גוש כלכלי חדש הולך לצערנו להתפרק בתוך פחות מחודש ימים

רונן מנחם ממזרחי טפחות מציג גוש כלכלי נכסף שעדיין לא הצלחנו להיכנס אליו
רונן מנחם |

לאחרונה "נולד" לנו גוש כלכלי חדש, שמחזיק מחצית מהתוצר ורבע מהאוכלוסייה העולמית. הוא מציג צמיחה כלכלית נאה, יציבות מחירים ואבטלה נמוכה, יחסית. המדינות החברות בו מציעות פיזור גיאוגרפי ומגוון ענפי מרשים. והנה, דווקא עמיתו הוותיק, גוש האירו, הנמצא עתה בצרות, עשוי לשרוד, בסופו של דבר, ואילו הגוש החדש יתפרק בוודאות בתוך פחות מחודש. כמה חבל...

אנו הכלכלנים, נוהגים לנתח התרחשויות ומגמות כלכליות, תוך התבוננות בקבוצות מוכרות וקבועות של מדינות. הקבוצות הללו מהוות לנו אמת מידה ונקודת התייחסות.

לדוגמא, אנו עוקבים אחר המתרחש בארגון המדינות המפותחות (OECD), שנוסד ב-1961 והוגדל לאחרונה ל-34 מדינות, וב-24 המדינות המרכיבות את מדד השווקים המפותחים (MSCI). קבוצה אחרת כוללת את ברזיל, רוסיה, הודו וסין (BRIC), שהן הכלכלות החשובות ביותר מחוץ ל-OECD. להבדיל, קבוצה בשם PIIGS כוללת את פורטוגל, איטליה, אירלנד, יוון וספרד, מדינות אירופיות הנמצאות במצוקה תקציבית ומימונית לא קלה.

אנו מתבוננים בקבוצות של מדינות, על מנת להימנע ממצב בו מדינה בודדת, שיהיו בה התרחשויות חריגות/חד פעמיות, תעוות את התמונה לגבי המדינות האחרות (ואף את התמונה במדינה זו עצמה, בתקופות אחרות). אנו גם מתמקדים בגושים קבועים, גם משום שבדרך זו קל לעקוב אחר ההתפתחויות לאורך זמן ולבצע השוואות בין תקופות. כך קל יותר לאתר תפניות ושינויי כיוון.

מנגד, דווקא הצורך לעקר תופעות חריגות גורם לנו, לעיתים, לכרוך יחדיו מספר מדינות, השונות זו מזו לחלוטין, פרט להיבט שלשמו נקשרו. אם נשוב לדוגמא של קבוצת BRIC, ארבע חברותיה שונות לחלוטין זו מזו, בכל היבט כלכלי, פרט להיותן מדינות גדולות, שאינן מוגדרות מפותחות. וכך, קבוצות המדינות שאנו עוקבים אחריהן קבועות בהרכבן, אך לא אחידות בתוכן.

והנה, אחת לארבע שנים מזדמנת לנו "קבוצה" חדשה, שהרכבה אינו קבוע והמדינות החברות בה שונות מאוד זו מזו. מדובר ב-32 מדינות שעלה בידן להעפיל לטורניר המונדיאל. זהו, למעשה, הדבר היחיד המקשר ביניהן.

במאמר מוסגר, ישראל, שהשכילה להצטרף בתוך מספר שנים ל-OECD ול-MSCI, מנסה זה 40 שנים להצטרף לקבוצה החדשה, שחברותיה משתנות כל הזמן (פרט למספר "עוגנים") ולבטח אינה מועדון סגור, אך לשווא.

מעט פרטים על קבוצת המונדיאל גרסת 2010

התוצר שלהן, במונחי שוויון כוח קנייה, יסתכם השנה בכ-39.8 טריליון דולר, שהם יותר ממחצית מהתוצר העולמי. (להלן - לפי הערכות קרן המטבע.) בכך היא גדולה (מעט) יותר מקבוצת OECD. ניתן, אפוא, להיווכח, בעוצמתה הכלכלית של קבוצת המונדיאל, אף שנעדרות ממנה ענקיות כגון הודו וסין.

יצוין, כי עקב היעדר נתונים, אחת החברות (השוליות) בקבוצת המונדיאל, צפון קוריאה, לא כלולה בחישובים.

היעדרותן של סין והודו מקבוצת המונדיאל בולטת אף יותר בנושא האוכלוסייה, כמובן. ובכל זאת, קבוצת המונדיאל מייצגת 1,577 מיליון איש, שהם כמעט רבע מאוכלוסיית העולם. גם כאן היא גדולה יותר מקבוצת OECD, שאוכלוסייתה הכוללת מהווה 17% מאוכלוסיית העולם.

קצב הצמיחה הממוצע בקבוצת המונדיאל גבוה מהקצב בקבוצת ה- OECD שעומד על 2.6%, לעומת 2.3%. שתי הקבוצות מפגרות בהשוואה לממוצע העולמי, המסתכם ב-4.2%, שכן קטרי הצמיחה סין והודו לא נכללות בהן. שוו בנפשכם מה היה קורה לו אחת מהן הייתה מעפילה.

קבוצת המונדיאל מציעה פיזור גיאוגרפי וענפי מרשים, קצב האינפלציה ממוצע של 2% (שקול ליציבות מחירים), ושיעור אבטלה ממוצע של 7.4%, נמוך בהרבה מזה שבמדינות OECD המפותחות.

וכך, למרות שלא מדובר בחבורה קבועה, הרכבו הנוכחי של "גוש המונדיאל" נראה מוצלח הרבה יותר מקבוצת OECD הוותיקה ובעלת המוניטין.

ועם זאת, ובמיוחד בקבוצה זו, הנתונים הממוצעים המרשימים מסתירים הבדלים גדולים בין המדינות. לדוגמא, מדינת הבית, דרום-אפריקה, סובלת מאבטלה של 23%. גם בספרד שיעור אבטלה גבוה (19.4%), אך לפחות במקרה שלה, זכייה בגביע, המטרה לשמה התאחדה הקבוצה מלכתחילה, מהווה משימה אפשרית, שתהווה נחמה פורתא.

מנגד, בהולנד, מכסיקו, דנמרק ושווייץ, האבטלה לא עולה על 5%. הבדלים דומים ניתן למצוא גם בשיעורי הצמיחה והאינפלציה.

"גוש המונדיאל" יתפרק בתוך פחות מחודש, ודווקא גוש האירו ישרוד, כנראה, אף שנתוניו ומצבו הכלכלי נחותים כעת.

בניגוד לגוש האירו, שם יש מדינת עוגן, גרמניה, הפועלת להישרדותו, ב"גוש המונדיאל" אין מדינה כזו. אמנם ארה"ב וגרמניה נמצאות בו (ובעת כתיבת שורות אלו היו סיכוייהן להמשיך לא רעים), אך השתתפותן לא תמנע, כמובן, את פירוק הקבוצה, בתהליך שמועד סיומו ידוע, אך לא תוצאתו.

עם לכתו, יותיר אחריו "גוש המונדיאל" לקח כלכלי חשוב: הגושים המוכרים, המסורתיים, אמנם מהווים כלי נוח למעקב ואיתור תפניות כלכליות, אך אין להתעלם מכך שבעצם היותם גושים קבועים, ההבדלים בין המדינות החברות בהם עלולים לגדול, והתמונה העולה מהם לא תמיד תשקף נאמנה את המציאות הכלכלית.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

מאגר לוויתן  (צילום: אלבטרוס)מאגר לוויתן (צילום: אלבטרוס)

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל

כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום

רן קידר |
נושאים בכתבה מצרים לוויתן

מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק. 

כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?

האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.     


על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית. 


הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM


באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.