רחפן פגע במכלית בבצרה, ועיראק עצרה את משאבות הנפט

עיראק השהתה את פעולות העמסת הנפט במתקני הייצוא שלה באזור בצרה, במפרץ הפרסי, אחרי שמכלית שעגנה שם נפגעה מרחפן. המכלית העמיסה באותה שעה כמיליון חביות נפט. הפגיעה עצמה הסתכמה בנזק מזערי, נתון שעשוי לאפשר חידוש מהיר יחסית של המשלוחים.

מוקדם יותר תקפה ארה"ב מכלית ענק איראנית עמוק בתוך המפרץ הפרסי, מהלך שהזין את המתיחות סביב נתיבי השיט באזור. שרשרת האירועים הזו החזירה את שוק האנרגיה למצב כוננות, גם כשהנפט עצמו ממשיך לזרום.

בצרה היא צוואר הבקבוק המרכזי של יצוא הנפט העיראקי, ודרכה עוברת מרבית התוצרת שהמדינה שולחת לשווקים. עיראק היא היצרנית השנייה בגודלה בארגון אופ"ק, עם יצוא של כ-3.3 מיליון חביות ביום, כך שכל שיבוש בבצרה מהדהד הרבה מעבר לגבולותיה.

עוד לפני התקרית התקשתה עיראק למצוא מכליות שיאספו את הנפט שלה. חלק מבעלי האוניות מוכנים כיום לשלם מחיר גבוה יותר עבור ביטוח, או בוחרים להמתין הרחק מהפלגה אל תוך המפרץ דרך מיצר הורמוז, מה שכבר האט את קצב ההעמסות. גל של מתקפות על מכליות ענק מסוג VLCC, אותן אוניות ענק שמובילות את עיקר נפט המפרץ, התרחב מאז שהתפרק הסכם השלום הזמני בין ארה"ב לאיראן.

ביטוח הסיכון המלחמתי הוא אחד הערוצים המהירים שבהם מתיחות גיאופוליטית מיתרגמת למחיר. חברות הביטוח מגדירות את המפרץ הפרסי כאזור סיכון גבוה, והפרמיה שנגבית עבור מעבר בו מזנקת לעיתים לעשרות אלפי דולרים ליום הפלגה. עלות זו מתגלגלת אל בעל המטען, ומשם אל מחיר החבית שמגיע ללקוח הסופי, עוד לפני שנשפכה טיפת נפט אחת.

ההשלכות מגיעות גם לשמי התעופה. דלק סילוני נגזר ממחיר הנפט הגולמי, וכל התייקרות ממושכת מייקרת את הטיסות ומכבידה על חברות התעופה שמתמודדות ממילא עם עלויות תפעול גבוהות. בשוק הסחורות הרחב עוקבים סוחרים אחר הפער בין ברנט, המחיר הבינלאומי המקובל, לבין חוזי הנפט האמריקאיים, כמדד למידת החשש מפני מחסור בהיצע.

חוזי הנפט נסחרים סביב 79.6 דולר לחבית, ופרמיית סיכון חוזרת אל התמחור גם כשהאספקה בפועל נשמרת. עצם החשש מהסלמה מספיק כדי להעלות מחירים, לייקר את ביטוחי הסיכון המלחמתי ולדחוף בעלי אוניות להאריך מסלולים או להעדיף עגינה. הדינמיקה הזו כבר הוכיחה את עצמה בחודשים האחרונים. להרחבה: הנפט עולה למרות הניסיון להרגיע: המלחמה מחזירה לשוק את פרמיית הסיכון.

מיצר הורמוז נותר הצומת הרגיש ביותר בשוק האנרגיה העולמי. דרכו עובר כחמישית מכלל הנפט הנסחר בעולם, ורוחבו הצר הופך אותו לפגיע במיוחד לכל הסלמה צבאית באזור. להרחבה: למה דווקא במזרח התיכון יש כל כך הרבה נפט - ולמה כמעט כולו עובר דרך מיצר הורמוז?.

גורם ממתן אחד הוא כושר הייצור הפנוי של יצרניות אחרות בארגון. סעודיה, למשל, מסוגלת להגדיל תפוקה ולפצות על שיבושים זמניים, ובחודשים האחרונים אף הפנתה חלק ממשלוחיה דרך הים האדום כדי לעקוף את הורמוז. יכולת כזו מציבה תקרה מסוימת למחירים, גם בעיצומה של תקופה סוערת, ומסבירה מדוע גל המתקפות מותיר את הנפט סביב שמונים דולר במקום להזניק אותו למאה.

• הנפט שוב מאיים על אירופה: הבנק המרכזי מתלבט בין עוד העלאת ריבית למיתון
• המהלך שנועד לעקוף את איראן: ארה"ב מקדמת צינור נפט מעיראק לסוריה

המשמעות למשקיעים ולצרכנים חורגת מגבולות המפרץ. עלייה במחיר החבית מתגלגלת אל הדלק, אל התחבורה ואל עלויות הייצור, ומזינה מחדש את הדאגה מפני אינפלציה שכבר מעסיקה את הבנק המרכזי האירופי ואת הפדרל ריזרב. בישראל, שמייבאת חלק גדול מצריכת האנרגיה שלה, כל התייקרות ממושכת של הנפט מחלחלת אל מחירי הדלק ואל מדד המחירים לצרכן.

הצפי הוא שאם ההעמסות בבצרה יתחדשו במהירות, כפי שרומז הנזק המזערי, ההשפעה על המחירים תישאר מוגבלת. אבל כל עוד מתקפות הרחפנים על המכליות נמשכות, פרמיית הסיכון עשויה להישאר חלק קבוע מתמחור הנפט, גם בימים שבהם החבית זורמת כרגיל.