אתמול (יום ה') מנו 1600 ימים לנפילתו בשבי של גלעד שליט ופתרון של ממש טרם נראה או נשמע באופק. תושבי ישראל כבר התרגלו לקמפיינים שיזמה המשפחה ול"צבא החברים של גלעד", אז מה צריך להיות "הדבר הבא" מבחינת הדרך לטפל בנושא הרגיש וכל כך כואב הזה? אתר אייס ביקש את דעתם בעניין של מספר מומחי אסטרטגיה.

בועז ליברמן, בעליו של ליברמן יחסי ציבור ותקשורת

"חייבים לזעזע"

איש יחסי הציבור בועז ליברמן בעליו של 'בועז ליברמן תקשורת ויחסי ציבור', שטיפל בין היתר בתקציב המוסד והמשרד לקליטת עליה ועוסק בניהול משברים, מציע לזעזע את הציבור באמצעות קמפיין פרובוקטיבי במיוחד: "הטעות שנעשתה בינתיים בכל הקמפיינים שנערכו עד כה, הייתה בכך שלא היה ריכוז סביב מסר אחד שהוא החשוב ביותר ובשל כך, לא הצליחו לגרום לישראלים, מעבר למסר של אמפטיה עם המשפחה, להתעמת באמת עם האפשרות היחידה והיא שאם לא נלך עם ההסדר נצטרך להתעמת עם התוצאות".

אז מה אתה מציע?

"אני מציע ללכת על אסטרטגיה אחרת לגמרי: אם לא רואים פעולה משמעותית קיצונית חדה וכואבת היום בזמן אמת - עוברים למוות וודאי. את הקמפיין צריך לנתב לעיתוי מרכזי: להעלות בקפידה ביום אחד גם שלטי חוצות, גם מודעות בעיתונים וגם פליירים עם המודעה: 'ממשלת ישראל מודיעה על גלעד שליט כחלל שמקום קבורתו לא נודע. על החתום ביבי ראש ממשל ישראל'".

זה לא קיצוני מדי?

"זה קיצוני מאוד, אבל רק ככה אפשר לזעזע באופן קשה את כולם, כולל את התקשורת. זה יהפוך את זה לנושא חם על סדר היום וגם ישים את האצבע על מי יהיה אשם במותו של גלעד שזה ראש הממשלה. נקודה נוספת שתושג היא ההסברה לאזרחים שאי אפשר להישאר במקום הזה של האמפטיה אלא להבהיר שאם אנחנו רוצים שיחזור, צריך לשלם את המחיר. ההתייפייפות שהייתה עד היום בקמפיינים צריכה להפסק, אין מקום למסרים עדינים ועוקפים, זה צריך להיות חד וברור: חלל שמקום קבורתו לא נודע".

באיזה מדיות היית משתמש?

"בכולן: שכל אחד יראה את הודעת האבל הזאת מול הפרצוף, שצבא החברים של גלעד יעלה את זה לכל מקום, כולל באינטרנט זה מצמרר וזה שם אותך מול האמת. בכל זאת המחיר הוא רוצחים לרחוב, אין ברירה. או שמחזירים רוצחים לרחוב או שגלעד מת. אסור להרגיש בנוח על הכורסה בבית ומול המשפחה וקמפיין כזה יגרום לישראלים לא להיפרד מהמציאות, קשה ככל שהיא".

אופיר שפיגל מ'תקשורת וקשרי ממשל'

"למצוא את קהל היעד הנכון"

"המוקד ביחסי ציבור ובניהול מאבק ציבורי גם בארץ וגם בחו"ל, צריך להיות איתור קהלי היעד- ויצירת לחץ עליהם", כך אומר אופיר שפיגל מ:'תקשורת וקשרי ממשל'. "במקרה של קמפיין עבוד החזרתו של גלעד שליט, קהלי היעד הם מקבלי ההחלטות הן במדינת ישראל והן, להבדיל, בחמאס".

אז מה עושים?

"לגבי מדינת ישראל :ההיסטוריה מלמדת שראש ממשלה שדפקו לו על השולחן השפיל את מבטו ולא יכול היה להתמודד מול הלחץ- כך היה במקרה של החייל החטוף יוסף גרוף שנפל בשבי במלחמת לבנון הראשונה ובמקרה של גופות שלושת החיילים שנחטפו בהר דב.ההיסטוריה גם לימדה אותנו, על בשרנו, שמשפחה שהמתינה בשקט שהמערכת תיתן מענה לבעיה ולא יצאה למאבק ציבורי ותקשורתי מתמשך, מוצאת עצמה ממתינה כבר שנות דור כמו במקרה של רון ארד.לכן לחץ על ראש הממשלה הוא הפעולה הנדרשת וכיום המשפחה משתמשת בכל הכלים העומדים לרשותה".

ואיך ניתן לפעול בגזרת החמאס?

"לגבי החמאס, הרי אין דרך ישירה של המשפחה להפעיל לחץ על החמס ולכן צריך לראות מי יכול להפעיל עליהם לחץ וכאן התשובה מתחלקת ל-2: ראשית האוכלוסייה הפלסטינאית ובמיוחד משפחות האסירים - יש לגרור אותם אל תוך המשוואה. ושנית, יש להפעיל לחץ בינלאומי חזק ומשמעותי במוקדי תיירות וממשל במדינות השונות כדוגמת הצעדה שאורגנה לאחרונה בברצלונה, נוכחות קבועה ומתמשכת של נציגי הקמפיין ופרובוקציות כגון העמדת תאי מעצר בכיכרות ומול בנייני הממשל כדי להמחיש את תנאיו של גלעד ואת הזמן החולף, כל אלה הם בגדר התחלה טובה. לחץ בינלאומי היה יכול לזכות לחשיפה גבוהה אם היו למשל מעמידים בו זמנית מייצג כזה מול כל בתי הפרלמנט באירופה".

אפרים לפיד, דובר צה"ל

אפרים לפיד, דובר צה"ל לשעבר וממקימי עמותת בוגרי המכללה לביטחון לאומי שיקיימו את אירוע ההשקה הראשון שלהם בחודש הבא, סבור כי יחסי הציבור והדוברות של קמפיין להשבתו של החייל החטוף, צריכים להיות מופנים למקבלי ההחלטות המרכזיים כגון ראש הממשלה ושר הביטחון. "הצעתי היא ניסוח פנייה אישית בשמו של גלעד: 'ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אתה שיודע מניסיונך האישי היטב מהו חייל קרבי, חייב לקבל את ההחלטה הלאומית המתחייבת - להחזיר אותי הביתה. גלעד שליט'. ואותו דבר בדיוק, בפניה אישית לאהוד ברק".