תאונה ביטוח אינשורטק
צילום: PIXBAY

רבו בכביש והתנגשו - האם זו תאונת דרכים?

מה שהחל בוויכוח שגרתי על זכות קדימה בכביש בין נהג רכב לרוכב אופניים חשמליים, הסתיים בפציעות לא קלות, קטטה אלימה ובמאבק משפטי ארוך. חברת הביטוח הפניקס טענה כי הפגיעה היתה מכוונת ולכן אינה מכוסה בפוליסת החובה של נהג הרכב, אך בית המשפט קבע אחרת: מדובר בתאונת דרכים לכל דבר. כעת חויבה החברה לשלם פיצוי של 192,570 שקל לנפגע, שנותר עם נכות קבועה בעקבות המקרה

עוזי גרסטמן | (1)


בדצמבר 2019, בכביש צדדי בנתניה, מצא עצמו צעיר בן 20, חייל בשירות סדיר, במרכזו של ויכוח על זכות קדימה. הוא רכב על אופניו החשמליים כשמכונית פרטית, שבה נהג סרגיי דובינסקי, התקרבה אליו. מה שהתחיל כהתחככות בין שני משתמשי דרך, נהפך במהרה לעימות מסוכן: כל צד ניסה להראות כי זכותו לעבור ראשונה. דקות של זיגזוגים, עצירות וקללות הסתיימו בפגיעה ממשית - רכבו של דובינסקי סטה ימינה, פגע בגלגל האחורי של האופניים והטיל את הרוכב על הכביש. משם הדרך לאלימות פיזית היתה קצרה.

כבר באותו יום מצא עצמו הרוכב בבית החולים הלל יפה, כשהוא מתלונן על כאבי ראש, סחרחורות, בחילות וחבלות בכל חלקי גופו. בתיק הרפואי נרשמו המטומה בראש, סימני חבלה בצלעות ובבטן, ושפשופים רבים. אלא שהפניקס, שביטחה את רכבו של דובינסקי, סירבה לראות באירוע תאונת דרכים רגילה. לטענתה, מדובר במעשה מכוון, ולכן - בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים - היא אינה נדרשת לשלם. בכתב ההגנה המתוקן שהגישה החברה נכתב כי הנהג פגע ברוכב "במטרה ברורה להזיק לו", ושכלל לא מדובר בתאונת דרכים. הפניקס אף צירפה חוות דעת של בוחן תנועה מטעמה, אייל אפטבי, שסקר את סרטוני מצלמות הרכב והמשטרה, וטען כי ההתנגשות לא היתה מקרית. לדבריו, הסרטון מצביע על "סטייה חדה ימינה באופן ברור", המעידה על כוונה.

מנגד, הנהג עצמו לא ניסה להצטדק. "התעצבנתי עליו כי סיכן את עצמו ואותי, הוא זיגזג בכביש ולא נתן לי לעקוף", הוא סיפר בעדותו. אלא שבאותה נשימה הוא הדגיש כי הפגיעה לא היתה מתוכננת: "בטעות ולא בכוונה פגעתי בו קלות." גם בסרטון מצלמת הגוף של השוטר שהגיע למקום נשמע הנהג מתאר כי "דפקתי אותו פה", אך בהמשך הבהיר: מדובר במלים בלבד, לא בכוונה של ממש.

השופט אמיר צ'כנוביץ מבית משפט השלום בתל אביב בחן את מכלול הראיות - הסרטונים, דו"חות המשטרה, חוות הדעת והעדויות, והגיע למסקנה ברורה. לדבריו, לא הוכח כי היתה כאן כוונה לפגוע. "מדובר בנהג אשר בעקבות סכסוך על זכות קדימה, נהג נהיגה פרועה, זגזג לתוך נתיב נסיעתו של רוכב האופניים, כאשר במהלכה של נהיגה פרועה זו נפגע התובע כתוצאת לוואי," כתב השופט בפסק הדין שפורסם. או בשפה פשוטה יותר, לדבריו השניים "רבו על זכות קדימה אבל התנגשו בטעות". בכך דחה השופט את טענת חברת הביטוח כי מדובר במעשה מכוון, והכיר באירוע כתאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד (פיצויים לנפגעי תאונות דרכים). ההבחנה הזו קריטית - אילו הוא היה קובע כי הנהג פעל בכוונה, הנפגע היה נותר ללא שום פיצוי.

בהמשך נדרש בית המשפט לשאלת הנזק. שני מומחים רפואיים שמונו מטעמו - ד"ר דן דבי בתחום האורתופדי וד"ר דניאל גוטליב בתחום הנוירולוגי - קבעו כי לתובע נותרו נכויות רפואיות צמיתות של 5% בעמוד השדרה הצווארי ו-5% נוספים בשל פגיעה עצבית ביד שמאל. בסך הכל הנכות המשוקללת נקבעה על 9.75%.

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

התובע טען כי מגבלותיו גדולות בהרבה, וכי הוא מתקשה בעבודות פיזיות. הוא סיפר שעבד לאחר השחרור מצה"ל בעבודות מטבח ובחיפויי קרמיקה, אך התקשה להתמיד בהן. לבסוף הוא עבר לארה"ב והקים שם עסק עצמאי. אלא שהשופט לא השתכנע כי הפסקת העבודות נבעה מהתאונה. "הימנעותו של התובע מזימון מעסיקיו פועלת לחובתו", הוא העיר. למרות זאת, בית המשפט קבע כי גם נכות קלה עלולה בעתיד להשפיע על יכולת ההשתכרות. לכן נפסק לו פיצוי גלובלי בגין הפסדי שכר לעתיד בסכום כולל של 138 אלף שקל. לכך נוספו סכומים נוספים: הפסד שכר לעבר (2,320 שקל), הפסד פנסיה (17,250 שקל), עזרת צד ג' (10,000 שקל), הוצאות רפואיות ונסיעות (3,000 שקל) ופיצוי בגין כאב וסבל (22 אלף שקל). בסך הכל חויבה הפניקס לשלם לתובע סכום של 192,570 שקל, בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% ומע"מ.

מנגד, התביעה האישית שהגיש הנפגע נגד הנהג נדחתה. השופט ציין כי לא הוכח שהנהג פעל בזדון, והאירוע נותר בגדר נהיגה רשלנית ומסוכנת - אך לא פלילית. בסיום פסק הדין כתב השופט כי אף שהמחלוקת בין הצדדים היתה "כנה ולגיטימית" בשאלת סיווג התאונה, הרי שהתוצאה הברורה היא שמדובר בתאונת דרכים.

קיראו עוד ב"משפט"


למה בכלל חברת הביטוח ניסתה לטעון שהתאונה היתה מכוונת?


מכיוון שאם היא היתה מצליחה להוכיח שהנהג פגע ברוכב בכוונה, זה היה מוציא את המקרה מההגדרה של תאונת דרכים בחוק, והיא לא היתה צריכה לשלם לתובע פיצויים. זה בעצם ניסיון לחסוך לעצמה כמעט 200 אלף שקל.



איך בית המשפט יודע אם פגיעה היתה מכוונת או סתם תאונה?


השופט בחן את העדויות, הסרטונים, חוות הדעת של מומחים וגם מה האנשים אמרו במשטרה מיד אחרי האירוע. כאן, למרות כל הריבים והזיגזוגים, לא נמצא הוכחה שהנהג באמת רצה לפגוע ברוכב, אלא שהוא נהג בפרעות ובסוף זה נגמר בתאונה.



מה זה בכלל "חזקה ממעטת" שחברת הביטוח דיברה עליה?


זה מונח משפטי בחוק הפיצויים. החוק אומר שכל תאונת דרכים מזכה בפיצוי, אבל יש כמה חריגים שמוציאים מקרים מסוימים מהחוק. אחד מהם הוא אם התאונה נעשתה בכוונה לפגוע. זה מה שהפניקס ניסתה לטעון, אך השופט קבע שזה לא חל במקרה הזה.



אם היה מוכח שהנהג דרס בכוונה, מה היה קורה?


במקרה כזה הרוכב לא היה מקבל פיצוי מהביטוח, והיה צריך לנסות לתבוע את הנהג אישית. הרבה פעמים זה נגמר בכך שאין ממי לגבות כסף, כי לנהג פרטי אין את הסכומים שהביטוח יכול לשלם. לכן ההבדל בין "בכוונה" ל"טעות" הוא קריטי לנפגעים.



למה השופט קבע פיצוי גלובלי ולא לפי חישוב מדויק של אובדן שכר?


מכיוון שהנכות של הרוכב היתה נמוכה יחסית - פחות מ-10% - והשפעתה על העבודה שלו לא היתה חד משמעית. במקרים כאלה בית המשפט נוטה לתת סכום כולל, מתוך מחשבה שייתכן שבעתיד הנכות כן תפריע.



למה בעצם דחו את התביעה נגד הנהג עצמו?


מפני שלא הוכח שהנהג התכוון לפגוע. נכון שהוא נהג בצורה מסוכנת, אבל החוק רואה בכך רשלנות במסגרת תאונת דרכים רגילה, וזה כבר מכוסה על ידי הביטוח - לא באופן אישי על ידי הנהג.



במקרה אחר, רוכב קטנוע עשה את דרכו בירושלים הביתה ממקום עבודתו. מזג האוויר היה נעים, והתנועה ברחוב התעשייתי בתלפיות זרמה כסדרה. אלא שבמקום אחד בכביש, בסמוך למוסך אוטו צ'יקו, חיכה לו מפגע שלא יכול היה לצפות: כתם שמן נרחב שהתפרש במרכז הכביש. הרוכב לא הספיק להבחין בו, הקטנוע החליק, והוא הוטח לקרקע ונפצע קשה ברגלו הימנית. עוברי אורח מיהרו להזעיק עזרה, וכונן מד"א שהגיע למקום החל לטפל בו בעודו שרוע על שולי הכביש, בסמוך למדרכה. באותן דקות ממש, כך עולה מהראיות, נראו עובדי המוסך כשהם מזיזים במהירות רכב שעמד ליד כתם השמן, ומתחילים במבצע חירום - לא להציל את הרוכב, אלא לסלק את כתם השמן. אחד מהם, לבוש בחולצה הנושאת את לוגו המוסך, תועד מפזר עפר על גבי השמן באמצעות מטאטא כביש. תמונות בזמן אמת"ב שצולמו בטלפון סלולרי תיעדו את המתרחש: פצוע מוטל על הקרקע מצד אחד, וכתם שמן נרחב במרכז הכביש, כשעובד המוסך עסוק בניקוי שלו.  בית משפט השלום בתל אביב בחן את כלל הראיות והעדויות והכריע בחודש שעבר במקרה.

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    אנונימי 08/09/2025 22:57
    הגב לתגובה זו
    לא הבנתי איך בנאדם שכמעט הרג רוכב אופניים לא בכלא
לחיצת יד הסכם
צילום: FREEPIK

הירושה נהפכה למכרז מחייב: שלושה אחים ייאלצו למכור בית

יורשי נכס ברעננה ביקשו לבחון את שוויו, אך מצאו עצמם מחויבים למכור אותו למציעים שזכו בהתמחרות.  השופטת יעל מושקוביץ קבעה כי נוצר הסכם מחייב, אף שהאחים חזרו בהם וסירבו לחתום.  התנהלותם במסגרת המכרז העידה על כוונת מכירה, והחוזה ייאכף, בצירוף שיערוך חלקי של יתרת התמורה עבור הבית
עוזי גרסטמן |

שלושה אחים מרעננה, בעלי זכויות משותפות בנכס שקיבלו מאביהם המנוח, החליטו לפעול לקראת מימושו. חילוקי דעות על שווי הבית - נכס ישן יחסית ברחוב פרץ 14 בעיר - הובילו אותם למסלול שנדמה היה בעיניהם טכני בלבד: פרסום הזמנה להציע הצעות ורכישת חוברת מכרז בסכום צנוע, לטובת קבלת הערכה אמיתית לשוויו של הנכס. את השלב הבא הם לא צפו.

הם בוודאי שלא תיארו לעצמם שבתום ההתמחרות, לאחר שהצעה בסכום של 8.5 מיליון שקל תוכרז כהצעה הזוכה ותשולם מקדמה של 10% על ידי הזוכים, יקבע בית המשפט כי אף מבלי שיש חתימה פיזית שלהם על החוזה, כבר נכרת בינם לבין הרוכשים הסכם מחייב שחובה לאוכפו. אלא שזה בדיוק מה שקרה, והסיפור שבמרכזו שלושה אחים, עורכי דין, קבוצת ווטסאפ סוערת והצהרות סותרות על כוונה למכור, הגיע לפתחו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. משם יצא המקרה עם תוצאה ברורה: העסקה עומדת וקיימת.

השופטת יעל מושקוביץ קבעה בפסק דין מקיף, המשתרע על פני עשרות עמודים, כי לפניה מקרה מובהק שבו התנהגות הצדדים, מצגיהם והתנהלותם החיצונית יצרו חוזה מחייב, גם אם בדיעבד ניסו הנתבעים לטעון אחרת. "התנהלותם האובייקטיבית והחיצונית של הנתבעים", כתבה השופטת בהכרעתה, "מעידה על גמירות דעתם להתקשר בהסכם, והתובעים רשאים היו להסתמך על התנהלותם זו". בכך נהפך מרוץ קצר לבדיקת שווי הנכס, כפי שטענו האחים מאוחר יותר, למסלול ארוך אל עבר אכיפת הסכם מכר שאותו הם ביקשו לבטל.

ההזמנה שהובילה לזכייה - ולסכסוך

הכל החל במרץ 2022. שלושת האחים, שזכויות החכירה בנכס שבמרכז הסיפור עדיין היו רשומות על שם האב המנוח, פרסמו הזמנה להציע הצעות. החוברת שנמכרה למתעניינים בעלות של 1,000 שקל כללה שומה רשמית שהעריכה את שווי המקרקעין ב-8.5 מיליון שקל, וכן טיוטת הסכם מכר מפורטת ומוכנה לחתימה. מי שרצה להגיש הצעה נדרש לערבות בנקאית של 5% מהסכום.

התובעים, שלושה שותפים עסקיים, רכשו את החוברת, ביקרו בנכס ואף נפגשו עם דיירים ובני משפחה. הם הגישו הצעה ראשונית של 5 מיליון שקל. זמן קצר לאחר מכן הם עודכנו על ידי עו"ד אלחנן ויניצקי, שליווה את המכירה מטעם האחים, כי תתקיים התמחרות ושעליהם להעלות את הערבות. הם עשו זאת, התייצבו להתמחרות, ולאחר כמה סבבים הוכרזו כזוכים. באותו ערב עצמו, כך התברר בהמשך, כבר הועברה אליהם טיוטה מתוקנת של חוזה המכר, מותאמת להצעה הזוכה. למחרת הם הפקידו בידי עו"ד ויניצקי תשלום ראשון של 487.5 אלף שקל - 10% מהתמורה. מבחינתם הכל התקדם כצפוי. ואולם מבחינת האחים, התמונה השתנתה.

בנייה נדל"ן נדלן קבלנים דיור מנוף קבלן
צילום: Istock

הקבלנים טענו לפגיעה, המדינה ביקשה אחידות - וזו התוצאה

שנתיים לאחר שהמדינה והתאחדות הקבלנים הציגו מתווה פשרה לסוגיית הצמדת מחירי הדירות למדד תשומות הבנייה במכרזי מחיר למשתכן ודומיהם - מתווה שמעולם לא נכנס לתוקף בשל התנגדות הקבלנים - חוזר העימות להתלקח. למרות אי־ההסכמה, ועדת המכרזים של רמ"י החילה את עקרונות הפשרה על החברות הזוכות, שעתרו מצדן וטענו כי זכויותיהן נפגעו. פס"ד חדש מקבל את עמדת המדינה, אך מאפשר לקבלנים להמשיך להיאבק

עוזי גרסטמן |

בוקר אחד באחרונה מצא את עצמו ענף הבנייה בישראל חוזר לאותם ויכוחים שלא נרגעים מאז תיקון 9 לחוק המכר. הדיון על הצמדת מחירי הדירות למדד תשומות הבנייה במכרזים ממשלתיים התחדש במערכת המשפט, ובמרכזו שתי חברות מוכרות - רמי שבירו ושפיר מגורים - שראו עצמן נפגעות משינויי החקיקה ומיישום החלטות המדינה בעקבותיהם. מדובר בסאגה שנמשכה יותר משלוש שנים, ושחוט של שינויי מדיניות, מאבקי כוח מול הממשלה ומערכת מכרזים עצומה משולב בה לכל אורכה.

הרקע למאבק החל כבר ב-2022, כשתיקון 9 לחוק המכר נכנס לתוקף ושינה מן היסוד את כללי המשחק. אם קודם יכלו הקבלנים להצמיד את מלוא מחיר הדירה למדד תשומות הבנייה, הרי שמעתה נקבע בחוק כי לכל היותר מחצית מהתשלומים ניתנת להצמדה, וגם זאת בכפוף לכך ש-20% מהתמורה ישולמו ללא הצמדה כלל. שינוי זה פגע במיוחד בקבלנים שזכו במכרזי מחיר למשתכן, מחיר מטרה ומחיר מופחת, שכן ההצעות במכרזים הוגשו לפני תיקון 9, והחוזים עם הרוכשים נחתמו לאחריו.

זמן קצר לאחר החלת התיקון הבינו בממשלה כי מדובר במהלך מרחיק לכת, כזה המאיים על הכדאיות הכלכלית של פרויקטים לדיור מוזל. כך החלו דיונים אינטנסיביים בין משרד הבינוי והשיכון, משרד האוצר, היועצת המשפטית לממשלה ונציגי התאחדות הקבלנים. לאחר חודשים של משא ומתן, הגיעו הצדדים בינואר 2024 למתווה פשרה שאפתני: חישוב פער רעיוני שיתאר באופן נורמטיבי את השפעת התיקון על כל פרויקט, החלוקה שלו לשלושה חלקים שווים בין המדינה, הקבלנים והרוכשים, ויישומו בעשרות אלפי דירות. המדינה עצמה הסכימה לשאת בשליש מהפער - הטבה מהותית עבור הקבלנים.


התאחדות הקבלנים כי לא הצליחה לאסוף את הרוב הדרוש


אלא שכאן נוצרה המחלוקת שהובילה לעתירות שמונחות כעת בפני בית המשפט. מתווה הפשרה נקבע כמותנה בהסכמה של 90% מהקבלנים, וביוני 2024 הודיעה התאחדות הקבלנים כי לא הצליחה לאסוף את הרוב הדרוש. ההסכם קרס, והעתירה לבג"ץ שבה להתברר. במקביל, בתי המשפט לעניינים מנהליים כבר דנו בעבר בטענותיהן הספציפיות של רמי שבירו ושפיר, וקבעו בספטמבר 2024 כי העותרות פעלו בתום לב, וכי הסתמכותן על תנאי המכרז המקוריים ראויה להגנה. בשל כך הוחזר הדיון לוועדת המכרזים לצורך בחינה מחודשת של התחשיבים, לאחר שנקבע כי המדינה שיגרה את נספח השינויים ללא שימוע מתאים. כלומר הקבלנים הוכיחו כי נפגעו.

אלא שההתפתחויות לא עמדו במקום. באוקטובר 2024, בדיון בעתירה של התאחדות הקבלנים, קבע בית המשפט העליון כי מתווה הפשרה הוא "ראוי, הוגן ומאוזן". עוד נכתב כי יש להציגו לוועדת המכרזים לצורך בחינה רוחבית. האמירה הזו, שהתפרשה כהבעת אמון של בית המשפט העליון בהסכם הפשרה, נהפכה בהמשך לאבן יסוד בהחלטת הוועדה. ואכן, בינואר 2025 החליטה ועדת המכרזים להחיל את עקרונות הפשרה, גם אם ההסכם עצמו לא נכנס לתוקף, על כלל הזוכים במכרזים שבהם חל תיקון 9 באופן רטרואקטיבי. ההחלטה לוותה בשתי קביעות: האחת כללית, שחלה על כל הקבלנים; והשנייה ספציפית, שחלה על העותרות. בכך הודיעה ועדת המכרזים כי אינה רואה טעם להבחין בין החברות לבין יתר המשתתפים.