק, לא בפתח) בתיכון במשך שנה, וזה הפך, איך לא, לתוכנית ריאליטי.

הנה הכתבה בבמקור.

מה שמדהים זה שלא מוזכרת בה יצירה ספרותית אחת אפילו, או משפט של דנזה על ספר/סופר כלשהו.

לא טוב, אין עורכים ב-LAT?

לחם

מזמן לא קראתי כתבה על פארשיותו של לחם קל ושאר פכסמים.

יארצייט

40 שנה למותה של ג'ניס ג'ופלין.

שאריות מחוממות

יובל בן עמי צעד מתל אביב לירושלים במשך יומיים.

הכתבה התפרסמה בערב סוכות, אבל מזל שיש חברים בפייסבוק, שמציפים גם דברים כאלו, וכך עוזרים לי לא להפסיד הרבה.

צרות בכותרות

"זוהי סדום" (כיל לא העבירה למדינה עד 115 מיליון דולר מתמלוגי ים המלח, חשיפת כלכליסט, שער, ראשון)

"היי גיא" (לביקורת הטלוויזיה של הארץ על התוכנית של גיא פיס).

אולי די גיא?

צהוV

במפתיע, יוחסו לדבריי על דספקטור כוונות שלא היו ולא נבראו. נשבעת באל. לא זו אף זו: על השמועה הקונקרטית בעניינה קראתי רק פה, בתגובות. את הטור המורחב בשישי האחרון קראתי כאחד האדם, והנחתי שזה עוד אחד מאותם משברים המתנפלים על חיי נישואין.

אשתמש בטוויטרה ע"מ להזים:

ויותר מזה אני באמת לא יודעת.

פמלה אנדרסון תגיע לישראל לשפוט ולרקד ברוקדים עם כוכבים.

אחחח, כואב.

לפני פיזור

איפה אפשר לקנות חולצת "אנחנו קורבנות גולדסטון"?