עיראק וסוריה מחזירות לחיים צינור נפט שעקף בעבר את הורמוז

בגדד ודמשק חתמו על שני מזכרי הבנה שמסמנים כיוון חדש בשוק הנפט של המזרח התיכון: החייאת צינור קירקוק-בניאס, עורק ותיק שמחבר את שדות הצפון העיראקי אל החוף הסורי של הים התיכון. הצינור, שהוקם בשנות החמישים בידי חברת הנפט העיראקית, דמם יותר משני עשורים, ועכשיו הוא חוזר לשולחן כפרויקט תשתית בעדיפות עליונה ועם גיבוי אמריקאי מלא.

המסלול הזה נסגר עוד בשנות השמונים, כשדמשק תמכה בטהראן במלחמת איראן-עיראק, וספג מכה קשה בפלישה האמריקאית לעיראק בתחילת שנות האלפיים. מאז הוא עומד שומם. אורכו של העורק מגיע לכ-800 קילומטר, משדות קירקוק ועד נמל בניאס שעל חוף הים התיכון, והערכות בשטח מדברות על צורך בהחלפה כמעט מלאה של מכלי אחסון, משאבות ומערכות חשמל, עם לוח זמנים של שנתיים עד שלוש שנים. אומדני העלות נעים בטווח רחב, מכ-4.5 מיליארד דולר ועד כ-8 מיליארד דולר, בהתאם לפתרון ההנדסי שייבחר. בדיקת היתכנות שמבצעת חברה הנדסית טורקית אמורה להכריע בין שיקום התוואי הקיים לבין הנחת תוואי חדש דרך דיר א-זור.

בגרסתו ההיסטורית הזרים הצינור כשלוש מאות אלף חביות ביום. התוכנית הנוכחית שאפתנית בהרבה ומכוונת לקיבולת של כשני מיליון חביות ביום, יותר ממחצית הכמות שעיראק שילחה דרך מצר הורמוז לפני גל ההפרעות האחרון. את הביצוע אמורות להוביל חברת נפט בצרה מהצד העיראקי וחברת הנפט הסורית, לצידה שברון, חברת ההשקעות קפיטל טי-איי ושותפה קטארית.

המניע המרכזי כלכלי ואסטרטגי בעת ובעונה אחת. עיראק מוציאה כתשעים וחמישה אחוז מהנפט שלה דרך מצר הורמוז, והכנסות הנפט מספקות כתשעים אחוז מתקציב המדינה. כל חסימה או איום על המעבר הצר הזה, שאיראן שולטת בגישה אליו, מתורגם מיד למכה בהכנסות בגדד. מסלול מערבי אל הים התיכון נותן לבגדד יציאה חלופית שעוקפת את צוואר הבקבוק ומרככת את התלות במצר הורמוז.

התמונה הנוכחית ביצוא ממחישה עד כמה החשיפה הזאת יקרה. בחודש האחרון עמד היצוא הימי מבצרה על כ-870 אלף חביות ביום לפי חברת השיווק הממשלתית סומו, פי שלושה מהחודש שקדם לו לאחר חידוש חלקי של השיט במצר הורמוז, ועדיין נמוך ביותר מ-85 אחוז לעומת ממוצע של כ-3.3 מיליון חביות ביום בתקופה המקבילה אשתקד. במקביל זרמו כ-230 אלף חביות ביום בלבד דרך צינור ג'ייהאן שבטורקיה. כמעט כל היצוא הימי העיראקי ממשיך לעבור באזור המפרץ, וזו בדיוק החשיפה שהמסלול הסורי אמור לצמצם.

ההשוואה לצינור קירקוק-ג'ייהאן מסבירה גם את ההזדמנות וגם את הסיכון. העורק הטורקי בנוי משני קווים בקיבולת נקובה משולבת של כ-1.6 מיליון חביות ביום, אך בפועל הוא מזרים כיום בסביבות 230 אלף חביות ביום, ובגדד מבקשת להעלות את הקצב לטווח של 650 עד 750 אלף חביות ביום. גם שם ההסכם ארוך השנים בין אנקרה לבגדד הגיע לסיומו והוחלף בהסדרים זמניים. תשתית קיימת עם קיבולת מרשימה על הנייר עלולה להישאר מנוצלת בחלקה במשך שנים כשהפוליטיקה והמסחר סביבה נתקעים, וזה התקדים שמרחף מעל התוכנית הסורית.

עבור דמשק אחרי נפילת משטר אסד מדובר בקלף מיקוח ובמקור הכנסה כאחד. השלטון החדש בראשות אחמד א-שרע נכנס למסלול של התקרבות לוושינגטון ונהנה מגיבוי טורקי ומתמיכת מדינות המפרץ, ובהן קטאר וסעודיה. הממשל האמריקאי הסיר את סוריה מרשימת המדינות התומכות בטרור והוריד שכבות של סנקציות, צעד שפותח את הדלת להשקעות זרות. תפקיד של פרוזדור אנרגיה מחזיר לסוריה משקל אזורי ומזרים דמי מעבר לקופה שזקוקה נואשות למימון שיקום. הערכות שפורסמו מדברות על דמי מעבר בהיקף של כ-150 עד 200 מיליון דולר בשנה, סכום צנוע בקנה מידה גלובלי ומשמעותי מאוד לכלכלה שמתחילה להשתקם.

מאחורי הקלעים פועל תומאס בארק, שליח הממשל האמריקאי לאזור, שריכז את השיחות בין ההנהלות בשני הצדדים ובין החברות. עבור וושינגטון הפרויקט משרת מטרה כפולה: החלשת המנוף האיראני על סחר הנפט העולמי וקשירת השלטון הסורי החדש למערב.

הצינור הסורי הוא חלק ממערכת רחבה יותר. בגדד מקדמת במקביל עורק ראשי חדש בין בצרה לחדית'ה, שתוכנן לקיבולת של כשתי מיליון וחצי חביות ביום ונמצא בבחינה הנדסית, וממנו יתפצלו שני מסלולים מערביים: אחד אל נמל בניאס הסורי והשני אל נמל ג'ייהאן בטורקיה. עיראק, שבשנים כתיקונן שילחה יותר משלושה מיליון חביות ביום מטרמינל בצרה ונמצאת כעת הרחק מתחת לרמה הזאת, החלה לשלוח כמויות מוגבלות של נפט דרך נמלים סוריים ומתכוונת להמשיך בכך גם כשהורמוז יתייצב. שברון מצדה נערכת להסכמים בשדות ווסט קורנה 2 ונאסיריה שיזינו את הנתיבים החדשים.

• הרחפנים על הצינור הגיעו מעיראק
• 8 מיליון חביות לסין: כך זולג הנפט העיראקי החוצה ממפרץ חסום

ההתפתחויות האחרונות בעיראק

שאלת המימון נותרה הפרק הפתוח ביותר. מזכר ההבנה השני נחתם מול קונסורציום של חברות בינלאומיות בהובלת שברון, שאמור לנהל את ההיבטים הטכניים והפיננסיים של השיקום, כשחברת ההשקעות קפיטל טי-איי מעורבת בשלב בדיקות ההיתכנות ולצידה שותפה קטארית. מקורות ההון עצמם עדיין נבחנים, ובשלב הזה הפרויקט נשען על הצהרות כוונות שממתינות לתמחור סופי ולסגירה פיננסית.

לצד ההתלהבות ניצבים סימני שאלה כבדים. מזכר הבנה רחוק מרחק ניכר מזרימת נפט מסחרית: לפניו עומדות בדיקות היתכנות, סגירה פיננסית, חוזי הובלה, הסדרי דמי מעבר וביצוע הנדסי בשטח, וכל אחד מהשלבים האלה מסוגל לדחות את המועד בשנים. הצינור עובר באזורים שסבלו מאי-יציבות ביטחונית, המימון עדיין רחוק מלהיות סגור, ושיקום מלא בתוך שנתיים נשמע אופטימי בעיני חלק מהמומחים. גם אבטחת מאות קילומטרים של תשתית בשטח סורי רגיש נותרת שאלה פתוחה, במיוחד על רקע פגיעה בכטב"ם סמוך לטרמינל בצרה בתקופה האחרונה. עם זאת, עצם החתימה מסמנת שהכיוון האסטרטגי של בגדד ברור: לפזר את סיכוני היצוא ולהיחלץ מהישענות על מעבר בודד בשליטה איראנית, בזמן שמדינות המפרץ והמערב מציבות משקל נגד לציר הטהראני.