בש"א 21122/05 בתיק עיקרי עמ"ה 1227/05 בכור מנשה ואח' נ. פקיד שומה כפר-סבא

ערעורם של המבקשים הוגש על הודעת שומה לשנת המס 2002.

השגות המערערים נדחו ונקבעה הכנסתם החייבת במס לפי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן - הפקודה). פירוט נימוקי השומה שנשלחו עם הצווים, נחתם על ידי מר בוטבול, מפקח במשרד פקיד השומה.

לטענת המערערים, לפי סעיף 152(ב) לפקודה, נדרש כי פקיד השומה עצמו יקבע את השומה בצו שבכתב ולפיכך השומות נטולות תוקף. בנוסף, לטענת המערערים, בנימוקי שומת המשיב בשלב ההשגה דובר בשאלת סיווג ההכנסה, ואילו מנימוקי שומת המשיב בערעור, עולה כי המשיב הפעיל את סמכותו לפי סעיף 86 לפקודה. עוד נטען כי נימוקי השומה של המערער 2 אינם חתומים כלל ומכאן ששומות אלו מאויינות.

בקשת המערערים היא לקבל את ערעורם על הסף ולחלופין להורות על החזרת השומות נשוא הערעור לשלב ההשגה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק

בעמ"ה 40,41/70 יעקב בירג ואח' נ. פקיד שומה נצרת, פקיד השומה החתום על הצו לא היה מעורב כלל בעריכת השומה וקביעת הצו. בענייננו נבחנה שאלת הוצאת הצווים במשותף עם פקיד השומה וסגניתו והוא נתן את אישורו להוצאתם. מר בוטבול הוסמך על ידי שר האוצר, כדרוש, להוציא צווים על פי סעיף 152(ב) לפקודה. מכאן שמר בוטבול הוסמך כפקיד השומה, ורשאי הוא על פי דין להוציא צווים ובכלל זה את הנמקתם.

בענייננו פעלו למעשה המשיב ומר בוטבול במשותף, זה חותם על הצווים וזה על נימוקיהם. אמנם מי שהפעיל את סמכותו ושקל את השומה הוא שצריך להיות חתום הן על הצווים והן על נימוקי השומה, אך אין פסול בכך שההנמקות יערכו תחילה בידי אחר, שהרי שעה שפקיד השומה מאשרם הוא מאמצם כשלו, ובלבד שבחנם, הפעיל שיקול דעתו וחתם עליהם.

גם בענייננו ראוי היה שאדם אחד יהא חתום הן על הצו והן על ההנמקות, אולם בנסיבות אלו, בהן שני החותמים מוסמכים כדין ומעורבים בעריכת השומה וקביעת הצווים, ככל שנפל פגם באופן הפעלת הסמכות, פגם זה אינו יכול לאיין את השומות.

לא נמצא בנימוק המשיב כל פגם. בנימוק השומה קבע המשיב, כי ההכנסה שדווחה כרווח הון מפרוק חברה, תסווג כהכנסה מדיבידנד מהחברה ולכן חייבת במס בשיעור של 25%.

המערערים טוענים כי בנימוקי השומה בשלב ההשגה סיווג המשיב את הכנסתם כהכנסה מדיבידנד ובנימוקי השומה בהליך הערעור, בחר המשיב להפעיל סמכותו לפי סעיף 86 לפקודה.

אכן טענת "סיווג מחדש" שונה היא מטענת מלאכותיות עסקה לפי סעיף 86 לפקודה. בענייננו המשיב לא דק בלשונו בהנמקות הצו, כפי שראוי היה שיעשה. ואולם מנימוקי שומת המשיב ניתן להבין כי הכנסת המערער מדיבידנד תחויב במס בשיעור 25% וזאת יוכל להשיג המשיב אך אם מתעלם הוא מהפירוק הנזכר בנימוק. אין מדובר בפגם כה מהותי, עד כי ניתן לומר כי המשיב העלה את עילת המלאכותיות לראשונה בנימוקי השומה נשוא הערעור. כוונתו של המשיב בעניין זה הייתה נהירה.

הביטוי "סיווג" אכן מתקשר לסיווג מחדש וטוב היה עושה המשיב אם היה מדקדק בכגון זאת, אולם אין בכך לבטל את השומה ותקפותה.

בכל הנוגע לטענת המערערים, כי שומותיו של המערער 2 אינן חתומות כלל, הרי שסעיף 237 לפקודה פורש כך שאין צורך בחתימת פקיד השומה וניתן להסתפק בכתיבת שמו על ההודעה. מה גם שבענייננו, בפועל, הצו חתום היה בחתימה ממוחשבת של המשיב. בנוסף, סעיף 159(א) לפקודה מורה, כי אין לבטל שומה מחמת פגם שבצורה או השמטה לו נקרתה. אין בהעדר חתימה בנסיבות בענייננו, כדי לאיין את הצו.

בית המשפט אינו חולק על הצורך בהקפדה בקשר עם התנהלות המשיב, אולם בשקילת מכלול הליקויים הלכאוריים אליהם הפנו המערערים מול התוצאה של ביטול הצווים, הרי שהתוצאה של ביטול הצווים אינה מידתית, מה גם שלא היה בהם כדי לפגוע באילו מזכויות המערערים.

הבקשה נדחתה. המערערים ישאו בהוצאות המשיב בסך 1,000 ש"ח ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

ניתן ביום: 30.11.2005 בפני: כבוד השופט א. מגן.

ב"כ המבקשים: עו"ד ניסן שריפי; ב"כ המשיב: רותי דה שליט מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי).