פורסמו סכומי הזכייה גם בליגה האירופית: פולהאם הרוויחה 10 מיליון יורו

אתלטיקו מדריד, הזוכה הראשונה במפעל החדש, קיבלה רק את סכום הזכייה הרביעי הכי גדול: 6.35 מיליון אירו. ואיפה הפועל תל אביב בכל הסיפור?
אור זיו - Bizsport |

אם לפני כמה ימים גילינו שעבור באיירן מינכן לא הספיק להיות פיינליסטית כדי לקבל יותר כסף מקבוצה שמודחת ברבע הגמר בליגת האלופות, היום אנו מגלים שבליגה האירופית זה אפילו לא מספיק לזכות בתואר.

אתלטיקו מדריד, שהפכה לקבוצה הראשונה שזוכה בגביע במתכונתו החדשה, הרוויחה במפעל סכום של 6.35 מיליון אירו. אך המספר הזה מספיק רק כדי להציב אותה במקום הרביעי ברשימת המרוויחות הגדולות של הליגה האירופית. פולהאם, שהפסידה לאתלטיקו 2-1 בהארכה בגמר, קצרה 10 מיליון אירו. המבורג, שהודחה בחצי הגמר והגמר שוחק באצטדיונה הביתי, קיבלה 7.47 מיליון אירו בעוד ורדר ברמן הכניסה 6.6 מיליון אירו.

הסיבה לכך נעוצה בחלוקת הכספים שאופ"א מכניסה בצד השיווקי. כל ההכנסות של הארגון חוזרות לקבוצות לפי החלק שלהן באותן הכנסות, ולכן פולהאם שבאה מהשוק האנגלי העשיר קיבלה למעלה מ-5 מיליון אירו, בעוד קבוצה שמגיעה משוק נחות כמו שריף טירספול המולדבית מקבלת סכום זעום של 11 אלף אירו. סך ההכנסות של אופ"א מהליגה האירופית הגיע ל-135 מיליון אירו, 81 מיליון מהם באים מהפן המסחרי והשאר מחוזי טלוויזיה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
נשיא צרפת מקרון
צילום: איי.פי

צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?

מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים

משה כסיף |

שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.

הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי,  בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.

מדינה על הנייר, כיבוש במציאות

הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.

הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.

ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.