בדיוק כמו אחרי העלייה הראשונה שלה לשלב הבתים של הצ'מפיונס ב-2002, גם כשמכבי חיפה חלפה על פני זלצבורג בעונה שעברה, נשמעו פה ושם קולות על כך שהכסף הגדול במפעל יכול להביא ליצירת שושלת חדשה-ישנה בליגת העל שלנו. אז התקוות הירוקות נכנסו עמוק לבוידעם, אבל היום לגיטימי לקבוע שחיפה בזבזה לפחות הזדמנות ליצור פער כלכלי ניכר בינה לבין יריבותיה בארץ, ואולי יותר חשוב, למנף אותו ליתרון מקצועי. אוהדי חיפה כעסו בינואר שעבר וגם בקיץ, ואולי בצדק: יענקל'ה שחר הכניס לקופה בסביבות ה-60 מיליון שקל תודות להעפלה, אך נמנע מלהכניס את היד למים ולנצל את המשאבים כדי להבטיח שהגחלת תישמר. בכדורגל אין בדיעבדים, אבל אם הכסף היה מנוצל להבאת תותחים (ולא, דוטרה ושטרכמן לא עונים להגדרה), מי יודע אם האליפות לא היתה נשארת בכרמל.

הפועל תל אביב אשר זכתה מן ההפקר, נעזרה בקיזוז ולקחה את האליפות, חייבת מבחינתה ללמוד מהטעות. אחרי שהעשור הראשון של שנות האלפיים התאפיין בדומיננטיות חיפאית, המשחק ברביעי בערב נגד אותה זלצבורג הוא קרב ראשון בדרך להגדרה: משחק שמסמל צ'אנס אדיר להשתלט רשמית על העשור החדש, אולי בדרך ליצירת מסורת אירופית חדשה מבחינתה לא כזו שמסתכמת במסעות הירואיים בגביע אופ"א או הליגה האירופית, אלא בבימה הכי נוצצת שיש. והיא חייבת להודות על כך לאדם אחד. מישל פלאטיני.

צמצום פערים? תלוי איך מסתכלים על זה

נשיא פיפ"א יזם מהלך מובהק שמטרתו אחת, לקרב את הקבוצות הקטנות של היבשת לצלחת של הגדולות. לשם כך, הוא הכניס בעונה שעברה שינוי בפורמט המוקדמות של ליגת האלופות, כשהוסיף את שלב הפלייאוף וחילק אותו לאלופות וללא אלופות. המשמעות: קבוצות שזוכות באליפות מדינתן ומגיעות למוקדמות הצ'מפיונס נמנעות ממפגש עם שמות מרתיעים ובדרך כלל בלתי ניתנים להכנעה (טוטנהאם וסביליה הן דוגמאות טובות העונה). בנוסף, הגדיל את המענקים שהקבוצות מקבלות ב-30%.

על פניו, ההחלטה הוכיחה את עצמה, או לפחות השיגה את מטרתה: 8 קבוצות שונות קיימו את הופעת הבכורה שלהן בשלב הבתים אשתקד, ובסך הכל, 18 מדינות שונות זכו לייצוג, אך השינויים משיגים דווקא את האפקט ההפוך. אם המטרה היתה לאפשר לאלופות להגיע בקלות יותר לבתים, הסכומים העצומים שמקבלות הקבוצות בשנים האחרונות גורמים להן להפוך לאימפריות בזירה המקומית ובמקום צמצום פערים, תהומות נפערים בכמה מן הליגות הפחות בכירות ביבשת, בדיוק אלה שפלאטיני רצה לדאוג להן. "הדרך שבה הכסף מחולק חייבת להיבחן מחדש, ולהשתנות", אמר פרננדו גומש, סגן נשיא פורטו, ולא אחד שאפשר להאשים אותו בחוסר הישגיות במפעל. "הכסף מוציא את הליגות האלו מאיזון באופן מוחלט".

דוגמאות לא חסר. דברצן, שהפכה לקבוצה ההונגרית הראשונה שמעפילה לשלב הבתים מזה 14 שנה, זכתה באליפות המדינה ב-5 מתוך 6 השנים האחרונות והכסף רק יסייע לה לפתוח מבערים. שריף טיראספול הודחה מהצ'מפיונס בשלב הקודם, אך הגדלת המענקים של אופ"א תעזור להמשיך לדרוס ולחגוג על הליגה הענייה במולדובה, שם זכתה ב- 10 האליפויות האחרונות, ולחזור לצ'מפיונס בכל שנה כדי לנסות שוב. אגב, דינמו זאגרב, שהדיחה את שריף, חגגה אליפות שש פעמים בעשור האחרון.

במילים אחרות, מוקדמות ליגת האלופות הפכו לטקס חד-גוני, כשאותם שמות עולים בהגרלה במשרדי אופ"א בשווייץ. 22 מ-30 הקבוצות ששיחקו בשלב השלישי של המוקדמות היו שם גם לפחות באחת מהשנתיים הקודמות. לכן, לא מפתיע שהמסלול של הפועל - מפגשים בין היתר עם אקטובה ועם רד בול - כמעט זהה לזה שעברה חיפה בשנה שעברה.

שושלת כן קונים בכסף

בעונה שעברה, ההצלחה הגדולה של הפועל בליגה האירופית הכניסה לה כ-16 מיליון שקל, סכום פעוט ביחס ל-60 מיליון שעשתה מכבי חיפה בליגת האלופות, אך הצלחה בצמד המשחקים מול רד בול זלצבורג, והאדומים יקבלו לפחות סכום זהה. עצם ההעפלה לשלב הפלייאוף מבטיחה להם כ-15 מיליון שקל, אבל הגעה לדבר האמיתי טומנת בחובה מענק של 40 מיליון שקל (7.1 מיליון אירו, וזה עוד לפני שדיברנו על זכויות שידור ומכירת כרטיסים.

עוד נתון חשוב שצריך לזכור הוא ש-6 הפסדיה של חיפה אשתקד מנעו ממנה את התשלומים מבוססי התוצאות (400 אלף יורו לתיקו, 800 אלף יורו לניצחון) שאופ"א מעניקה. תסריט הגיוני של שני ניצחונות ותיקו בשלב הבתים, כמו שעשתה חיפה ב-2002, יוסיף למאזן כ-10 מיליון שקלים נוספים. ולמה לא לחלום? העפלה היסטורית לשמינית הגמר שווה 17 מיליון שקלים. כן, זה עוד רחוק, והאדומים ודאי יאשימו אותנו בניחוס, אבל הפועל כבר הוכיחה שאם היא לא השגרירה הבכירה שלנו באירופה, היא לפחות ניצבת בתיקו רב שערים על התואר הזה עם חיפה. מן הראוי שתוסיף לרזומה שלה את שלב הבתים של ליגת האלופות.