אצבעות שחורות 16.7.10

מצאתי עצמי חופרת בפרשת יצה וחורב: דו קרב בין אמת לשקר או בין ידיעות למעריב? עם חובבי הרפרפת – סליחה * תחקיר עומק על אודות הבלוג והמושג – סחים, הם בכל מקום * מה יש לכם נגד שרית חדד * אצבעות חומלות במיוחד
דבורית שרגל |

תרבות מעריב

מסכנה שרית חדד. גם כתבת השער היא "לאן נעלמה שרית חדד" וגם התצלום הוא של במה ריקה עם מיקרופון מיותם עליה.

כתבת התחקיר המעמיקה אומרת ש: פעם היו לה 60 הופעות בחודש והיום 10. אין לה מספיק להיטים חדשים. מקשיבים לה פחות ביו טיוב. (שגיא בן נון).

אם אני מבינה נכון, חדד לא עשתה רע לאיש. נניח שהיא באמת בתקופה קשה בקריירה (לא שאי פעם עקבתי) - אבל מה מטרת הכתבה?

מנחם בן מצדד בירון לונדון ומתגעגע לרון מיברג.

יש לי תחביב: לזהות מתי כתבה היא מתורגמת. בלי להסתכל על הקרדיט כמובן.

אני יודעת לזהות ממש בהתחלה. פסקה ראשונה. איך? בכתבות המתורגמות יש תמיד איזושהי נינוחות ועומק שאי אפשר לראות בכתבות המקומיות. ואם כבר יש כאן איזשהם תיאורים שחורגים מהסטנדרט הם תמיד יהיו אישיים מדי. מיותרים מדי.

בגיליון הנוכחי יש כתבה מתורגמת על ג'סטין ביבר, אליל בנות ה-13.

איך זיהיתי? לפי המשפט "אינספור גשרים ליישור שיניים מנצנצים באור שמש של בוקר כאשר הפיות מדקלמים כל מילה בשיר".

(מרקו דלה קאבה, יו-אס-אי טודיי).

נסו את זה, זה תחביב נחמד.

איזה מסכנה סיון הר-שפי, המוגדרת פה כ"אחת המשוררות המבטיחות בארץ", שתמיד יזכירו לה, דבר ראשון, שהיא הגיסה של מרגלית הר-שפי, וכך היא גם מוצגת בהפניית השער ובכות' המשנה של הכתבה.

אבל מה, אין לכך שום אזכור בראיון.

זאת אומרת, יש לכאורה. המראיין, רן יגיל מספר שבחדר העבודה שלו יש תצלום ענק של רבין עם הכיתוב "במותו ציווה לנו את השלום". "אני לא מתאפק ושואל על כך את סיון.

היית פעם פעילה פוליטית אקטיבית?"

סיון עונה "התשובה היא לא", ומרחיבה על כך. אין שום רמז לגיסה.

מוספשבת/ מעריב

מאיר שניצר ובן כספית מקדישים את ע' 3 בעמודי החדשות של מעריב לסרט ממלכת הסוד של ניר טויב על פרשת יצה.

שניצר כותב "לא מדובר פה בסרט תעודה שגרתי כי אם בכתב אשמה מצולם כנגד אדם שככל הנראה הרוויח בעמל רב את הגדרתו כדמות כמעט שטנית"

כספית מראיין את הדמות, יחיאל חורב, לשעבר ראש המלמ"ב, המואשם ברדיפה. חורב מדבר על כל השקרים המיוחסים לו, ואומר, שהכל כתוב בפסק הדין ושאפשר לעיין בו.

יש מצב שהגיוס של כספית הוא (גם) בגלל שבטענות נגד חורב מעורב "העיתונאי המוכשר רונן ברגמן" (כה כתב כספית במדורו)

המוסף לשבת/ ידיעות

ואכן, הכתבה המקבילה של ברגמן נמצאת פה. היא כמובן מציגה את הדברים, ובעיקר את חורב, באור אחר לגמרי:

"... מכונה פרשת יצה ומתייחסת לגניזתם של כתבה ודיווח מצולם, המרדף אחר העיתונאי והעיתון שרצו לפרסם אותה וההתעללות הנמשכת במרואיין המרכזי, עומד במרכז הסרט ממלכת הסוד..."

מפה, רקע:

ברגמן מתאר את קיצור תולדות הצנזורה: מראשית הקמת המדינה ועד סוף שנות השמונים "הייתה ידה של הצנזורה הצבאית כבדה מאוד על חופש העיתונות": ב-88' עתרו אלוף בן והעיר נגד הצנזורה בגין פסילת כתבה על ראש המוסד. שנות התשעים היו שנים של פתיחות. השינוי חל ב-27 בספט' 2000, כשנציגי המוסד והפרקליטות פנו בחשאי לשופט תורן וביקשו צו מניעה נגד הפצת ידיעות, בכלל כתבה שהשוותה בין פרשת רון ארד לפרשת מנבר שכבר אושרה ע"י הצנזורה.

השופט שדן בתיק, נסים ישעיה, משחזר ברגמן, ביקש מהצדדים להגיע לפשרה ולגבש נוסח מוסכם של הכתבה. נציגי העיתון הסבירו לו שהעיתון כבר הודפס ובחלקו אף הופץ.

תגובת השופט: "אה, אתם העיתונאים יש לכם שיטות לתקן את זה עם הטיפקס-מרקר שלכם".

ברגמן מספר שחדרי הצ'טים והפורומים ברשת (זה היה לפני עשור) התמלאו בשיחות על הכתבה כולל פירוט איפה אפשר להשיג את העיתון. "אחד מאתרי האינטרנט אף הגדיל לעשות ופרסם עותק סרוק של הכתבה המלאה".

כמה מוכרי עיתונים סירבו להחזיר את העותקים ומכרו את האסורים במחיר כפול.

"העיתון עשה מאמצים אדירים... הוא שלח מובילים לרחבי הארץ ואף שכר קבוצה של 300 עובדים זמניים... לגזור, פיזית את הכתבה מהעיתון....

בסופו של דבר זרק ישעיה את הפרקליטות מכל המדרגות... בהמשך העברתי את הטקסט המדובר שוב לצנזורה. הוא אושר במלואו ופורסם".

סוף רקע.

ובחזרה לסיפורנו. בהמשך הכתבה, בתארו את מפעלות יצה, מופיעה שורת קו, וכתוב – צנזורה. שנדע גם באיזה נושא צונזרו הדברים.

אח"כ הוא מתאר את הראיונות שערך עם יצה, ואת פסילתה הגורפת של הצנזורה את הכתבה שבעקבותיהם: "חורב הורה לפתוח בחקיקה חשאית נגד יעקב. הוא הבין שזו ההזדמנות שלו לצבור עוד כוח ועוד יוקרה ולהצטייר כמי ששומר על העמימות הגרעינית".

תמליל הראיון, כך ברגמן, שהיה במחשב שלו בלבד, הגיע לידי התביעה, והפך למוצג שלה.

איך זה קרה? "לחורב פתרונים", כותב ברגמן.

עוד כותב ברגמן שהצנזורה, הפרקליטות וחורב "ניהלו מלחמה קשה במטרה למנוע כל פרסום של ביקורת נגדם בידיעות".

על הראיון שנתן חורב למעריב הוא כותב כך:

"בתגובה להכרעת הדין ולמתקפה התקשורתית עליו העניק חורב ראיון לתקשורת. שוב, למרות הכל תקף את יצה... השווה אותו לואנונו....

בתגובה הגיש יצה תביעת דיבה... חורב... מיהר להודיע כי הוא מתחרט"

חורב, בראיון לכספית, אומר כמובן את ההפך הגמור: שמשהתחילו להכין ערעור על קולת העונש הפעילה עליו משפחתו של יצה מכבש אדיר, שכנעו אותו שהוא זקן וחולה, ושעכשיו הוא מבין ששגה.

תגובת משהב"ט: "הטענות המועלות ע"י ברגמן.... נמצאו חסרות בסיס".

עוד על יחסי ברגמן, הצנזורה ושות' – בראיון לפירמה ב-2009

נשאלת השאלה: האם כל העניין הוא מאבק בין אמת לשקר?

או בין ידיעות למעריב? ואיפה נוכל סוף סוף לקרוא עימות בין השניים/שלושה/ארבעה? שהרי חורב סירב להצטלם לממלכת הסוד.

וסליחה על החפירה החד פעמית.

אפעס

יונית לוי יושבת מול אובמה ואומרת: "ועכשיו אדוני הנשיא, לשאלה המרכזית: להסכים או לא?"

ציטוט השבוע

ליז אור (או שמואל, המוסף מתבלבל):

"בגיל 14 חזרתי בתשובה. חיפשתי משהו שייתן משמעות. שנתיים הייתי בתהליך, שמרתי מצוות, שמרתי אפילו על מרחק נגיעה, אבל בגיל 16 הבנתי שזה לא זה וחזרתי בחזרה" (מנותקי הגוש המתגייסים כעת).

ואחרי ככלות הכל

מח"ט גבעתי לשעבר, אל"מ אילן מלכא, עומד לחקירת מצ"ח על שנתן את ההוראה להתקפה האווירית על שכונת זייתון בעזה (יוסי יהושוע, ידיעות).

לפני שנה וחצי אמר מלכא שהוא שלם עם מה שנעשה בעזה.

7 ימים

יאיר לפיד יצא עם המדור שלו לבקר את מאיץ החלקיקים בסרן (שכלפיו, דרוש גילוי נאות, יש לי רגשות אבהיים). הוא עצמו מודה שאין לו שמץ של מושג בעניין.

מה מטרת הביקור, שהביא עמו מדור מבולבל על מה שכבר נכתב עשרות פעמים בשנה שעברה?

בכתבת השער יצרו גיא ליברמן, יאנה פבזנר ומשה רונן דמות פיקטיבית של אוליגרך שרוצה לקנות קבוצת כדורגל. כן, ברור שהם קיבלו את כל מה שרצו מעסקני הכדורגל: גזענות, לכלוכים וכל זה.

עכשיו, אני מציעה לעשות אותו אמבוש לעיתונאי ישראל, ולהראות איך הם נופלים בפח אחד אחד כמו זבובונים.

אבל מי יטווה רשת כזו?

בלתי אפשרי, נכון? נכון.

ידיעות תל אביב

בהמשך לשיחתנו על צנזור התאבדויות בעיתונות:

בגימנסיה הרצליה הקרינו סרט של אחד השמיניסטים. הסרט עסק בהתאבדות.

חוקר ההתאבדויות פרופ' ישראל אור־בך אומר לכתבת: "סרטים שמראים התאבדויות הובילו להתאבדויות. סרט למניעת התאבדות צריך לתת פתרונות למצוקה".

"מנהל בית הספר, זאב דגני, אמר בתגובה: 'מה, את פסיכית? אני לא צנזור של אף אחד. בני נוער רואים עצמאית דברים קשים יותר. זאת יצירת מופת של תלמידים רגישים, מתלבטים ובעיקר עמוקים'".

קולנוע/ 48 שעות

תם הפרויקט, הסרט הצה"לי "הייתי שם" לא זכה בכלום, אבל הנה כל הסרטים וכל הזוכים.

סחי/ העיר

כתבת השער של העיר נולדה בעקבות הבלוג סחים, הם בכל מקום

על פי הצהרת הכוונות של הבלוג:

גם בפייסבוק:

"הסחיות מייצגת את הישראלי הטיפוסי, הפוליטקלי קורקט וחסר המודעות; הסחיות יכולה להתפרש אצל סחים כמשהו מגניב או צודק; הסחים טועים. בעוד שכוחות חדשניים שואפים תמיד להתקדם ולהרחיב את גבולות האפשרי, הסחיות תמיד תשאף אחורה ופנימה, אל המרכז, אל המשותף, אל הממוצע. סחיות אינה קשורה למעמד, מגדר או שיוך אתני, והיא מופיעה במרחב הישראלי של 2010 באופנים רבים ומגוונים"

והנה, הם מתלהבים מהכתבה.

המילה סחי, כפי שמכירים אותה אנשים שחוו את נעוריהם לפני כ-25-30 שנה, והיא אף בת שימוש בפורמט זה היום, מסמלת, אם הבנתי נכון , את כל מי שראשיהם לא מלאים בחומרים הלוצינוגניים. או את מי שראשיהם כן מלאים בחומרים, אבל הללו לא משפיעים עליהם.

אבל מהעיר ומהבלוג מתברר שהכוונה היא מי שאינם מאגניבים. או סתם מגניבים:

הם לא קולים והם משייטים במיינסטרים.

הם אובססיביים לגלעד שליט

הם ציונים

הרוסים על התכנים הבועטים של יאיר לפיד

עושים מילואים

מדברים על לחשוב מחוץ לקופסה

עופר מתן יצא לתחקיר כדי למצוא מי הם כותבי הבלוג:

חשודיו הם אלון עוזיאל, ליאת להב מהארץ ומיכל הניג ממעריב.

בחיפושיי ברשת אולי במקרה הועלתה הכתבה לאתר העכבר, מצאתי בלוג חדש, זה עתה נולד, בולנט באמבט, המבקר את העיר.

תעלומה ברשת

מעין אתר חדש, Onlife , העוסק בלייף סטייל, עם קישור קבוע מעמוד הבית של הארץ.

והנה פירוט מי עומד מאחורי הפורטל.

מתברר שאתרי "נשים" ו"משפחה" ו"לייף סטייל" נחשבים כלהיט נדל"ני ברשת, הא?

צרות בכותרות

וויי, איזו כותרת מעליבה לכתבה על אבי בניהו: "פי האדון" (מוסף הארץ).

באתר שונתה הכותרת.

בלוגלנד

בהמשך לדיון המתמשך פה על שקרים, שהרתיח את דמי, בו קבעו רוב הטוקבקיסטים ששקר זה לא משהו נורא כל כך כתבתי את הפוסט הזה, שששששקר!, והתעמתתי עם רבים מהטוקבקיסטים שם, והבוקר קראתי את מה שכתבה נעמה כרמי על שקרים, ניתוח אינטלקטואלי ולא אמוציונאלי (כמו שלי).

מח' הגהה

כיתוב תמונה לכתבה של אלכס פישמן על חיים פרלמן וג'ק טייטל: העורכים כבר מבולבלים מכל השמות האשכנזיים האלו, וקוראים לפרלמן פלדמן (המוסף לשבת, ידיעות)

ליז אור או ליז שמואל (שם, הכתבה על מנותקי הגוש המתגייסים כעת).

איך קוראים למג"ד שהורשע בפרשת הירי בנעלין?

עומרי בורברג (מעריב, 3,680 תוצאות בגוגל) או עמרי ברברגדיעות, 7 תוצאות בגוגל)?

יאיר לפיד, 7 ימים: "הוא לובש נעלי עור לבנות רכות"

לפני פיזור

הערב, 22:15, עונה שנייה לעבודה ערבית.

הנה קטעון.

חלש היח"צ, לא?

נורמן עיסא התראיין לישראל היום. וגם למדורון לעכבר חיפה.

וגם לגיא פינס.

מה, אין את מי לראיין על הסדרה? מה עם סייד קשוע?

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חיילי צהל חרבות ברזל
צילום: דובר צהל

בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה

האמנה החדשה, שנקראת "אמנת זמינות פיננסית לסיוע לחיילים וחיילות בשירות חובה", תעודד את הבנקים להעניק פתרונות יצירתיים, להקפיא הליכים משפטיים ולשפר את הנגישות הפיננסית של חיילים לאורך השירות ובסיומו

רן קידר |
נושאים בכתבה בנק ישראל חיילים

הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל השיק מהלך ראשון מסוגו, שמטרתו להעניק סיוע פיננסי ייעודי לחיילי וחיילות חובה. האמנה החדשה, שאומצה באופן וולונטרי על ידי כלל המערכת הבנקאית, מתיימרת להתמודד עם תופעה שהפכה בשנים האחרונות לנפוצה במיוחד: חיילים בשירות סדיר שמוצאים את עצמם תחת עומס כלכלי מהותי, לעיתים כבר במהלך השירות, ונושאים איתם את נטל החובות גם לאחר השחרור. 

היוזמה, הקרויה "אמנת זמינות פיננסית", נבנתה בשיתוף פעולה של שורת גופים ובהם הבנקים, חברות כרטיסי האשראי, איגוד הבנקים, משרד המשפטים (הסיוע המשפטי), רשות האכיפה והגבייה, ועמותת "נדן". לפי הפיקוח, מטרת האמנה אינה רק הקלה מידית על חיילים הנמצאים בקשיים, אלא גם מניעה, באמצעות כלים לשיפור הידע הפיננסי והנגישות לשירותים. 

מרכיב מרכזי באמנה הוא הטיפול בחוב. על פי המתווה, בנקים שיעמדו בהוראות יקפיאו הליכים משפטיים למשך שנה לחוב של עד 15 אלף שקל, וינסו לגבש עם החייל החייב הסדר תשלומים מקל, בהתאם ליכולותיו. ההקפאה תוארך בעוד חודש אם החייל ריצה עונש מאסר של 30 יום ומעלה. מדובר במהלך שיש בו היבט חברתי מובהק, אם כי המבחן המשמעותי יהיה מידת השימוש בו בפועל, ובעיקר מידת שיתוף הפעולה מצד הבנקים עצמם, שיכולים אמנם להעניק הקלות נוספות, אך אינם מחויבים לכך. 

כחלק מהשינוי, ימנו הבנקים אנשי קשר ייעודיים לחיילים, שיקבלו הכשרה ממוקדת בהובלת הגופים הרלוונטיים, כולל מפגש עם נציגי צה"ל והסיוע המשפטי, ויוכלו להציע פתרונות בהתאמה אישית. כל חייל יוכל לפנות לאיש הקשר בבנק שבו מתנהל חשבונו, ללא תלות במקום השירות או הסניף. במקביל, תוענק גמישות תפעולית, תעודת חוגר תוכר כאמצעי זיהוי רשמי לפעולות בסיסיות בבנק, חיילים יוכלו לפעול בכל סניף הקרוב אליהם ולא רק בסניף האם, ויונפקו כרטיסי חיוב דיגיטליים זמינים עבור חיילים המשרתים הרחק מהבית. 

באשר לאשראי, תצא המלצה להציע מסגרות מותאמות ליכולת הכלכלית של החיילים, תוך הפחתת סיכון להיכנסות למינוס או לחריגות לא מבוקרות. מעניין לראות שהאמנה אינה עוסקת רק בהיבט המיידי אלא גם בתקופות חריגות, כמו מלחמה. ההתייחסות למבצעים כמו "חרבות ברזל" ו-"עם כלביא" מעידה על לקח ברור שלמד הפיקוח: בתקופות לחימה נדרשת רמה גבוהה של גמישות ונכונות מצד המערכת הבנקאית לפעול ברגישות מול חיילים שנפגעו, נפצעו, או נמצאים בזמינות מבצעית אפסית. 

ראש ממשלת קטאר, מוחמד בן עבד א-רחמן בן ג'אסם אאל ת'אני (צילום מסך CNN)ראש ממשלת קטאר, מוחמד בן עבד א-רחמן בן ג'אסם אאל ת'אני (צילום מסך CNN)
מלחמה כלכלית

הנקמה הכלכלית של קטאר - ונקודת החולשה של ישראל

הנשק של קטאר הוא הכסף, הכוח וההשפעה העולמית והיא עלולה לכוון אותו נגדנו; היא גם יכולה במישרין או דרך פרוקסי לקנות נכסים וחברות ישראליות - לא כדאי לזלזל בפגיעה בכבודה וברצון שלה בנקמה; וגם - על הנהגת חמאס, על ארגונים נוספים בעזה שאולי יתחזקו, ועל כך שאי אפשר לחסל רעיון

משה כסיף |
נושאים בכתבה קטאר חמאס

מוחמד בן עבד א-רחמן בן ג'אסם אאל ת'אני, ראש ממשלת קטאר, לצד המנהיגים הקטארים משקיעים הון גדול בעשור האחרון כדי למרק את התדמית שלהם - לא טרור, לא איסלאם קיצוני, לא רק נפט. אנחנו הקטארים יודעים לחיות את החיים - כדורגל, מונדיאל, תיירות, והשקעות ענק סביב הגלובוס בנדל"ן, קבוצות כדורגל, מותגי על, תקשורת, וטכנולוגיה, הרבה טכנולוגיה, בעיקר AI. קטאר מחלחלת את הכסף שלה, גם באופן מושחת וקונה פקידים ופוליטיקאים וגם בהשקעות, כדי להפוך למותג מוכר ומקובל. המטרה שהשם קטאר יתחבר לתיירות, עושר גדול, ספורט, רק לא טרור, עולם חשוך ופחד.

היא מצליחה. היא מנקה את השם שלה והיא התרחקה בעיני רוב הציבור המערבי מטרור. כבר מזהים אותה עם כדורגל עולמי, תיירות, עושר, השקעות. אבל קטאר היא הבית של חמאס. קטאר סייעה ובנתה את חמאס, ובקטאר יש תמיכה גדולה וקשר עמוק גם לאיסלאם הקיצוני.  

ולכן, ההתקפה של ישראל בקטאר היא מכה גדולה לקטאר. לא רק בגלל הריבונות, לא בגלל שאכפת לה מה עלה בגורל מטרות החיסול, מניגי חמאס,, אלא בגלל שהעולם קורא שישראל תקפה מטרות טרור בקטאר. למה ואיך יש מטרות טרור בקטאר? רבים אפילו לא יודעים ולא מקשרים. הרסנו להם. הבאנו את המלחמה אליהם הביתה. אחרי שנים רבות והשקעות גדולות ומאמץ להתנקות, באה ישראל ועושה את החיבור בין קטאר לטרור. קטאר לא תשתוק, ואנחנו לא צריכים לזלזל בה. היא לא צפויה לשלוח מטוסים, היא לא צפויה להגיב צבאית, אבל פגענו בדבר הכי חשוב לה - בתדמית, והיא תחפש אותנו בסיבוב. יש לה הרבה כסף כדי לפגוע בנו, יש לה זמן, ויש לה השפעה כלכלית-עסקית על גופים רבים. ישראל יכולה להיפגע מכך. לא שזה לא מצדיק התקפה, אבל זו סוגיה שצריך להבין ולהיערך לה כדי למזער אותה.  

לקטאר יש השקעות של מאות מיליוני דולרים ברחבי העולם, וזה יעלה תוך 3 שנים על טריליון דולר, זה אומר שיש לה כוח והשפעה בגופים רבים. וזה יגדל. אנחנו לא רוצים להגיע למצב שגופי השקעה שנשלטים על ידי הקטארים לא ישקיעו כאן. אנחנו לא רוצים שגופים תעשייתיים לא יקנו סחורה מישראל כי קטארים מחזיקים בהם, ואנחנו לא רוצים שגופי טכנולוגיה ו-AI שמוחזקים על ידי קטארים, יסתכלו עלינו אחרת, לא ישקיעו בחברות טכנולוגיה ישראליות ועוד. 

קטאר גם יכולה לפעול בהפוך על הפוך - היא יכולה לבלוע חברות ישראליות דרך הגופים שהיא שולטת בהם. מה יקרה אם גוף ענק ירכוש את צ'ק פוינט ולקטאר יש בו החזקה מסוימת? או שגוף גדול יקנה את טבע ואותו גוף יירכש על ידי הקרן הקטארית או אנשי עסקים קטארים? לכסף יש משמעות גדולה, ובמלחמה של קטאר מול ישראל, הכסף הוא נשק משמעותי.