מעצר אזיקים מאסר
צילום: Istock

כתב אישום כנגד תושב גבעתיים שהסתיר בביתו 800 אלף שקל במזומן ועשרות ק"ג סמים

כתב האישום נגד החשוד כולל אישום בגין החזקה ושימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, וכן בקשה לחילוט הכסף שנתפס, הרכב, האופנוע, חשבון הבנק ומכשירי הסלולר וכן בקשה למעצר עד תום ההליכים. המשטרה מצאה בביתו מעל 22 קילו קנאביס, 5 קילו עוגיות חשיש, עוד מספר סוגי סמים וכן כמעט מיליון שקל במזומן
נחמן שפירא | (4)

לאחר שבועיים של חקירה של חוקרי המשטרה בתחנת גבעתיים הגישה יחידת התביעות של משטרת מחוז ת"א כתב אישום נגד תושב העיר שנתפס עם כמות סמים גדולה ו-809,880 שקל בביתו בגבעתיים.

כתב האישום נגד החשוד כולל אישום בגין החזקה ושימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, וכן בקשה לחילוט הרכוש: הכסף שנתפס, רכב, אופנוע, חשבון הבנק ומכשירי הסלולר וכן בקשה למעצר עד תום ההליכים.

כזכור לפני כשבועיים, בלשי תחנת גבעתיים בשיתוף צוות מג"ב ת"א ערכו אחה"צ פעילות יזומה שבמסגרתה ביצעו חיפוש בדירה בגבעתיים.

תפיסת הכסף צילום דוברות המשטרה

תפיסת הכסף צילום דוברות המשטרה

הבלשים איתרו ותפסו במהלך  החיפוש מגוון רחב של סמים מסוכנים: כ-21 ק"ג קנאביס, 

8 גרם חשיש, כ-28 גרם delta9 ו-8 קופסאות נוספות של delta9. בנוסף הם תפסו מתחת למיטה ובארונות 809,880 שקל וכן 2,100 דולר.

הבלשים תפסו את הסמים והכסף ועצרו את החשוד, בן 38 מגבעתיים, והוא הועבר לחקירה בתחנה שבסיומה נכלא ומאז מעצרו הוארך מעת לעת. 

 

עשרות קילוגרמים של סמים

הבלשים נדהמו לגלות במהלך החיפוש מגוון רחב של חומרים החשודים כסם: 22 ק"ג קנאביס, 5 ק"ג עוגיות חשיש, 2.7 ק"ג חשיש, 2.6 ק"ג קנאביס נוזלי, 415 גרם שמן חשיש, 210 גרם קריסטל, 34 גרם דובוני גומי מסוג קנאביס. 

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השוטרים איתרו בזמן החיפושים מאות אלפי שקלים במזומן שהוסתרו במקומות שונים בבית החשוד. לאחר שמצאו את כל הכספים שהוסתרו גם מתחת למיטה ובארונות נמצא כי החשוד הסליק בביתו מעל ל-808 אלף  שקל במזומן.

הבלשים תפסו את כלל החומרים החשודים כסם ואת הכסף המזומן ועצרו את החשוד, בן 38 מגבעתיים, הוא הועבר לחקירה בתחנה שבסיומה נכלא. היום כאמור הוגש כנגדו כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים.

קיראו עוד ב"משפט"

תגובות לכתבה(4):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 2.
    דש 20/09/2023 16:46
    הגב לתגובה זו
    "תחנה" בקני מידה ארצי
  • המגיב 20/09/2023 20:01
    הגב לתגובה זו
    ככה.
  • 1.
    אנונימי 20/09/2023 16:07
    הגב לתגובה זו
    חתיכת מנוול הורג את הילדים שלנו.עכשיו אין כסף לעורך דין.הכלללל הלךךךך מעולה חדשות טובות סוף סוף בעולם רע
  • המגיב 20/09/2023 20:02
    הגב לתגובה זו
    להחזיר לו הכל.
מלון מלכת שבא באילת צילום: Dr. Avishai Teicherמלון מלכת שבא באילת צילום: Dr. Avishai Teicher

העליון דחה את תביעת בעלי היחידות במלון מלכת שבא אילת

המאבק בין בעלי יחידות הנופש לבין הנהלת מלכת שבא מגיע שוב לבית המשפט, והעליון קובע: החוזה הוא סגור, ואין מקום להוסיף לו הבנות או מצגים חיצוניים. בעלי הזכויות ביקשו לכפות מינוי חברת ניהול בינלאומית ולשמר את דמי הניהול הישנים; ההנהלה טענה כי ההסכמות חוזיות בלבד. פסק הדין מספק הצצה לעולם החוזים המסחריים, למחירם של מצגים חוץ־חוזיים - ולגבולות תום הלב

עוזי גרסטמן |

בשעות הבוקר המאוחרות באולם בית המשפט העליון בירושלים, כשהצדדים שוטחים את הטענות האחרונות שלהם ורחש קל ממלא את החלל, נדמה היה כי הסכסוך רב־השנים סביב ניהול מלון מלכת שבא באילת עומד לקבל הכרעה סופית. מאחורי הדרמה המשפטית הסתתר סיפור מורכב על הבטחות, על הבנות שנולדו מחוץ להסכמים חתומים, ועל שורה של בעלי יחידות נופש שהרגישו כי ההנהלה חייבת להם יותר ממה שנכתב על הנייר. הם ביקשו שבית המשפט ייתן תוקף להבנות שלא נכנסו לחוזה, אך העליון קבע בפשטות כי החוזה הוא חוזה סגור, ואין להוסיף עליו דבר.

המערערים, קבוצת בעלי זכויות ביחידות הדיור שבמלון, טענו כי בעת שרכשו את היחידות הוצגו בפניהם מצגים ברורים וחד־משמעיים, שלפיהם המלון ינוהל תמיד בידי חברת ניהול בינלאומית כמו הילטון, ושדמי הניהול שעליהם לשלם יישארו קבועים - 3 דולרים למ"ר לחודש. לטענתם, מעבר ללשון הכתובה, הם הסתמכו על רוח הדברים, על דפוסי ההתנהלות בין הצדדים ועל תחושה שלפיה תנאים אלו מהווים חלק בלתי נפרד מן העסקה.

ההנהלה, מצדה, טענה כי הכל מצוי במסמכים: שלושה הסכמים מפורטים שפורטו עד דק, המהווים מערכת חוזית סגורה, שאינה פתוחה לשינויים אלא בהסכמה בכתב. לטענתה, לאחר שהסתיימה התקשרותה עם הילטון לאחר 20 שנה, פג תוקפו של מנגנון דמי הניהול הישן, ויש להחיל את עקרון המשק הסגור: כל בעל יחידה נושא בחלקו היחסי בהוצאות הניהול בפועל, בהתאם לשטח היחידה. השופטים אלכס שטיין, נעם סולברג ויעל וילנר, שישבו בהרכב, הכריעו באופן חד וברור. אך כדי להבין את משמעות הכרעתם, חיוני להעמיק רגע במערכת היחסים המורכבת שהצדדים כרתו לפני שנים.

"מערכת חוזית מפורטת עד-דק"

העליון הדגיש כי במקרה זה קיימת מערכת חוזית סגורה, ברורה, מפורטת וממצה. השופט שטיין כתב כי המערערים, "חתמו על מערכת חוזים עסקית שפורטה לפרטי-פרטים", וכי לא יישמעו טענות בדבר מצגים חיצוניים או הבנות שלא קיבלו ביטוי מפורש בהסכמים עצמם. הוא ציין במפורש כי, "אלה הן מושכלות היסוד" של דיני החוזים, ושכל ניסיון לסטות מהן פוגע ביציבות העסקית ובוודאות המשפטית.

ההסכמים - הסכם הרכישה, הסכם הניהול והסכם ההצטרפות למאגר - כולם כללו סעיפים ברורים המצהירים כי האמור במסמכים ממצה את כלל ההבנות בין הצדדים, וכי כל שינוי או תוספת מחייבים חתימה בכתב. כפי שמדגיש פסק הדין, בהסכם הרכישה נקבע כי הרוכש "אין הוא מושפע […] מכל פרסום, הצהרה, הבטחה, מצג או אמירה בע״פ או בכתב ואשר לא נכללו בהסכם זה". באותו קו נכתב גם כי כל שינוי בהסכמים "לא יעשו ולא יכנסו לתוקף אלא בכתב ובחתימת הצדדים".

שיפוץ
צילום: pexels

ליקויים חמורים התגלו בדירה בת 50 - החברות שבנו ושיווקו יפצו

זוג רכש דירה שנבנתה ב-1975 וחי בה שנים ארוכות בשקט, עד ששיפוץ תמים חשף תשתיות מסוכנות וליקויים מבניים עמוקים שהיו קיימים בה. בית המשפט קבע כי מקורם בבנייה רשלנית בעת האכלוס, ופסק לזוג פיצוי בסכום כולל של 370 אלף שקל. עוד קבע השופט כי חלוף הזמן לא פוטר את החברות מאחריותן לפגם יסודי שהוסתר מן העין במשך עשרות שנים

עוזי גרסטמן |

כשבני הזוג החלו בשיפוץ בדירתם הישנה, הם לא דמיינו שהעבודה תוביל לחשיפה של מציאות אחרת לחלוטין מזו שהכירו במשך יותר מ-40 שנה. הדירה, שנמסרה לדיירים הראשונים ב-1975, שימשה אותם לאורך שנים ללא אירועים מיוחדים. הם חיו בה, גידלו בה משפחה, העבירו בה חגים ושגרות יומיומיות, והניחו שהבית, כמו כל מבנה ישן, מתבלה עם הזמן אך ממשיך לעמוד יציב. אלא שבתוך קירות הבטון הסתתרו ליקויים חמורים, כאלה שאינם קשורים לשימוש או לגיל המבנה, אלא לשיטת הבנייה עצמה. ליקויים שזוהו רק כשהוסרה שכבת הריצוף הישנה, נפרצו חלקים מהקירות ונחשפו תשתיות שלא תאמו את המצופה מבנייה תקנית, גם באותה תקופה.

במסגרת העבודות הראשוניות הם הביאו למקום מהנדס לטובת ביצוע בדק בית. בדו"ח שלו, ציין המהנדס כי, "אין מדובר בפגמים שהיו אמורים להיגרם כתוצאה מבלאי טבעי של השנים, אלא בליקויים מערכתיים שמקורם בביצוע לקוי בעת הקמת הבניין". בין הליקויים שנמצאו: שקיעת רצפה חריגה שלא תאמה כל תקן הנדסי, מערכת איטום פגומה לחלוטין שמעולם לא נבנתה כראוי, וסדקים עמוקים בקירות הנושאים של הדירה. המהנדס קבע כי חלק מהליקויים היו מסוכנים ממש, וכי "מצבה של הדירה דרש טיפול מיידי כדי למנוע פגיעה פיזית אפשרית". בני הזוג הופתעו, שכן מעולם לא קיבלו כל אינדיקציה לכך שהדירה אינה עומדת בדרישות המינימליות של בטיחות ומבנה.

לאחר שהתברר שמדובר בליקויים שהיו קיימים כבר בעת המסירה, החלטתם לפנות לבית המשפט היתה בלתי נמנעת. החברות הנתבעות - חברת השיכון הממשלתית שבנתה את המבנה וחברת השיווק שליוותה את מכירת הדירות - טענו מנגד כי לאחר 40 שנה ויותר מאז האכלוס, התנתקה כל אחריות אפשרית לליקויים. לטענתן, לא ניתן להאשימן במצב שנוצר לאחר כה הרבה זמן, ובוודאי שלא ניתן לצפות מהן לממן תיקון בדירה שהתיישנה באופן טבעי.

פגמים מערכתיים שהיו קיימים כבר ביום שבו נמסרה הדירה

אלא שבית המשפט ראה את הדברים אחרת. בפסק הדין שפורסם נקבע כי, "ליקויים מבניים יסודיים אינם נבחנים לפי מועד גילויים אלא לפי מועד היווצרותם". עוד נכתב כי כשהליקוי הוא כזה שאדם סביר אינו יכול לגלות בעת המסירה, וכשמהותו קשורה למשגה הנדסי שנעשה בשלב הבנייה, האחריות נותרת על כתפי החברות, גם אם עברו שנים רבות. בית המשפט הדגיש כי אין מדובר בהחלפת אריחים, צבע מתקלף או תזוזות קלות הנובעות מבלאי טבעי, אלא בפגמים מערכתיים שהיו קיימים כבר ביום שבו נמסרה הדירה לרוכשיה הראשונים.

כשבית המשפט בחן את טענות החברות הנתבעות, התברר כי הן לא הציגו שום ראיה שסותרת את הממצא ההנדסי המרכזי: הליקויים נעוצים בשלב התכנון והביצוע. מנגד, חוות הדעת שהציגו בני הזוג היתה מפורטת וברורה, ובית המשפט קיבל אותה במלואה. "אינני יכול להתעלם מהמסקנה החד־משמעית העולה מחוות הדעת ומהבדיקות בשטח", כתב השופט בהחלטתו, והוסיף כי "אין ספק כי מקורם של הליקויים בבנייה רשלנית, ואין בידי לקבל את הטענה כי עניין זה ניתן לייחס לשיני הזמן". השופט ציין גם כי אף שהליקויים התגלו לאחר עשרות שנים, אין בכך כדי לפטור את הקבלן מאחריותו הבסיסית למסירת דירה תקינה וראויה למגורים.