הכותרות

דווקא עכשיו מחליט מעריב ליד הלוגו שלו, בשער, לא לוותר ולשלוח את קוראיו לטיול בלוד.

כן, ב-Ynet עשו את זה כבר לפני שבועיים וחצי.

הידיעה הראשית בישראל היום: "כדור שיכול לרפא לוקמיה"

ברור שההתייחסות צריכה להיות סקפטית, וברור שזה עוד לא אושר בארץ, והכי חשוב:

הכסף: עלות הטיפול לשנה 30-40 אלף דולר.

"ללא אישור קופ"ח או ביטוח לאדם מן השורה יהיה קשה מאוד לקנות את התרופה", כך בכתבה.

אה.

מעריב הפך לבטאון מפלגתי: הוא מלווה בשעריו את דרכה של מפלגת העבודה בקדחתנות תמוהה בשבועות האחרונים: הקריאה להדחה של ברק, הדברים של בוז'י הרצוג, ההצהרה התמוהה של עינת וילף, והיום, השר אבישי ברוורמן (מי?) מפלס את דרכו לראשות הממשלה.

אולי קורים עוד דברים במדינה חוץ מתככיה של מפלגה מתפוררת?

בידיעות לא ברור את מי לא אוהבים פה יותר: את נתניהו או את ברק?

"לראשונה, שר הביטחון תוקף את התנהלות רה"מ מול הפלסטינים".

תום פרידמן

ידיעות כמו גם מעריב מצטט את פרידמן, בכיר עיתונאי ה-NYT.

ידיעות מצטט את הפסקה הזו

Yes, I know, Netanyahu says that if he did that then the far right-wingers in his cabinet would walk out. He knows he can t make peace with some of the lunatics in his cabinet, but he tells the U.S. that he only wants to blow up his cabinet once for a deal. But we will never get to that stage if he doesn t blow it up now and construct a centrist coalition that can negotiate a deal.

עם הכותרת "אפרק את הממשלה תמורת הסכם"

יותר דברים בעלמא מאשר הצהרה על פירוק.

במעריב בחרו בכות': "ישראל מתנהגת כמו ילד מפונק"

Israel today really is behaving like a spoiled child.

תוס': זו גם הכותרת באתר הארץ (רק שם מופיע המאמר, ובמלואו).

באר שבע יבשה

בידיעות ובמעריב ובישראל היום מתייחסים לקטסטרופת המים הבאר שבעית בשער.

עשרות אלפי אנשים נותרו בלי מים בחום של 40 מעלות.

ידיעות, ישר"ה, כפולת 8-9

מעריב 10-11

בהארץ - רק בע' 9 למטה.

מעמד האישה

כתבת שער המגזין (כרמית ספיר-ויץ) מוקדשת לנתונים מפחידים:

3,700 נשים נאנסות בכל שנה בישראל.

כ-200 אלף נשים מוכות.

כמעט כל אישה מעל גיל 15 נפגעה בחייה מהטרדה מינית, אלימות כלכלית (*) או אלימות נפשית.

על הדוח חתום ארגן מידות.

הפדף.

* הסבר (מתוך המסמך):

"השתלטות של בן הזוג על מקורות ההכנסה המשותפים ועל

הנכסים המשותפים, עד כדי יצירת תלות מוחלטת, השוללת מבת

הזוג כל גישה למשאבים אלה, ובכך מונעת ממנה עצמאות כלכלית,

חופש פעולה, שוויון וכבוד. לאלימות כלכלית יש השפעה על חיי

הקורבן גם לאחר שהסתיימה מערכת היחסים, בכך שהצד הנפגע

נותר ללא האמצעים הדרושים כדי להתחיל בחיים חדשים".

קצה האצבעות

סופשבוע

כתבת השער היא עם פרופ' ארם סמולנסקי (ליאת שלזינגר), שאומר: "לא גנבתי, לא קיבלתי שוחד, לא נטשתי חולים"

כן, הוא זכאי הוא זכאי הוא זכאי (זה בשביל גוגל, שלא יתלונן), אבל תחושת אי נוחות קשה עולה למקרא דבריו.

אנשים שילמו. מעטפות היו. מה באמת נעשה עם הכסף, הכל תרומות למחלקה?

ניג'וסיים:

הטבח בבאבי יאר היה ב-28-30 בספט' 1941.

אז למה לכתוב בכות' המש' על המסע לאוקראינה (יואב צור) "70 שנה אחרי"?

ליאורה כותבת על עולם הנדל"ן המרתק במלצ'ט פינת שנקין, בו מתגוררים השופט לשעבר שלי טימן, אדם שוב, ודיירת חדשה בקרוב: נעמי לויצקי.

רק הערה לעורך/ת כות' המש': שוב לא עיתונאי זה כמה שנים.

ידיעות אחורי מבטיח: "דנה ספקטור שמה קץ לשמועות"

"טעימה מהטור" - בפייסבוק.

הטור המלא - מחר.

העיר עדיין שריר במהדורת אלון עידן. כבר כמה שבועות שנערכים טקסי פרידה, ולא ברור מתי יהיה הגיליון האחרון.

בכפולת 20-21 למשל, מופיע המדור של ארל'ה, הצעקה האחרונה, עם הכותרת פרידה, ציטוט מתוך קסמו של ספר, הרמן הסה, ומשמאל תמונה, כנראה של חברי המערכת (אין כיתוב, אין לדעת), צועקים.

כתבת השער - המובטלים של תל אביב. 25 אנשים ללא עבודה, מדברים ומצטלמים.

כותרת המשנה היא זו:

"נתנו שם, פנים וזכות דיבור ל-25 אנשים שאין להם עבודה קבועה. בקרוב אצלכם"

לא הבנתי: מערכת העיר מאחלת לקוראיה שיהפכו למובטלים גם הם?

תמר קרוון נפרדת מהמדור שלה.

תוס', 13:18: רוב הצוות שיצר את העיר הנוכחי מסיים השבוע את תפקידו.

העיר החדש עוד לא מוכן, ולכן מי שיעשה אותו בשבועות הקרובים - שלושה עד חודש וחצי - יהיה צוות העכבריר החדש.

עידן, העורך, יישאר בקב' הארץ בתפקידי כתיבה.

-

נדמה לי שהיום לא אומרים יותר לילדים, מה, אני רוטשילד (אלא יותר, אני לא נוחי דנקנר)?

אבל בשער המארקרוויק: בנג'מין דה רוטשילד, נינו של הנדיב הידוע, מספר על העברת האימפריה לאישתו (גיא רולניק ואיתן אבריאל).

12 עמודים מוקדשים לברון ולעסקי המשפחה. קצת קיצוני, לא?

לחם עבודה

כמו שכתב אתמול אבישי בטוקבק, שווה לקרוא את מה שכתב רותם דנון על גוויעת מקצוע העיתונאי.

לא שחדש, לא שאני לא יודעת. פשוט בכל פעם מצטרף עוד מישהו לאי שהיה פעם ריק והיום הוא עמוס מתיישבים.

דנון כותב על עצמו:

"המסקנה הלא עצובה שאליה הגעתי ביני לבין עצמי במהלך השנה האחרונה, היא שעריכת פירמה היא תפקידי העיתונאי המובהק האחרון. אסייג ואומר שלכל הפחות, זה תפקידי האחרון כעיתונאי - בסבירות גבוהה מאוד... אני כותב את הטקסט הזה, ועושה הפסקות לראות את זרימת התוכן בפייסבוק. נכנעתי לקצב החדש של היישות הדיגיטלית שהיא חלק מאיתנו, בעצב המהול בהנאה.

זה לא מתיישב היטב עם הציפיות הקלאסיות מעיתונאי. הפרעת הקשב הנצחית שלי מתאימה לעידן החדש, ולא לדמות העיתונאי הישן. כשפרקי חיים שלמים מסתכמים בשורת סטטוס, מי אני שאמשוך משכורת נאה על עריכת 4,000 מילה?

... באזורים כמו זה של העיתונות הכלכלית, יהיה מקום ללא מעט עיתונאים מקצועיים, ששכרם בצדם... הפירמידות הופכות צרות, ומעטים יותר דבקים במקצוע בדרכם למעלה, אך בדור הזה, עוד תהיה לגופי התקשורת מצבת עיתונאים להתפאר בה. אני, כנראה, כבר לא אהיה אחד מהם.

וזה לא נורא בכלל".

הגלולה

בעקבות הכוונתו של עובר אורח (ניצול פ"ת), קראתי באיחור של יום את המאמרון של מרב מיכאלי על הגלולה, וגם אני, כקורא הנ"ל, די התפלצתי מהמשפט הזה:

"...מבחינה תרבותית ומעשית נשים עדיין ממש לא יכולות לבחור שלא להיות אמהות; הן מקסימום יכולות לבחור מתי (ואכן, לאשה בישראל היום יש בממוצע 3 לידות, כאילו הגלולה לא הגיעה לכאן מעולם)".

מזתומרת? ואם אישה בישראל יולדת שלוש פעמים? זה לא בגלל שהיא רוצה (או שמופעל עליה לחץ חברתי/משפחתי/משהו)? איך זה קשור לגלולה?

אני לא יודעת אם הכנסה של הגלולה לסל התרופות תביא לעלייה בצריכתה.

נשים רבות, עדיין, חשות רתיעה.

אליען לזובסקי כתבה על כל מיני היבטים במלאת 50 שנה לגלולה.

היו בכתבה לא מעט דברים שהסתייגתי מהם בזמנו, אבל עדיין, יש פה נקודות רבות על אודות הגלולה, יתרונותיה, חסרונותיה. זו לא רק פילולת פלא כמו שמנסה לטעון מיכאלי.

נעדרת

ירושלמית בת 28.

עגבניות

בשופרסל: 5 ש' לקילו (מעריב).

מח' הגהת מרכולים

מי זו עדן שודרס?

לפני פיזור

יומולדת 93 לדיזי גילספי (המנוח, כן?).