הנתונים הכבידו על אסיה: תפוקת המפעלים ביפן נפלה, הדיפלציה המשיכה להעמיק
סגירה מסחר שלילית במזרח הרחוק. המדדים המובילים בבורסות אסיה סגרו את יום המסחר בטריטוריה האדומה. את ירידות השערים הוביל הניקיי בטוקיו ברקע לנתון תפוקת המפעלים שירד בקצב יותר מכפול ממה שהכלכלנים בשוק העריכו.
עם סגירת המסחר, מדד ה-MSCI אסיה פסיפיק איבד 0.5% וסגר את הירידה השבועית החדה מאז יולי. עלייה של הין אל מול המטבעות המובילים בעולם, שלחה את הניקיי לירידה של 1.75%. בנוסף, מדד שנחאי בסין איבד 0.46% וההאנג סנג השיל 0.87%.
ברקע לירידות ביפן, תפוקת המפעלים ירדה בקצב של 1.9% בספטמבר, זאת כאשר קונצנזוס הכלכלנים עמד על מתונה של 0.6%. בתוך כך, מדד מחירי הליבה ירד ב-1.1% בספטמבר בהשוואה לחודש המקביל אשתקד, וזאת לאחר קיטון של 1% באוגוסט. ההערכות בשוק הן כי התחזקותו של המטבע בטוקיו פוגעת ביצואנים ומעיבה על הכלכלה היפנית כולה.
"הצמיחה במדינות מסויימות עשויה לדעוך", אמר מאסאנובו אישיקאווה, מנהל בטוקיו פורקס אנד אואדה הארלוו. "בנוסף, המניות מחליקות ונראה כי שנאת הסיכון רווחת בשווקים. הין והדולר עשויים לרכז עניין ולהירכש".
יומן המאקרו בארה"ב במרכז הבמה
המשקיעים בבורסות ברחבי העולם בדריכות לקראת שורה ארוכה של נתוני מאקרו שצפויים להתפרסם היום בוול סטריט. אומדן התוצר המקומי גולמי לרבעון צפוי להצביע על צמיחה כלכלית של 2% ברבעון השלישי של 2010. במקביל, מדד עלות העבודה לרבעון השלישי צפוי לרשום גידול של 0.5% בהמשך לעלייה דומה ברבעון השני.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
