עצומת תמיכה בעין השביעית

העצומה שייסד יאיר טרצ'יצקי, וכן רשימת החותמים עליה עד כה, לפניכם
דבורית שרגל |

מצורפת עצומת עיתונאים, שמביעה תמיכה באתר העין השביעית ומדגישה את חשיבותו לעולם העיתונות ולדמוקרטיה בישראל. העצומה נכתבה על רקע החלטת המכון הישראלי לדמוקרטיה לקצץ חלק ניכר מתקציב האתר, שהובילה לצמצום משמעותי בפעילותו. מטרת העצומה היא לעודד את המכון לשקול מחדש את ההחלטה, ובמקביל לקרוא לגופים אחרים לשקול לסייע במימון.

כל עיתונאי שמעוניין להצטרף לעצומה מתבקש לשלוח מייל לכתובת: [email protected]

במייל ציינו את שמכם המלא, את המערכת שאליה אתם משתייכים ואת תפקידכם. כמו כן הוסיפו פרטים ליצירת קשר במקרה הצורך (מייל או טלפון), שלא יפורסמו בעצומה.

אנא הפיצו עצומה זו בקרב עמיתיכם. לשאלות והערות ניתן לפנות בטלפון או במייל ליאיר טרצ'יצקי, 054-8104567 [email protected]

עצומת תמיכה באתר "העין השביעית"

אנו, העיתונאים החתומים מטה, מבקשים לבטא את חשיבותו של אתר "העין השביעית" ואת תרומתו לענף התקשורת. "העין השביעית" - ראשית כמגזין מודפס ולאחר מכן כאתר אינטרנט המתעדכן על בסיס יומי - משמש זה 14 שנה כבמה יחידה כמעט לביקורת תקשורת בישראל. מעבר לכך הוא מהווה לנו כעיתונאים כלי מקצועי לשיפור העשייה היומיומית ומקור חשוב לאינפורמציה בתחום, לניתוח מגמות ולהתבוננות מעמיקה על ההתנהלות השוטפת. בהיותו כלב השמירה של כלב השמירה, תורם "העין השביעית" תרומה מכרעת לדמוקרטיה הישראלית.

פעילותו של "העין השביעית" התאפשרה הודות למימונו המתמשך של המכון הישראלי לדמוקרטיה. מימון זה, ללא כל כוונת רווח, איפשר למגזין לשמור על איכותו, להתרחק מתכתיבים מסחריים ופופוליסטיים ולבצע את תפקידו כהלכה.

באחרונה דווח על כוונת המכון הישראלי לדמוקרטיה לקצץ את התקציב המופנה ל"העין השביעית", במסגרת שינוי סדר עדיפויות פנימי, ועל ניסיון למצוא גורם נוסף שישתתף במימון. בינתיים פעילותו של האתר הצטמצמה באופן דרמטי וכך גם יכולתו למלא את תפקידו החשוב.

אנו קוראים למכון הישראלי לדמוקרטיה לשקול מחדש את החלטתו, וגם פונים לכל גוף שעיתונות איכותית והגנת הדמוקרטיה עומדים לנגד עיניו להצטרף למימון האתר.

החותמים:

אבי שרף, ראש דסק, הארץ

אביב דילבסקי, עורכת, הארץ (דה מרקר)

אביב לביא, גלי צה"ל, מעריב וערוץ הספורט

אביבה לורי, כתבת מגזין, הארץ

אברי גלעד, מגיש, גלי צה"ל

אהוד קינן, כתב, Ynet

אורי תובל, סגן עורך מוסף הארץ

אורנה זילכה, עורכת ומפיקה, ערוץ 1

אייל דץ, עורך תרבות, וואלה

אילה בלופולסקי, כתבת עצמאית

אילן לוקאץ', כתב תרבות, חדשות ערוץ 2

איציק יושע, קול ישראל

איתי רום, כתב, גלובס

איתמר ב"ז, עורך, nrgמעריב

אלון רון, צלם, הארץ

אלונה שרת, עורכת התוכנית ביקורטיווי, ערוץ 1

אלי אושרוב, כתב מגזין, זמן ירושלים

אריה אבנרי, יו"ר חטיבת ותיקי התקשורת באגודת העיתונאים תל אביב

ב. מיכאל (מיכאל בריזון), כותב עצמאי

בני דודקביץ', כתב, קול ישראל

ברוך מאירי, פנסיונר ממעריב, חבר הנהלת אגודת העיתונאים בירושלים

בשמת בידרמן, מגיהה, טיים אאוט

גדעון עשת, פרשן, ידיעות אחרונות

גידו רן, עורך חדשות, Ynet

גילי גוראל, ראש דסק ועורכת, nrg מעריב

גל גבאי, מגישה, הטלוויזיה החינוכית

גלעד הלפרן, כתב בפריז, Ynet

דאה הדר, כתבת, הארץ

דורון סולומון, ידיעות חיפה

הגר מזרחי, עורכת חדשות, הארץ

ורד פלמן, כתבת, ערוץ 1

טל שורר, ראש דסק ספורט, גלי צה"ל

יאיר טרצ'יצקי, כתב עצמאי

יאיר נתיב, עורך ערוץ חברה, nrgמעריב

יאיר קראוס, כתב ערוץ 1 וחדשות מקומיות בצפון

יהושע (ג'וש) בריינר, כתב לענייני צבא ומתנחלים, וואלה! חדשות

יואב ריבק, עורך הדעות וסגן ראש מערכת החדשות, מעריב

יובל בן-עמי, כתב ומבקר, ישראל היום

יובל גנור, מנהל רדיו 88FM

יונת פרילינג, מפיקת שטח,פוקס ניוז בירושלים

יונתן ובר, עורך דסק החוץ, Ynet

יניב מורוזובסקי, מנהל רדיו קול רמת השרון

יצחק בן-חורין, כתב בוושינגטון, Ynet

ירון טן-ברינק, עורך, תסריטאי ומבקר תקשורת, פרילנס

כרמית ראובן, כתבת בריאות, קול ישראל

ליאור לרנר, עורך ערוץ חברה, nrgמעריב

ליאור קודנר, כתב הארץ במערב ארצות הברית

מיה בנגל, כתבת פוליטית, מעריב

מנחם ברייער, כתב, רשת קו עיתונות דתית

מתן חודורוב, כתב כלכלי, חדשות 10

נדב אפל, מבקר אמנות, טיים אאוט

נורית קנטי, עורכת ראשית "מה בוער", גלי צה"ל

ניב ליליאן, עורך ערוץ מחשבים ואינטרנט, Ynet

ניר נון נוה, מנהל פרוייקטים, נענע 10

נמרוד בוסו, עורך, nrgמעריב

נעמה שוחט, עורכת חדשות, גל"צ

נעמי דרום, כתבת מגזין, הארץ (דה מרקר)

סיון שדמון, רכז מערכת, עיתון ידיעות הקיבוץ

עדי עוז, עורכת תרבות, העיר

עדן לנג, עורך חדשות, הארץ

עומר כביר, כתב טכנולוגיה ואינטרנט, כלכליסט

ענת באלינט, כתבת מגזין, הארץ/דה מרקר

ענת דוידוב, עורכת ומגישה, קול ישראל

פאדי עיאדאת, כתב, הארץ

צבי זינגר, כתב, ידיעות אחרונות

צבי לביא, כתב, Ynet

קרן לויתן, כתבת מגזין, טיים אאוט ירושלים

קרן נויבך, מגישה, קול ישראל וערוץ 1

רוני שני, כתבת עצמאית

רועי ברק, עורך חדשות, הארץ

רן בנימיני, כתב כנסת, קול ישראל

רן רזניק, כתב ראשי, מגזין הבריאות מנטה, קבוצת ידיעות אחרונות

שוקי שדה, כתב מגזין, הארץ (דה מרקר)

שייקה קומורניק, עורך חדשות ואינטרנט, קול ישראל בערבית

שירלי זינגר, עורכת ראשית (במשותף), ידיעות הקיבוץ

שרון מולדאבי, כתב מוזיקה, גלובס

תומר זלצר, כתב בנקים, כלכליסט

תמי ריקליס, אתר העוקץ

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שי אהרונוביץ (צלם: גיל מגלד)שי אהרונוביץ (צלם: גיל מגלד)

רשות המסים הצליחה - 10 מיליארד שקל ממיסוי רווחים כלואים זורמים לקופה

רבבות רבות של עסקים ישלמו מסים על חלוקת רווחי עבר, חלק יעדיפו לשלם את הקנס; עד סוף נובמבר 3,000 בעלי מניות יבקשו בהתאם להוראת שעה לפרק את החברה שלהם כדי לדחות מסים; בקרוב: סימולטור באתר רשות המסים שיעשה סדר לגבי חבות המס שלכם - ביזפורטל עושים סדר בחוק כנראה הכי לא חוקי ולא הוגן שחוקק בישראל בשנים האחרונות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה רווחים כלואים

החוק על מיסוי הרווחים הכלואים מקומם מכמה סיבות. בראש וראשונה כי הוא לא היה אמור לחול על עסקים לגיטימיים, יצרנים, כלכליים. הוא היה אמור לחול על עסקים שיצרו מבנים של תכנון מס מתוחכם שבעיקר דוחה את המס על השכר. לא הוגן שכל העובדים במשק ישלמו מס, אבל עשירים יקימו חברה שדרכה יצליחו לברוח ממס וישלמו רק 23% מס על הרווחים. אם כולם משלמים עד 50%, אז בטח שעשירים צריכים לשלם 50%. 

אלא שרשות המסים שהתחילה בהתמקדות בגופים האלו ובעיקר בשיטה שנקראת - חברות ארנק, לקחה את ההזדמנות בשתי ידיים ומיסתה את כולם. כמעט כולם - חוץ מהעשירים. זה אפילו מקומם מהנקודה הקודמת. דווקא את העשירים שמשתכרים מעל 30 מיליון שקל ודווקא מבני שותפויות עם מעל 5 שותפים היא הוציאה מתחולת החוק. במילים אחרות, רצו למסות את אלו שמתכננים לברוח ממס, ובסוף מיסו את כולם והוציאו דווקא את אלו עם תכנוני המס, לרבות משרדי רואי החשבון ועורכי הדין הגדולים שהתחמקו מהמס הזה. 

המס הזה מסדר למדינה את הקופה ומקטין את הגירעון. הוא צפוי להביא 10 מיליארד שקל השנה ובכנס של יועצי המס, נציגי רשות המסים אמרו שהם בפרוש רואים את זה קורה, למרות כל הספקות שהיו בתחילת הדרך. זה המקום להדגיש כי רשות המסים מצליחה הרבה יותר מהתחזית. היא תגבה ב-30 מיליארד שקל יותר מהתחזית וכך היא בעצם "מצילה" את הגירעון. הכלכלה הישראלית חזקה גם בזכות גבייה חזקה. ההוצאות אומנם עלו מאוד בשנתיים של מלחמה, אבל המסים קיזזו חלק גדול מהעלייה הזו (שי אהרונוביץ מציל את הגירעון התקציבי; גביית המסים זינקה ב-16.6%)

רו"ח כארים כנעאן, ראש מטה מנהל רשות המסים, אמר בכנס של יועצי המס כי עד כה הוגשו מעל 1,200 בקשות לניצול הוראת השעה שמשמעותה בגדול סוג של שינוי מבנה החברה (פירוק, חלוקה) שבמסגרתו יש הקלות במס. מעביירם את הנכסים לבעל השליטה ודוחים את המס ובמקביל יש הקלה גם במס רכישה.

"אנחנו בקצב של 100 בקשות ביום, נגיע ל-3,000 עד סוף נובמבר", מעריך כנעאן. הבקשות האלו דווקא דוחות מס, אבל כנעאן מסביר כי צפי הגבייה נותר 10 מיליארד שקל; כשאתם רואים גירעון תקציבי נמוך, תזכרו שזה בזכות רשות המסים לרבות גביית מס על דיבידנדים (חלוקתם מפחיתה, מונעת את המיסוי על רווחים ראויים לחלוקה). רשות המסים בעצם אומרת דבר מאוד פשוט - הרווחתם בעבר - תשלמו את הרווחים האלו כדיבידנד, אל תאגרו רווחים בחברה. חלוקת דיבידנד מחויבת במס - בעל השליטה מחויב ב-30% וזה במקרים רבים עולה לאור מס על עשירים (הרחבה: מס על עשירים)

יאיר נתניהו (רשתות)יאיר נתניהו (רשתות)

"אל תיגעו בכסף שלנו" הדיל המפוקפק של נתניהו ולפיד

יאיר נתניהו יקבל משרה נחשקת בעלות שכר של 80 אלף שקל, צוות ולשכה. יאיר לפיד ימנה מקורבים לתפקידים בכירים - בושה; ולמה על זה הציבור לא יסלח  

מנדי הניג |

כנראה שחלק גדול מהעם מתייחס בסלחנות או באדישות כשנתניהו מקבל סיגרים מחבר. חלק גדול מהעם גם מעריך שמשפטי נתניהו הם כלום ושום דבר. מבלי להיכנס לשאלה אם יש צדק בדברים או לא, מה שברור הוא שעשרות רבות של מיליוני שקלים הושקעו מצד הפרקליטות במשפטים, וכשלוקחים את הזמן והמשאבים של כל המערכות שהיו מעורבות, כולל משטרה, בתי המשפט, מקבלים עלות של מאות מיליוני שקלים. 

אז מה? - צדק צריך להיעשות  גם אם עולה הרבה כסף. אין מחיר לצדק. הבעיה שלא בטוח שזה מה שחושב העם ואם בסוף התהליך הארוך והמייגע הזה נתניהו ייצא עם "מכה קלה", כמה סעיפי אווירה, אז אמון הציבור בפרקליטות ובמערכת המשפט יירד עוד יותר מהשפל שהוא נמצא בו היום. לא בטוח איך המשפטים האלה יסתיימו אבל מה שבטוח שהם כבר משאירים תחושה חמוצה. העם יזכור איך הפרקליטות התעקשה להכניס את נתניהו לדיון שעתיים אחרי שנחת מפסגה היסטורית בוושינגטון, או שהשופטים היו צריכים להיחשף לפרטים מסווגים הקשורים למערכה הבטחונית כדי שיואילו לשחרר את ראש הממשלה לאשר את התקיפות.

המעמד של בית המשפט והיוקרה שלו נפגעה אבל להבדיל משופטים ועורכי דין שמעמדם הציבורי ייפגע, הפוליטקאים לא יפגעו - אף אחד לא מצפה שהם יהיו הוגנים וישרים. לא נעים לומר, אבל, קבלת מתנות, שיחות עם עיתונאים, שיחות עם בעלי עיתון כדי להשפיע על סיקור, אלו לא דברים שפוליטיקאים לא עושים. העם סולח על זה, כל עוד זה לא על חשבונו, כל עוד לא פוגעים ומזלזלים בכבודו. אם מנצלים ו"גונבים" אותו, אז הוא זוכר את זה בקלפי. 

בסוף, כולם אנשים והכל אישי. מנסים לסדר עכשיו עבודה מכובדת ליאיר נתניהו בעלות שכר של 70-80 אלף שקל בחודש. זה היה אמור להיות בהסתדרות הציונית או בקק"ל. אלו ג'ובים עשירים בלי שליטה עם ייעוד-מטרה טובה, אבל עם שחיתות פוליטית גדולה. אלו גופים שמספקים ג'ובים למקורבים רבים, כולל בני משפחה. סכומי עתק שאמורים לשמש לטובת הציבור נגנבים בדרך הזו. אבל לא נראה שמישהו עשה זאת בצורה בוטה כמו הפעם. 

זה לא עניין של ימין ושמאל, זה עניין בסיסי יותר - כבוד. בלי טיפת כבוד עצמית, בלי טיפת כבוד כלפי המשפחה שלו ובלי טיפת כבוד כלפי הציבור, ניסה יאיר נתניהו להיות בתפקיד מכובד ולקבל שכר בעלות של 70-80 אלף שקל.