כל העיתונים מדווחים בשערם על השביתה העתידית בשלישי הקרוב. שלושה בראשית, ובידיעות בתחתית העמוד (לא רואים כי אני לא יכולה להכיל את ארבעת הסדינים בפריים) - שהרי מכירת כתבת השער של 7 ימים חשובה יותר.
רצח בפתח תקווה
בני הזוג עלו מאתיופיה לפני שלוש שנים. שלשום
רצח הבעל את אשתו בעשרות דקירות סכין והתאבד.
כותרת המשנה ב
מעריב: "איש לא מבין מה גרם...."
אז ככה, חברים, נכתבו על כך עשרות עבודות: קוראים לזה הלם תרבות, והמשבר הגדול הזה מלווה את יוצאי אתיופיה מהיום שהגיעו לפה. הגורמים הרלוונטיים לא הצליחו בחלק גדול מהמקרים לשכך את ההלם ולרכך את המשבר. רצח והתאבדות כמו אלו הם אחת התוצאות. זה לא המקרה הראשון ולא האחרון.
ביולי האחרון היה רצח דומה בעיר האורות הכבים.
האופנוע והעיתונאי
האם באמת היו מוקדשים כאלו מאמצים להחזרת האופנוע הנדיר לבעליו אלמלא היה בעליו
עיתונאי בכיר בטלוויזיה?
עכשיו צריך לעשות טוטו: מיהו העיתונאי האופנוען?
גדי סוקניק?
דני רופ?
דני קושמרו?
היו בטוחים שזה לא ה-Fly 125 שלי, אף שהוא כמעט יחיד בארץ.
התאונה
זה לא קצת מטורף, לבדוק מי
בנה את תחנת האוטובוס כמו שבנה?
כאילו הוא האשם בתאונה ובתוצאותיה?
אוהבים את ברק
אהדתו של
ארי שביט ל
אהוד ברק ידועה.
בן דרור ימיני הזכיר זאת בפרשת
טאורוס.
שביט סיפר בעבר שהחברות שלו עם
עומרי שרון היא תאונה.
זו התאונה היחידה?
אחרי הקטע הנורא של שביט על
ציפי לבני מתחילת 2009,
איתי רום מ
גלובס ניתח את
דמותו, ואת הסיבות לכך שכוכבו זרח.
ואתמול, שביט נגד
אשכנזי.
מאוחר יותר הוא התראיין בתוכנית הרדיו של
איילה חסון, שכזכור הביאה את ההתפתחות המרעישה בעניין
הרפז בשבוע שעבר.
(בתחילת הפוסט).
השלישי בשלישיית ה
תומכים הוא
דן מרגלית, שצידד בתחילת השבוע בכתבה.
השאלה היא אם כל האנשים האלו סתם מאמינים בדרכו של האיש, ושומרים על מרחק הולם, או שמדובר בידידות אמיצה יותר? ומה צריך להיות המרחק המקסימלי בין מסקרים למסוקרים? זה גבול שאפשר למדוד?
ארוחת צהריים בשבת אצל - נחשבת פריצת גבול?
המכונית של נתניהו
עובדות חדשות:
המכונית המשורינת נקנתה לפי מכרז, ומחירה 685 אלף דולר.
ידיעות ו
גלובס טוענים - מיליון דולר. למה?
למכונית אין
מתקן לשמירת לחות סיגרים כפי שנכתב, זו תוספת יקרה שלא נכללה במכרז.
ולאטמה מזכיר שאין פה שום חדש, ושההחלטה התקבלה טרום ימי נתניהו. כך שלמעשה כל הדיווח הוא שקרי.
שלדון אדלסון
בן כספית מבקר את התחקיר של
ידיעות (
שחר גינוסר, 7 ימים) משבוע שעבר, על כך שבמקום הראשון ברשימת התורמים נמצא שלדון אדלסון, אבל הוא אינו מוזכר בכתבה.
כספית כותב שמידע לא חסר, ומפנה לאתרים שונים ברשת.
אם כך, אם כספית עשה תחקיר רשת מקיף ומצא המון דברים במיידי, איך לא נתקל בידיעה של
יואב יצחק: מוזס
יוזם תחקיר על אדלסון.
תיקון: כספית כן ראה, אבל העדיף לא לתת קרדיט.
ומכאן, אנחנו חלוקים: להבדיל ממנו, אני חושבת שאת כל מה שכספית רוצה לקרוא על אדלסון נמצא בתחקיר עתידי. גינוסר (או עורכיו) לא רצו לבזבז תחמושת, כך אני משערת.
ואיך קורא כספית ל
ישראל היום בקטע?
"עלון תעמולה משפחתי שמעניק שירותי חינם בשווי של עשרות מיליוני שקלים בשנה למשפחת נתניהו".
מעניין איך יגיבו שם.
BTW
ע' 15 בישר"ה מוקדש ל"רווחי
שיא ללאס וגאס סנדס" של אלדסון. בסוף העמוד מופיע גילוי נאות.
פדיחה.
הדיווח ב
גלובס.
וב
מארקר.
המדריך למהפכה
מאיר שניצר כתב ביקורת על הסרט של
דורון צברי ו
אורי ענבר (ש
התעלפתי ממנו).
הביקורת של שניצר מורכבת, וקשה להבין אם הוא מעריך או לא.
הוא אומר, למשל, ש"צברי שב אל הנושא שבאמת מעסיק אותו - להיות בן ראוי לאמו" (שהיא למעשה גיבורת הסרט,
V)
ולבסוף הוא מסכם שהסרט עשוי בשיטת הסביח:
"נוטלים מרכיבים כאלה ואחרים, שלעתים אף סותרים בטעמם זה את זה, דוחסים אותם לפיתה אחת, ומועכים. קרעי הירקות עם שברי הביצה ונוזלי החומוס והטחינה, יוצרים תשתית קולינרית חדשה, שיש שיאמרו עליה כי היא מקורית להפליא. אחרים יטענו שמדובר בלא יותר מאשר משמש משומש".
ועכשיו ב
קולנועים.
אורי קליין:
יצירה מעוררת הערכה.
י. נוריאל מראיין את צברי ב-7 לילות. ראיון רב שלבי תלת פאזי, ארס פואטי, ביצתי, ברנז'אי, קולנועי, מה לא.
והטוויטר של דורון.
ויאם עמאשה
מי שהחמיץ את הראיון איתו (חלוץ עירוני איתוראן ק"ש) אתמול ב-
24 של
ידיעות, יוכל לקרוא עליו ב
מוספשבת של
מעריב.
(האם
ק' אישר את הכותרת "די לכיבוש"?)
עצרת רבין
רע"ש כותב במדורו ב-
7 לילות שהעצרת תשודר רק בערוץ
8, וטוב שכך: "פסטיבל רבין חוזר למימדים הצנועים המתאימים לו".
רק מה, הגיליון נסגר לפני שהערוץ הראשון הודיע שישדר אות הטקס.
בלוגלנד
כותבת מוחקת מספרת שהעיתונים פספסו את הזווית הישראלית ברכישה האחרונה של
טבע.
מחוברים
ממה שקראתי, פרק סיום העונה לא ענה על הציפיות, אבל בי
דיעות, וב
מעריב אהבו.
ב
הארץ אין ביקורת, כמו שכבר ציינתי כמה פעמים במהלך העונה (הייתה אחת, על
נשים).
מן הסתם החלטה המערכתית, שהרי אחד מבכירי העיתון הוא מכוכביה, ומכל מה ששמעתי, דווקא זה שנגע בהכי הרבה חדרי לב.
וזו בדיוק הבעיה: האם התוכנית, שהיה לה ערך סגולי בתרבות הטלוויזיה המקומית צריכה להיעדר מהדיווח של הארץ רק בגלל זה? כלומר מה קודם למה? החופש האישי, או חובת הדיווח העיתונאי?
כנס
על תפקיד התקשורת בחיזוק הדמוקרטיה בישראל. במסגרת הדיון יוצג מחקר עמדות מקיף, שנעשה על-ידי מכון דחף, בנושא דמוקרטיה.
המפגש יתקיים ביום שני, ה-1 בנובמבר, בבית סוקולוב בשעה 9:30.
דברי פתיחה:
ענת סרגוסטי
10:00 הרצאת פתיחה: פרופ'
מרדכי קרמניצר
הצגת סקר דעת קהל- סרגוסטי
10:45-12:00 פאנל:
מנחה:
עינת פישביין
משתתפים:
אל"מ
סימה וואקנין-גיל,
אילנה דיין,
אימאן קאסם סלימאן,
דודי זילברשלג,
מיה בנגל,
רועי כ"ץ,
קלמן ליבסקינד.
להרשמה: עופרה מור:
[email protected], 03-6096585, 054-6702065
* המפגש יתקיים במסגרת
פרויקט דמוקרטיה שמובילה אג'נדה, לצד האגודה לזכויות האזרח וארגונים נוספים.
* הכניסה לעיתונאים בלבד
טיפים
עדנה פרידמן יוצאת
נגד טיפים.
אני אמביוולנטית כלפי הנושא, גם כי יש מקומות שבהם אני ממש שמחה לתת טיפ, גם בגלל שהתפרנסתי מטיפים הרבה מאוד שנים, וגם בגלל שזה נראה לי כמו ניסיון לבער את הזנות מהעולם.
לא ילך.
לפני פיזור
איפה החורף? הבטחתם.
