ראסל אלוונגר מימש 14.4 מיליון דולר בטאואר - שבוע אחרי דחיית חבילת התגמול
חברות השבבים בראלי מטורף, הבכירים והעובדים מורווחים במיליונים וככל שאנחנו שומעים חריקות בראלי, בעלי העניין כנראה מעדיפים לממש. האם זה רמז עבורכם? אולי, עדיין מימושים של בעלי העניין נעשים בתכנית של מכירה מראש. עד השנה מנהלים ודירקטורים בחברות זרות - לא אמריקאיות - כמו טאואר לא היו כפופים לחובת הדיווח המהירה על עסקאות בעלי עניין. אבל במרץ נכנס לתוקף חוק שהרחיב את חובת דיווחי Section 16 גם לנושאי משרה בחברות זרות הנסחרות בארה"ב. אלוונגר הגיש בסוף מאי לראשונה Form 3, שבו פירט את החזקותיו במועד שבו נכנס למשטר הדיווח החדש.
לפני שלושה ימים אלוונגר מכר 66,964 מניות טאואר במחיר ממוצע של כ-215 דולר למניה, בתמורה כוללת של כ-14.4 מיליון דולר. אחרי המכירה נשארו לו 708,323 מניות, ששוויין לפי בבורסה עומד על יותר מ-170 מיליון דולר.
זה מימוש גדול, אבל לא כזה שמלמד שאלוונגר יוצא מהמניה. הוא מכר פחות מעשירית מההחזקה שלו, ונשאר עם רוב מוחלט של המניות. הוא אמנם הפך חלק מהעושר שנצבר על הנייר למזומן, אבל עדיין מחזיק הימור אישי גדול מאוד על המשך הדרך של טאואר.
מניית טאואר זינקה בכ-110% מתחילת השנה ובכ-420% בתוך 12 חודשים, מה שהקפיץ אותה תוך שנה למקום החמישי בבורסה והפך אותה לאחת החברות הגדולות בשוק המקומי. העלייה בשווי החברה הייתה מהירה וחזקה עד כדי כך שטאואר עקפה כמעט את כל הבנקים, ונמצאת כיום מאחורי לאומי בלבד מבין מניות הסקטור.
זה קצת אירוני. לפני כשני עשורים טאואר הייתה חברה ממונפת, עם חובות כבדים ויכולת מוגבלת לשרת אותם, ונזקקה להסדרים עם הבנקים ועם בעלי המניות כדי להמשיך לפעול. בנק הפועלים ובנק לאומי היו בין הגופים שסיפקו לה מימון ואפשרו לה זמן להשלים את תהליך ההבראה. כיום, אותה חברה שנאבקה בעבר על הישרדותה נסחרת בשווי גבוה מזה של רוב הבנקים שסייעו לה להימנע מקריסה.
בעלי המניות עצרו את חבילת התגמול
המימוש של אלוונגר מגיע שבוע בלבד אחרי שבעלי המניות של טאואר שלחו לדירקטוריון מסר ברור בנוגע לחבילת התגמול שלו. באסיפה האחרונה הם אישרו אמנם העלאה מתונה בשכר הבסיס של המנכ"ל, אבל דחו את החלקים המשמעותיים יותר בהצעה - הרחבת התגמול ההוני והגדלת המענקים המשתנים.
שכר הבסיס השנתי של אלוונגר אושר לעלות מכ-1.03 מיליון דולר לכ-1.08 מיליון דולר. ההתנגדות התמקדה בעיקר בהצעה להכפיל כמעט את תקרת התגמול ההוני השנתי שלו, מכ-7.1 מיליון דולר במדיניות הקודמת לכ-14.1 מיליון דולר. במקביל ביקשה החברה להגדיל גם את המענק השנתי במזומן, כך שהתגמול המבוסס על ביצועים פיננסיים ומהלכים אסטרטגיים יוכל להגיע עד 27 משכורות חודשיות, לעומת עד 21 משכורות קודם לכן.
מבחינת הדירקטוריון, הבקשה הייתה חלק מהניסיון להתאים את חבילת השכר למעמד החדש של טאואר. החברה הפכה בשנים האחרונות לשחקנית גלובלית משמעותית בתחומי השבבים האנלוגיים, רכיבי RF, חיישנים, ניהול הספק וסיליקון פוטוניקס, ובשוק התחרותי על מנהלים בכירים היא נדרשת להציע תנאים שיאפשרו לה לשמור על הנהלה מנוסה.
אלא שבעלי המניות הסתכלו גם על התמונה הרחבה יותר. אלוונגר כבר מחזיק במניות טאואר בשווי של יותר מ-170 מיליון דולר, גם אחרי המימוש האחרון. במצב כזה, חלק מהמשקיעים עשויים לשאול האם יש צורך להרחיב באופן חד נוסף את הרכיב ההוני, במיוחד לאחר שהמניה כבר העניקה למנכ"ל ולמנהלים האחרים רווחים גדולים מאוד.
- יצרנית השבבים הגדולה בעולם היכתה את התחזיות, והרווח הרבעוני זינק ל-22 מיליארד דולר
- חברת השבבים ששוב מעלה תחזיות - ואיך זה משפיע על המניות בתחום?
דחיית ההצעה אינה בהכרח הצבעת אי-אמון באלוונגר. להפך, קשה להתעלם מהשינוי שעברה טאואר תחת ניהולו. בעלי המניות אישרו את העלאת השכר הקבוע, אך סימנו קו בנוגע לקצב הגידול בתגמול המשתנה. המסר הוא שהצלחה עסקית ועלייה חדה במניה מצדיקות תגמול, אך לא בהכרח מעניקות לדירקטוריון אישור אוטומטי להכפיל את תקרות השכר.
