בנק הפועלים: "השוק עשוי לשפר את מיצובו בעיני הזרים ולקבל חיזוק נוסף"
שוק המניות המקומי בהובלת המעו"ף לא תפס כיוון ממשי השבוע לאחר ששבר בפעם הנוספת את שיא כל הזמנים, בדומה למגמה שנרשמה בשווקים ברחבי העולם. עונת הדו"חות בעיצומה ובנק הפועלים ממשיך להחזיק בגישה חיובית כלפי שוק המניות הישראלי.
להערכת בנק הפועלים, רמתו הגבוהה של מדד המעו"ף מעידה על עוצמתו של השוק המקומי. בסקירה השבועית של הבנק ציינו הכלכלנים כי "חוזקו של השוק המקומי עשוי לשפר את מיצובה של הבורסה המקומית בעיני המשקיעים הזרים, ולתת חיזוק נוסף לשוק המניות הישראלי". בבנק סבורים כי גם ברמות המחירים הנוכחיות שוק המניות מעניין להשקעה, בין היתר, על רקע ציפיות לעונת דו"חות חיובית ברובה.
מלבד המשך עונת הדו"חות שממשיכה לרכז עניין, המשקיעים ממתינים לקראת החלטת הריבית של הפדרל ריזרב בשבוע הבא. לפי הערכות, ההחלטה תכלול בשורה על הקלה כמותית נוספת בצורת רכישת נכסים נוספים במטרה להמשיך ולתמוך בכלכלה האמריקנית. הערכות מסויימות מציינות את האפשרות כי יתכן וה'פד' אף יבצע הורדת ריבית סמלית לרמה של 0%.
"יש לתת את הדעת לסיכונים הקיימים כעת בשוק, ובראשם החשש מפני אכזבת המשקיעים מההיקף הנומינלי של תוכנית ההרחבה הכמותית שתפורסם בארה"ב בשבוע הבא, תיקונים בשווקים עיקריים בעולם על רקע 'שיאים נקודתיים' שנרשמו ואכזבה שעלולה להרשם מנתונים מאקרו כלכליים בארה"ב ובאירופה", ציינו כלכלני הבנק.
לסיכום, בבנק רואים בחיוב את ההשקעה בשוק המניות המקומי, במיוחד על רקע האטרקטיביות הנמוכה שמציעות אלטרנטיבות ההשקעה בתחום הסולידי, נוכח תשואותיהן הנמוכות. בחלוקה ענפית, מציינים עדיפות להשקעה בחברות המוטות למשק המקומי, בענפים כגון קמעונאות, מזון וכו'. מבין המניות המומלצות על ידי הפועלים ניתן למנות את בזק, דלק רכב, שופרסל, החברה לישראל, אידיבי אחזקות, נייר חדרה וגולף.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
