תקדים: קרן הלוואה שנמחלה תותר כהוצאה שוטפת

על פי ע"א 9715/03 אביהו הורוביץ, קובע הנשיא ברק כי "לאור זאת הוא (פ"ש ת"א 4, א.א.) גם הכיר בסכום זה (קרן הלוואה שנמחלה, א.א.) כהוצאת חוב אבוד אצל החברה הפרטית, על פי סעיף 17(4) לפקודה" (עמ' 3, סעיף 3 לפסק הדין בעליון). המסקנה: בעל שליטה "מוחל" על קרן הלוואה לחברה שלו או/ל/מ חברה קשורה (כמו במקרה אביהו הורוביץ) יכול לדרוש את הסכום הנמחל כהוצאה לפי סעיף 17(4).

פסיקת בית המשפט העליון פותחת פתח לתכנוני מס אגריסביים, שאינני בטוח כי הח"מ יהיה מוכן לגבותם. כך לדוגמא, ניתן להלוות כסף מחברה משפחתית לחברה רגילה באותה בעלות ולמחול מיד אח"כ על החוב, והתוצאה שיש הפסד פירותי לבעל המניות בחברה המשפחתית. תכנון מס זה יכול להעשות גם על ידי שטר הון (שהינו תכנון מס לגיטימי כשלעצמו על פי פסיקת תקדים תו-אור).

דיון בבסיס האקדמי של פסיקת בית המשפט העליון יעשה ברשימה נפרדת. השופט ברק, בהסכמת פקיד השומה, מרחיב בכך במודע ובמכוון (מצויין פעמיים בפסק הדין), את היקף ההוצאות ההוניות ופרטיות שסעיף 17 חל עליהן, בנוסף להוצאות שהיו אסורות בניכוי אילמלא סעיף 17 התיר אותן (כמו שכ"ד פרטי, או הוצאות הוניות אחרות למניעת שטפונות והתקפות מהאוויר) וכיו"ב הוצאות (ראה בין השאר קולנוע רינה ואפשר).