בגדד פונה מערבה: הצינור הישן שאמור לעקוף את מצר הורמוז
עיראק וסוריה חתמו על מזכרי הבנה לשיקום צינור קירקוק-בניאס שדמם יותר משני עשורים; היעד להזרים נפט עיראקי הישר לים התיכון, לצמצם את התלות במצר הורמוז ולהחזיר לדמשק תפקיד של פרוזדור אנרגיה אזורי
בגדד ודמשק חתמו על שני מזכרי הבנה שמסמנים כיוון חדש בשוק הנפט של המזרח התיכון: החייאת צינור קירקוק-בניאס, עורק ותיק שמחבר את שדות הצפון העיראקי אל החוף הסורי של הים התיכון. הצינור, שהוקם בשנות החמישים בידי חברת הנפט העיראקית, דמם יותר משני עשורים, ועכשיו הוא חוזר לשולחן כפרויקט תשתית בעדיפות עליונה ועם גיבוי אמריקאי מלא.
המסלול הזה נסגר עוד בשנות השמונים, כשדמשק תמכה בטהראן במלחמת איראן-עיראק, וספג מכה קשה בפלישה האמריקאית לעיראק בתחילת שנות האלפיים. מאז הוא עומד שומם. הערכות בשטח מדברות על צורך בהחלפה כמעט מלאה של מכלי אחסון, משאבות ומערכות חשמל, עם לוח זמנים של שנתיים עד שלוש שנים והשקעה שנאמדת ביותר מ-4.5 מיליארד דולר.
בגרסתו ההיסטורית הזרים הצינור כשלוש מאות אלף חביות ביום. התוכנית הנוכחית שאפתנית בהרבה ומכוונת לקיבולת של כשני מיליון חביות ביום, יותר ממחצית הכמות שעיראק שילחה דרך מצר הורמוז לפני גל ההפרעות האחרון. את הביצוע אמורות להוביל חברת נפט בצרה מהצד העיראקי וחברת הנפט הסורית, לצד קונסורציום בהובלה אמריקאית שכולל את ענקית האנרגיה שברון, חברת ההשקעות קפיטל טי-איי ושותפה קטארית.
המניע המרכזי כלכלי ואסטרטגי בעת ובעונה אחת. עיראק מוציאה כתשעים וחמישה אחוז מהנפט שלה דרך מצר הורמוז, והכנסות הנפט מספקות כתשעים אחוז מתקציב המדינה. כל חסימה או איום על המעבר הצר הזה, שאיראן שולטת בגישה אליו, מתורגם מיד למכה בהכנסות בגדד. בחודשים האחרונים כבר נרשמה צניחה חדה ביצוא, ובאחת התקופות ירד הזרם לשמינית מהממוצע השנתי. מסלול מערבי אל הים התיכון נותן לבגדד יציאה חלופית שעוקפת את צוואר הבקבוק ומרככת את התלות במצר הורמוז.
עבור דמשק אחרי נפילת משטר אסד מדובר בקלף מיקוח ובמקור הכנסה כאחד. השלטון החדש בראשות אחמד א-שרע נכנס למסלול של התקרבות לוושינגטון ונהנה מגיבוי טורקי ומתמיכת מדינות המפרץ, ובהן קטאר וסעודיה. הממשל האמריקאי הסיר את סוריה מרשימת המדינות התומכות בטרור והוריד שכבות של סנקציות, צעד שפותח את הדלת להשקעות זרות. תפקיד של פרוזדור אנרגיה מחזיר לסוריה משקל אזורי ומזרים דמי מעבר לקופה שזקוקה נואשות למימון שיקום.
מאחורי הקלעים פועל תומאס בארק, שליח הממשל האמריקאי לאזור, שריכז את השיחות בין ההנהלות בשני הצדדים ובין החברות. עבור וושינגטון הפרויקט משרת מטרה כפולה: החלשת המנוף האיראני על סחר הנפט העולמי וקשירת השלטון הסורי החדש למערב.
הצינור הסורי הוא חלק ממערכת רחבה יותר. בגדד מקדמת במקביל עורק ראשי חדש בין בצרה לחדית'ה, שתוכנן לקיבולת של כשתי מיליון וחצי חביות ביום ונמצא בבחינה הנדסית, וממנו יתפצלו שני מסלולים מערביים: אחד אל נמל בניאס הסורי והשני אל נמל ג'ייהאן בטורקיה. עיראק, שכבר מייצאת יותר משלושה מיליון חביות ביום מטרמינל בצרה, החלה לשלוח כמויות מוגבלות של נפט דרך נמלים סוריים ומתכוונת להמשיך בכך גם כשהורמוז יתייצב. שברון מצדה נערכת להסכמים בשדות ווסט קורנה 2 ונאסיריה שיזינו את הנתיבים החדשים.
לצד ההתלהבות ניצבים סימני שאלה כבדים. הצינור עובר באזורים שסבלו מאי-יציבות ביטחונית, המימון עדיין רחוק מלהיות סגור, ושיקום מלא בתוך שנתיים נשמע אופטימי בעיני חלק מהמומחים. גם אבטחת מאות קילומטרים של תשתית בשטח סורי רגיש נותרת שאלה פתוחה, במיוחד על רקע פגיעה בכטב"ם סמוך לטרמינל בצרה בתקופה האחרונה. עם זאת, עצם החתימה מסמנת שהכיוון האסטרטגי של בגדד ברור: לפזר את סיכוני היצוא ולהיחלץ מהישענות על מעבר בודד בשליטה איראנית, בזמן שמדינות המפרץ והמערב מציבות משקל נגד לציר הטהראני.
