גבר שאינו עובד ואינו עצמאי, לא יהיה זכאי לפטור מתשלום ביטוח לאומי וביטוח בריאות כ"עקרת בית"

העובדות ----------------- המדובר בעתירה המופנית כנגד פסק דינו של ביה"ד הארצי לעבודה, במסגרתו נדחה ערעורם של העותרים על פסק דינו של ביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב- יפו . עניינה של העתירה בבקשת העותרים, בעל ואישה, להחיל על הבעל את הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן:"החוק")המתייחסות ל"עקרת בית", ולפטור אותו מתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות.

לטענת העותרים, ההסדר שבחוק, לפיו גברים שאינם עובדים ואינם עובדים עצמאיים חייבים בתשלום דמי ביטוח, מטיל נטל כלכלי גבוה על נשותיהם, שכן הן נדרשות לשלם את דמי הביטוח הלאומי המוטלים על בעליהן. משום כך, פוגעת החקיקה בחופש העיסוק של אותן נשים ובחופש העיסוק של גברים המעוניינים לעבוד במשק בית. לאור זאת, טוענים העותרים יש לפסול את ההסדר הקיים בחוק.

מנגד, טוען המוסד לביטוח לאומי (להלן:"המל"ל"), כי דין העתירה להידחות על הסף שכן ביהמ"ש הגבוה לצדק (להלן: "בג"ץ") אינו יושב כערכאת ערעור על ביה"ד לעבודה ורק במקרים חריגים מתערב, כדוגמת טעות משפטית מהותית או כאשר נסיבות העניין מחייבות התערבות למען הצדק, תנאים אשר לא מתקיימים במקרה דנן. עוד נטען, כי החוק מתייחס במפורש ל"עקרת בית" כאישה, והמושג "עקר בית" כלל לא קיים בו. אכן החוק מבחין בין גבר ואישה, אך מתוך כוונה להטיב את מצבה של אישה שאינה עובדת ואינה עצמאית על ידי פטירתה מתשלום דמי ביטוח. לשיטת המל"ל, אין להתערב בחקיקה, ומתן הפטור המבוקש ע"י העותרים משמעותו עלות תקציבית גבוהה.

פסק דין --------------- בג"ץ דחה את העתירה וקבע, כי לשונם של חוק הביטוח הלאומי ושל חוק ביטוח בריאות ממלכתי ברורה ואינה משתמעת לשני פנים. אין מחלוקת על כך שהחוקים מבחינים במפורש בין גבר שאינו עובד ושאינו עצמאי, לבין אישה שאינה עובדת ושאינה עצמאית. הסעד המתבקש עומד בסתירה חזיתית ללשון החוק, והלכה היא כי במקרים אלו, על ביהמ"ש לנהוג בריסון ובזהירות, קל וחומר כאשר מתבקשת התערבות בפסיקת ביה"ד לעבודה.

באשר לפגיעה הנטענת בחופש העיסוק נקבע, כי לא הוכחה פגיעה כזו במקרה דנן. החובה לשלם מס, לרבות ביטוח לאומי, שהנטל בגינה מוטל על פי הנטען על אישה שבעלה אינו עובד, אינה פוגעת בחופש העיסוק שלה, לכל היותר ניתן לומר כי זוהי פגיעה מסוימת בקניין, אולם פגיעה זו הינה מידתית ומאוזנת, מה עוד שאינה נטענה במקרה דנן.

עוד צוין, כי יתכן שיש בחוק פגיעה מסוימת בשוויון, אולם אף אם קיימת אפליה היא מעוגנת בדבר חקיקה ראשי, העומד בתוקפו זה שנים רבות.

הנוסח המשולב והעדכני של החוק נחקק בשנת 1995, אך הוראותיו, ובפרט ההוראה המתייחסת לעקרת הבית, הופיעו גם בנוסחו הקודם של החוק. ההסדר שבחוק ביטוח בריאות ממלכתי מבוסס אף הוא על אותן הוראות, ובמקרה כזה חלה על החוק הוראת שמירת הדינים שבסעיף 10 לחוק יסוד:כבוד האדם וחירותו, המגנה על החוק מפני תקיפה חוקתית. מטעמים אלו אין להתערב בפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה. התערבות בהסדר הקבוע בחוק, אם נדרשת כזאת, יכולה להיעשות באמצעות שינוי החקיקה ע"י הרשות המחוקקת.על הרשות לשקול הכרה בעקרת בית כמבוטחת בזכות עצמה, ולשאוף להשוואת זכויותיהם וחובותיהם של "עקרת הבית" ושל גבר שאינו עובד ואינו עצמאי.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".