סגול - הורנבי, 7 לילות

ורוד - פלסטיקאים, ממון

ירוק - נשות חמאס, סופשבוע

כחול - לוחמת חופש אפגאנית, הארץ

מוסף הארץ

נועם שיזף גבה את עדותו של קנת אוקיף, איש מארינס לשעבר, שהיה על סיפון המרמרה.

בינתיים זה לא באתר. שווה לעקוב ולקרוא.

זה לא שאני אומרת כזה ראה וקדש, אבל הוא נשמע משכנע לגמרי. וגם, מה לעשות, הוא לא אנטישמי.

עדכונים, ראשון: אם חופרים במטמון מגיעים לכתבה.

בועז מביא הוכחות שאוקיף משקר:

בועז: "...אחת הטענות המרכזיות של הליצן הזה היא שצה"ל ירה בצלם הטורקי כדור בין העיניים עוד לפני שהחייל הראשון נחת על הסיפון. הצלם אכן חטף כדור בראש... אבל הרבה אחרי שהחיילים עלו לסיפון ולמעשה אחרי ש-3 השייטים הראשונים נחטפו לבטן הספינה. אפשר לראות את זה בקלות בווידואו המפורסם שצילמה לארה לי מקולצ'רס אוף רזיזסטנס על המרמרה. החיילים הראשונים נוחתים על הסיפון ב-41:30m. הצלם הטורקי (Cegdet Kiliclar) מתעד אותם נוחתים... גם ב-43:27m הוא עדיין בפריים, חי וקיים. הפעם הבאה שהוא מופיע בסרט היא ב-56:00m, מת ומובל על אלונקה. נחשו, אגב, מי מסייע בנשיאתה - קנת אוקיף".

ג'ויה מלאלאי, לוחמת זכויות האדם המפורסמת של אפגניסטן מתראיינת כהלכה (גיתית גינת).

הנה היא בנאום המפורסם שלה מ-2003.

והכרטיס שלה בפייסבוק.

7 לילות

דפנה לוסטיג מראיינת (כנראה) את ניק הורנבי, הוריי, שיצא עם ספר חדש. בכות' המש' לא נכתב שזה ראיון. בכתבה עצמה, שנראית כמו ראיון, אין שום הסבר איך נערך זה. היא נסעה אליו? הוא בא אליה? טלפון? מסנג'ר? מיילים? דו שיח? רשימת שאלות? סמסים? תנו לי את המידע הזה, הוא חשוב לי מאוד. מה זה העמעום הזה, אני רוצה לדעת מה קרה שם!

אם חיפשתם אותו בפייסבוק, הרי הוא אומר:

"אין לי טוויטר, אבל יש לי עמוד בפייסבוק. אני לא ממש פעיל, אבל אני מאשר כל בקשת חברות".

על חי משפחה:

"החברה שלנו חושבת שילדים הם התרופה לכל דבר. היא מפעילה עליהם לחץ אדיר להיות המושיעים. הם לא כאלה והם לא יכולים להיות כאלה. אני ממש לא חושב שעדיף להיות חלק ממשפחה לא מתפקדת מאשר להיות בלי משפחה בכלל. באופן כללי, אני חושב שלא צריך להפנות כל כך הרבה אנרגיה לילדים"

ועל מעריצים וגיבוריהם:

"ברור שעדיף לא לפגוש אותם! מאחר שכל העולם הזה מורכב מפנטזיות ואשליות, אין שום דרך לצאת מהמפגשים האלה טוב. אף פעם. למעריץ יש תמיד איזו פנטזיה שבסופו של המפגש הגיבור שלו יתאהב בו והם יחליפו מיילים וייצאו יחד לחופשה. מכיוון שאין שום סיכוי שזה יקרה, תמיד כרוכה במפגש מסוג כזה אכזבה. בכל פעם שפגשתי מישהו שאני מעריץ, הרגשתי שבסופו של דבר אלו אנשים בורגנים ומשעממים בדיוק כמוני".

לוסטיג שואלת אותו אם יש לו קורא אלקטרוני (מה, היא רוצה למכור לו את "eברית"?) והוא עונה שכן, אבל שהוא לא מצליח לקרוא עליו ספרים, ושאנשים אוהבים את הספרים שלהם כרוכים. כשהיא שואלת אם המכשירים נועדו לגרום לצעירים להתחיל לקרוא, או שזו עוד דרך של החברות לעשות כסף, הוא עונה לה שכנראה האפשרות השנייה היא הנכונה.

אאוץ'.

המוסף לשבת, ידיעות

כנראה שסוכות הוא חג העשירים. לא רק במעריב היה פרויקט של השכנים הכי עשירים שלכם, גם פה יש אחד כזה (עקיבא נוביק): "בעלי הבתים הכי מפוארים בשטחים פותחים את הדלת, וכשאומרים להם הקפאה הם חושבים רק על הפריזר"

גם עשירים, גם שטחים. כואב כפליים.

ממון

לעורכי המוסף שלום:

כמה פעמים בשנה צריך לפי דעתכם לשלוח בחורה צעירה וחלקת פנים למנתחים פלסטיים, ממלאי פנים ומזריקי חומצות ובוטוקס? לא, כמה, תגידו, ברצינות, שאדע למה לחכות. ומה ציפיתם לקבל מהכתבה הזו, שיש כמה רופאים או מייפים שידחפו יותר, וכמה שפחות?

אז קיבלתם. עכשיו הרפו נא. לשנה לפחות. תודה מראש.

סופשבוע

עמית כהן מראיין את סוהא עראף, שביימה סרט לא אופטימי על נשות חמאס.

מתברר שאין גוף ישראלי שרוצה לשדר אותו.

פרופ' זיוה שמיר מגיבה על הכתבה של מנחם בן על אלתרמן, ואומרת שהיא רצופה שגיאות.

את דעתה הנחרצת על בן אמרה שמיר גם בראיון הזה, שהתקיים בעת השתתפותו של בן באח הגדול.

דוגמאות לטעויות

- אלתרמן לא למד אגרונומיה בפריז אלא בטכניון בננסי.

- אלתרמן לא פסק לכתוב עת שהה בצרפת, כפי שכותב בן. הוא מעולם לא פסק לכתוב.

- בן כתב שאת שדרות בגשם כתב אלתרמן לבתו תרצה עת הייתה ברחם אמה, אבל לא כך הוא: השיר נכתב שלוש-ששנים קודם לכן.

- כתיבת שיר משמר לא כרוכה בנסיעתו של אלתרמן לבתו בניו יורק. הוא נכתב קודם לכן.

- בן כותב - אלתרמן מעולם לא בגד בחרוז, שמיר מביאה ראיות שכן.

- בן כותב שאלתרמן לא כתב על עצמו מילה ישירה אחת, ושמיר אומרת שאין אבחנה זו דקה ומדויקת.

בן עונה לה, בקצרה, שהיא לא מבינה הרבה בשירה, וששוררת ביניהם עוינות עתיקה.

ליאת שלזינגר כותבת על חילול השם - נשים מגלות שלאחר שנשאו הומר שמשפחתן לזה של הבעל, בניגוד לחוק המאפשר להן לבחור אותו עם הרישום ברבנות.

ארגון תמורה יגיש תביעה ייצוגית והרבנות מבטיחה לרענן נוהלים.

ישראל היום

אמילי עמרוסי מדברת עם ציפי חוטובלי שעשתה 200 דייטים בעשור האחרון.

לחם עבודה

גבי בר חיים עזבה את מעריב ועברה לידיעות.

ליתר דיוק ל-7 לילות. בסו"ש זה היא מראיינת (לשער) את גיא פינס, שעבר מהוט לערוץ 10 והרייטינג שלו הוא עתה פי 5.

ברשת

אריאנה האפינגטון מנתחת את תרומת מאה מיליון הדולרים של מארק צוקרברג למערכת החינוך הכושלת של ניוארק.

מה מעניין אנשים יותר ממלחמות בין אדם לרעהו?

אז הנה כמה מהימים האחרונים

ד"ר יהודה באואר יוצא נגד בני ציפר, שמציע לערוך ליהודים טרנספר מישראל לברלין, כדי לחנכם מחדש.

אליאב אללוף, מנהל המדיה החברתית בגלובס יוצא נגד קארין ארד, שמחקה את כל החברים-הגברים שלה בפייסבוק.

אהוד אהוד אהוד אהוד

כל כך משעמם אותי לקרוא מה ברנע כותב על אולמרט וברק ומה בן כספית כותב עליהם ולהשוות בין השניים. עוד שתי מלחמות אגו גבוהות פרופיל.

עיתונאים מותקפים, עיתונאים נעצרים. ממש פה.

נעמי פולני

מרוב שראיונות משעממים אותה, התראיינה פעמיים. לזמן ראשון ולגלריה.

אריאל אומר שהראיון בנרג' טוב יותר.

מתברר שמכירת פרי ההרבעה

עליה דיווחתי כאן לפני כיומיים, כשגלעד שרון קנה את הפר היקר ביותר שהיקף אשכיו 40 ס"מ, הפכה לכתבה מקיפה ב-ynet ממנה אפשר ללמוד עד כמה נהנים הפרים האלו, ומה הם עושים כל היום (אבל זמנם קצוב, אחרי שבע שנים הם הולכים לשחיטה).

מח' וידוא עובדות

עובר אורח 16:00 24/09/10

עצוב, כי בסוף שוכחים את כולם

ידיעות המוסף לשבת עמוד 17 (עודד שלום וגדעון מרון על החלוצים המתאבדים הקבורים בעמק הירדן)

"פארווערטס" היה עיתון אידישאי קטן של הקהילה היהודית בניו-יורק".

לא נכון.

זה היה עיתון נפוץ ובעל השפעה. שמאל חברתי קנאי, כמעט קומוניסטי, ולא כל כך ציוני. בעל השפעה בניו-יורק ובמידה רבה בכל יהדות ארה"ב. שיא התפוצה כנראה אי שם בסוף שנות העשרים של המאה שעברה, מעל רבע מיליון. מאז הלך וירד וקיים היום דומני כשבועון ביידיש ואנגלית.

צרות בכותרות

"מלחמה וחלום" (על לוחמת החופש האפגאנית, שער מוסף הארץ)

"עלתה על סרטון" (בלוקבסטר פשטה את הרגל, המארקר)

לפני פיזור

הולכת לשבת בסוכה.