הדברה
צילום: freepik

מקק הדברות: ניתן להדביר חולדות בצורה בטוחה ויעילה

חולדות הן אלו שחיות במחילות מתחת לאדמה, ונראות כמו סוג ממש גדול (ועם זאת חכם) של עכברים. כאשר הן מחפשות מזון, הן יוצאות מהמחילה, ומסתובבות על פני האדמה. רצה הגורל ולבני האדם יש בתים על פני האדמה, על כן חולדות חושבות שזה מקום נהדר למצוא בו מזון. והן לא טועות. חלק מהשיטות הרלוונטיות של החולדות החכמות, הן הסתננות למערכת הצנרת של המבנה, ואף ללכת נגד הזרם (כן, כמו סלמון מקצועי!), ולהגיע לרבות מהקומות שהן רוצות. לא רע, לא רע בכלל.

תוכן בחסות |

למגן ולמגר את החולדות מהמבנה

פחי הזבל לדוגמה, יכולים להיות מקומות נהדרים לחולדות – כי הן לא צריכות לעבוד קשה. הן לא שם כי הן מלוכלכות או מזוהמות, הן לא כל כך שונות מאוגרים ברמת החמידות (לדעתנו), אבל הן כן אוהבות לאכול. ואם זה נגיש, ופנוי – אז למה שלא ייהנו מההיצע? על כן, בהינתן פחי זבל, יש בופה חופשי.

ואם יש לנו פחי זבל ליד הבית, אז אפשר שנרצה לעשות כמה דברים כדי לא לעשות את זה קל מדי עבור הפרחחיות הקטנות, ולפחות לגרום להן להתאמץ ולעבוד כדי לחדור למבנה שיש בו מזון (הידוע גם בשמו: בית). על כן, ראשית יש לסגור את פתחי הביוב, כי אם הם פתוחים: אז זו הזמנה ברורה למסיבה, לחולדות מסוימות.

שנית, אפשר לגזום גם את העצים שגדלים צמוד לבית, שכן הם יכולים לשמש מחבוא לחולדות, על ידי הצמחייה העבותה. ובאם מגלים את המחילות שלהן, אפשר גם לסגור אותן – ואז הן לא אמורות לצאת בקלות דרך אותם חורים, כדי לחפש מזון על פני האדמה.

נוסף על כך, באופן הגיוני, לסגור ולאטום חדרי אשפה, או מזונות שנמצאים על שטח פנוי וחופשי – כמו פירות על שיש, וכיוצא בזה. ובאופן דומה, הן אוהבות מים, ויכולות לשתות גם מי מזגנים, מי השקיה וצינורות נוזלים. אזי שאם יש תחושה שיש חולדות באזור, או שרוצים להכין את השטח מראש – אפשר כמובן גם לחסום את הגישה עבור אלו. כך שהתוצאה הסופית היא, שלחולדות אין גישה למבני-המזון שהן כה נהנות לחקור ולסקור, ולקבל מהם את ההזנה שלהם. זה בסדר, הן יימצאו דברים אחרים, הן חכמות.

שיטות הומניות להדברה

בכל מקרה, אם מתכוונים להדברת חולדות – יש כמובן את השיטות ההומניות, ויש כמובן את השיטות שאינן הומניות. שיטה שאינה הומנית, היא זו שכוללת הרג או סבל לחולדה. אפשר לדבר על רעל, מלכודות קפיץ ומלכודות דבר. שיטה שהיא הומנית, היא זו שיכולה לכלול כלובי-לכידה, ואפילו מלכודות אלקטרוניות.

באם מדובר על מלכודות שאינן הומניות, אפשר שהן גם אינן שיטות הדברה בטיחותיות – לא רק עבור החולדה, אלא עבור דרי המקום. באם מדובר לדוגמה במלכודת רעל, גם אם זו כביכול מאובטחת – כך שאינה מאפשרת גישה לבעלי חיים, ילדים, אנשים וכיוצא בזה: אלא רק לחולדה או עכבר שיכולים להיכנס דרך "החור הבטיחותי" במלכודת, הרי שהדבר יכול ליצור שני דברים, שתי תוצאות. ראשית, ייתכן שהחולדות יימצאו מתות, בחלק זה או אחר של המרחב, וכלבים או ילדים וכד', ייחשפו אליהן – והדבר ייצור הרעלת שרשרת. אין זה נחמד, מועיל או מיטיב מבלי סיבה טובה, ועל כן אין זו שיטת הדברה בטוחה.

אם באמת הולכים על זה, אז כמובן שעדיפה עזרה של מדביר מקצועי, במקום לנסות להבין איך עושים את זה בצורה בטוחה, בעוד שרעל מעורב. שנית, השלכה נוספת של השימוש בשיטה, היא עקב כך שמדובר ברעל עם פעולה הדרגתית, החולדה יכולה למות גם במקומות "לא נוחים", שלא יהיה נוח להגיע אליהם אחר כך. במקום פשוט ללכוד אותה בכלוב ולשחרר, תהא גופה שלה במקום מסתורי במרחב, גופה רווית רעל. על כן, אין זה מצב בטיחותי לאף אדם או ישות בסיפור.

וזה עוד במצב שבו המדביר עושה עבודתו נאמנה, שכן אם הוא לא, אז מי יפקח ויבקר את התקנת המלכודת, ויוודא שהרעלים אובטחו כראוי? על כן,  אין זה מותר (להבנתנו) או בטוח, לפזר רעלים במבנה מגורים. או פשוט במקום שבו יש אנשים חיים ונושמים. ומסיבה טובה.

 

דרך בטוחה והומנית להדברת חולדות במקק הדברות

דרך הומנית יותר, כאמור, היא לאפשר את לכידת החולדה, בכלוב שיש בו פיתיון – כך שכל הנזק שמתרחש לחולדה, זה היעדר חופש זמני, כדי שיהיה אפשר "להגיע אליה", לוודא את מיקומה, ולשחרר אותה מהמבנה. באם נדמה שמלכודות דבק יכולות לעשות משהו דומה, אזי שייתכן שאין זה נכון כלל וכלל, כיוון שראשית כל החולדות יכולות לכרסם את רגליהן ובכך להשתחרר.

משמע, המלכודות יכולות שלא לעבוד, כמו גם לעודד פציעה של החולדה, שכן במקום למות ו/או לגווע ברעב, היא כנראה תעדיף לפצוע את רגליה. שנית, באם הן כן נתפסו, הרי שבעלי חיים, ילדים וכן הלאה – יכולים להיחשף אליהן, וכנראה שגם זה לא בטוח או היגייני במיוחד. ועל הצד ההומני, באם הן נתפסו, והן עדיין בחיים: מה הלאה? הם יהיה ניסיון לשחרר אותן בטבע, או לזרוק אותן לאשפה? זה יכול לייצר סבל וחוסר נעימות עבור החיה, בלי סיבה טובה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
צילום: קרני תכלתצילום: קרני תכלת

פילוסופיות תאורה מרתקות לעיצוב חללים

הגישה היפנית, הגישה הסקנדינבית והגישה הים תיכונית - הכירו את שלוש הגישות לתכנון תאורה ותוכלו לבחור את זאת שהכי מתאימה לכם 

נושאים בכתבה תאורה

בשיתוף קרני תכלת – גופי תאורה בינלאומיים

כשמעצבים פנים או אדריכלים בוחרים גופי תאורה, הם לא רק בוחרים מקור אור – הם בוחרים פילוסופיה תרבותית שלמה. למעשה, מאחורי כל מנורה עומדת תפיסת עולם שמשפיעה על האופן שבו אנחנו חווים מרחב.
שלוש גישות תכנון מרכזיות – היפנית, הסקנדינבית והים תיכונית – מציעות תשובות שונות בתכלית לשאלה הפשוטה לכאורה: מהו אור טוב?

הגישה היפנית - הצל כשותף ליצירה

בפילוסופיה היפנית המסורתית, האור אינו גיבור יחיד. התרבות היפנית רואה בצל שותף מלא בחוויה החזותית, ובמקום להילחם בו, מעצבים יפניים משתמשים בו כחלק מהקומפוזיציה.
גופי תאורה מעוצבים יפניים מסורתיים משתמשים בחומרים טבעיים מפזרים – נייר אורז, במבוק, משי – שיוצרים אור עדין המתמזג עם הסביבה במקום להכריז על נוכחותו.
העיקרון המרכזי הוא המרווח המשמעותי, הריק שמאפשר למבט לנוח. תאורה יפנית אינה שואפת להאיר כל פינה, אלא ליצור שכבות של אור ואפלה שמזמינות התבוננות ומיקוד.
זו תאורה שלוחשת, לא צועקת. ביישום המעשי, ניתן להביא את הגישה היפנית לפרויקט באמצעות בחירה במנורות עם אהילים מזכוכית מעושנת או חומרים טבעיים המסננים את האור. המטרה היא לא לחשוף הכול, אלא ליצור הדרגתיות שמעוררת סקרנות ומזמינה את העין לנוע בחלל.

הגישה הסקנדינבית - אור כמענה לצורך

במדינות הצפון, שם החורף ארוך וחשוך, התאורה היא לא רק עניין אסתטי – היא צורך קיומי. הגישה הסקנדינבית נולדה מהרצון ליצור חמימות ונוחות בתנאים קיצוניים. מושגים כמו הוּגֶה הדני – אותה תחושת נעימות ושלווה ביתית – מנחים את תכנון התאורה הנורדית.
בניגוד לאסתטיקה היפנית העדינה, התאורה הסקנדינבית היא ישירה וברורה יותר, אך תמיד אלגנטית. מעצבים סקנדינביים פיתחו שפת עיצוב נקייה שמשלבת חומרים טבעיים – עץ אלון, זכוכית שקופה, מתכות מוברשות – עם צורות אורגניות ופשוטות.
מותג דני כמו לואי פולסן, הנמצא בקרני תכלת, מדגים בצורה מושלמת את הפילוסופיה הזו. מנורות כגון סדרת הפה חמש שלהם משלבות עיצוב פונקציונלי עם אסתטיקה נקייה – השטוחים הם זריקת המעטפת הייחודית מאפשרת פיזור אור אחיד ללא סנוור, כך שניתן לראות את גוף התאורה מכל זווית מבלי להסתנוור מהנורה עצמה. 

הגישה הים תיכונית - תאורה כדרמה

בחוף הים התיכון האור הוא שפע טבעי שהופך את התאורה המלאכותית לכלי דרמטי. כאן, התאורה אינה נועדת להחליף את אור השמש, אלא להמשיך את התיאטרליות והעוצמה שלו.
זו תרבות של כיכרות מוארות, מרפסות עם מנורות תלויות, ונברשות מרשימות שמושכות את העין ומכריזות על נוכחותן.
בכל הנוגע לבחירת גופי תאורה יוקרתיים, הגישה הים תיכונית מתבטאת בניגודיות חדה בין אור לצל – ההשפעה של ציירי הרנסנס האיטלקי שהשתמשו בטכניקה זו עדיין מורגשת בתכנון התאורה האזורי.



צילום: קרני תכלת
צילום: קרני תכלת