חיזבאללה עונה ללנדאו: "נגן על משאבי הטבע ושדות הגז שהתגלו במי לבנון"

את הדברים אמר נעים קאסם, סגן מזכ"ל הארגון, לרשת של החיזבאללה "אל מנאר". במצרים, השלטונות הכחישו את הדיווחים אודות פיגוע בצינור המוביל גז לישראל

החיזבאללה משתף פעולה במאבק נגד ישראל סביב תגליות הגז 'תמר' ו'לוויתן', ובכך תורם לחילופי ההאשמות בין ישראל ולבנון לגבי הבעלות על מאגרי הגז.

בראיון שהעניק היום סגן-מזכ"ל הארגון נעים קאסם לרשת החדשות של חיזבאללה, "אל מנאר", הוא התייחס לנושא ואמר כי הארגון שלו "יגן על משאבי הטבע ושדות הגז שהתגלו במימיה של לבנון".

בראיון, קאסם הוסיף עוד כי "ההתנגדות מוכנה ומזומנה לעמוד מול כל פעולה הרפתקנית וטיפשית של ממשלת האויב". לדבריו, "זכותה של לבנון לממש את ריבונותה ואת השליטה שלה על אוצרות הטבע שלה, ועל-כן גם ההתנגדות אחראית להשתמש בכל האמצעים כדי לסייע לכך".

נזכיר כי רק בשבוע שעבר התבטא שר התשתיות הלאומיות, עוזי לנדאו, ואמר כי ישראל לא תהסס להשתמש בכוח על מנת להגן על תגליות הגז שלה. לנדאו עונה ללבנון: מאיים להשתמש בכוח על מנת להגן על תגליות הגז

סיני: המשטרה מהדקת האבטחה סביב צינור הגז לישראל

בתוך כך במצרים, מושל צפון חצי האי סיני הכחיש את הדיווחים לפיהם בוצע פיגוע בצינור הגז הערבי, המוביל גז ממצרים לירדן, סוריה וישראל. לדבריו, אספקת הגז הוספקה באופן זמני מחשש להתלקחות בשל הצתת מכניות במהלך הפגנות בדואים לא הרחק מהצינור.

המתיחות בסיני עולה, כאשר המשטרה המצרית מאשימה קבוצת בדואים חמושים באירועי תקיפה, כאשר אלה מצידם מפנים אצבע מאשימה כלפי השלטונות, אשר לדבריהם מחזיקים בבני שבטם שהם חפים מפשע. כ-200 אלף בדואים חיים בסיני, הסובלים משיעור אבטלה גבוה ומעוני.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.