יש חיים אחרי

7 ימים

מיטב ספורטאי המים של ישראל הופשטו עליונית, הולבשו בג'ינס ונזרקו לבריכה. האמת? מפתיע, ובאופן חיובי. הפקת אופנה (אביב ברטלה) שגרמה לי להיעצר עליה.

כמה ממוזיקאי ישראל התבקשו להביא איזה מתכון מהסבתא, או מכל מקום אחר. דילגתי.

דניאלה לונדון-דקל מספרת על סוכה שהייתה בונה עם החבר'ה בימיה התיכוניים. איזה חיים מפוארים היו לתל אביבים. אצלנו לא בנו כלום.

כתבה מתורגמת מניו יורק מגזין של מארק ג'ייקובסון, על הקמת המסגד בקרבת גראונד זירו. כל השקרים, כל הסילופים.

אספה פלד-אלימלך מראיינת את אורלי זילברשץ לכבוד ספר הדקדוק הפנימי שעלה אמש בבתי הקולנוע. מאחר שזילברשץ חמודה ואותנטית, גם הראיון כזה. ואולי זה בגלל חיבה ראשונית שלי אליה. היא לא זכתה בפרס אופיר על התפקיד, ולמעשה הסרט, מסיבות מסתוריות, או מאלו שמנתח יאיר כאן, הוא המפסיד הגדול של הטקס.

בטח שמתם לב שאני קוראת את העיתון מהסוף להתחלה (דספקטור איננה יום), וכך רק בסוף ראיתי שחיים רמון מככב בהתחלה, ובשער, ושאאלץ לשמוע על החיים החדשים שלו. מתברר שהוא כותב ביוגרפיה בימים אלו. ביוגרפיה? לא אוטוביוגרפיה? מי כותב? ממממ, על מי רמון ילכלך ואילו כותרות הוא יזין בימים הקרובים (אמירה לם מראיינת, 7 עמודים)? כות' המש' נפתחת במילים "הרבה זמן חיים רמון שותק עכשיו הוא סוגר חשבונות".

הכי אני אוהבת משפטים כמו "מי שגדל עם ריח של משחת נעליים בחלל החדר לא מפגין הצטיינות עם עניבות" אפשר לכתוב שני מיליון משפטים כאלו, כולם מופרכים באותה מידה.

מתוך הראיון: "לפני כחודש הותקף רמון בעיתונות על קשריו העסקיים בטענות של יחסי הון-שלטון", וכאן הוא מתייחס לכך, ובביטול מוחלט: 'לזהות אותי עם יחסי גומלין הון-שלטון? הרי פרט לפעם אחת, כשרצתי לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה, לא לקחתי תרומות לפריימריז, וגם אז הייתי רחוק מניצול מלוא המכסה המותרת...

העיסוק של דה-מרקר בי הוא אובססיבי ושיאו בכתבה הזו... והכי גרוע, זה שכל פעם עשו שם קישור לורד... בסדר, תתעסקו איתי. מה עם ורד? כתבו שורד היא עורכת בכירה בגלובס ופישמן הבעלים של גלובס. ומי שקורא את זה בטוח שורד יושבת עם פישמן יומיום וקובעת איתו מה יהיה כתוב בעיתון. אני חושב שורד ראתה את פישמן אולי פעמיים מאז שהיא עובדת בגלובס.

אגב, לפני כשבוע פרסם הארץ כתבה על מרטין שלאף, שאני נמצא בקשרי חברות איתו הרבה שנים. הבנתי שהם חפרו וחפרו וניסו למצוא ממצא כלשהו נגדי, שיחזק את התזה הכוזבת שלהם לגביי ויצדיק את פרסום תמונתי הגדולה. אבל כל מה שהם העלו בידם הייתה עקיצה ששיגרתי לפני 12 שנים, כח"כ באופוזיציה, כנגד חנן פורת בעניין התנגדותו לנסיעת אזרחים ישראלים לקזינו ביריחו.

... אני מואשם על ידם בכתבה שאני פועל נגד הביביתון... הממומן על ידי שלדון אדלסון. מה שלא כתוב זה שבזכות החינמון הזה הארץ ודה-מרקר נהנים מהכנסה משמעותית מאוד. הרי ישראל היום מודפס בדפוס השייך לקבוצת הארץ. עקרון הגילוי הנאות שדה-מרקר מטיף לו נמוג פתאום. במסע ההכפשה נגדי משרת דה-מרקר בין היתר את בעל ההון המממן אותו. תארי לעצמך באיזה שצף קצף היה מסתער עלי דה-מרקר, אילו מרטין שלאף, למשל, היה מוציא לאור בישראל חינמון, שכל מטרתו להריץ אותי לתפקיד ראש הממשלה? בקיצור, העיתון הזה הוא עיתון של הון-שלטון-עיתון... מי שלא מקבל את העמדות שלו מכוסח. יחד עם זאת, העורך גיא רולניק נגוע גם בניגוד עניינים אישי חריף, שאני לא רוצה לפרט, והוא יודע".

תגובת המרקר: 1. אסור לשכוח שבמקרה הפוך ידיעות כלל לא היה מגיב, כדרכו בקודש. 2. אין הפניה בשער ליציאה נגד הארץ והמארקר. 3. קווי המתאר של חלוקת האינטרסים בישראל בין הפוליטיקאים לעיתונים כל כך ברורים, שזה מביך.

רמון טוען גם שמי שהדליף על הפגישה שלו עם עריקאת הוא נתן אשל מלשכת רה"מ. מהלשכה מכחישים.

נתן זהבי נוזף בחבר שלו, אייל גפן, על שלא הזכיר את חברו חיים רמון כשכתב על התחקיר המונומנטלי של גידי וייץ על מרטין שלאף.

שלמה צזנה כותב בישראל היום על אוטוביוגרפיות כמקום טוב לסגור חשבונות אפרופו אהוד נגד אהוד.

תרבות מעריב