חלה עלייה ברמת הסיכון של מוסדות פיננסיים בסין
בססח, החברה הישראלית לביטוח אשראי, מזהירה היום את מבוטחיה כי חלה עלייה ברמת הסיכון של מוסדות פיננסיים בסין שאינם ממשלתיים. זאת על רקע הודעת הבנק המרכזי בסין בדבר אי מחויבותו בעתיד למנוע פשיטות רגל של מוסדות פיננסיים בסין בדרך של הזרמת הון מהבנק המרכזי.
עד כה הבנק המרכזי עמד מאחורי מוסדות פיננסיים שלא יכלו לעמוד בהתחייבותם (כגון: "גואנדון טראסט" ו"נאנפנג בונדס") והזרים להם סכומי עתק. לאחרונה הודיע הבנק המרכזי (The People's Bank of China ) כי בכוונתו להנהיג מנגנוני שוק של פשיטות רגל גם בתחום הפיננסי.
להערכת כלכלני בססח השינוי המסתמן לא יגדיל את רמת הסיכון של ארבעת הבנקים הגדולים שבבעלות הממשלה, אך הם מתריעים כי יש בו כדי להגדיל את רמת הסיכון של הבנקים המסחריים העירוניים והאזוריים.
בבססח ציינו כי על היצואנים הישראלים להתחשב בעלייה אפשרית זאת ברמת הסיכון של מוסדות פיננסיים בסין, בין השאר, בכל הקשור לביטחונות של תמורות הייצוא הישראלי באמצעות אשראים דקומנטריים בנקאיים (L.C.).
בבססח סבורים כי העלייה בסיכון המוסדות הפיננסיים, יחד עם חוסר הוודאות לגבי שער היואן, מגדילים את סיכוני האשראי של היצואנים הישראלים לסין.
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקשכר המינימום מתעדכן, המציאות לא
שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?
שכר מינימום היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.
הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק
כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.
כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.
זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.
- רשתות השיווק לוחצות להגדיל את מכסת העובדים הזרים - על חשבון העובדים הישראלים
- גידול של מיליונים בהוצאות: איך העלאת שכר המינימום תשפיע על שופרסל?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
שני צדדים למטבע הכלכלי
מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.
