השבוע החולף סיפק דווקא כותרות לא מעטות בחזיתות הסדרי החוב: בסינרג'י כבלים, שם הולך ומסתיים ההסדר לאחר שאושר בבית המשפט. לעומת זאת פולאר תקשורת, לא קיבלה את אישור מחזיקי אגרות החוב שלה לדחיית מועדי התשלום, ואילו תשואה 10 גיבשה הסדרי חוב מול נציגויות שתי סדרות אגרות החוב שלה.

אולם טור זה יעסוק הפעם (שוב) בחברת אוסיף השקעות, לאחר שהשבוע התקבלה פסיקת כב' סגנית הנשיאה, הגב' ורדה אלשיך, בעניין בקשת הפירוק הזמני שהגישו מחזיקי אגרות החוב מסדרה ה' של החברה.

אז מה היה באוסיף?

אוסיף היתה אמורה לשלם את חובה במלואו למחזיקי סדרה זו כבר ב- 20.6.10 וכך גם למחזיקי אגרות החוב מסדרה ח' של החברה (לשעבר ד'), אולם היא שילמה להם תשלומים חלקיים בלבד, כך שאין מחלוקת כי היא אינה עומדת בחובותיה הכספיים כלפיהם. יחד עם זאת, בעוד שנציגות מחזיקי אגרות החוב מסדרה ח' של החברה הגיעה עמה להבנות, מחזיקי סדרה ה' והחברה לא הצליחו לגשר על הפערים ומכאן הגיעה אל שולחנה של הגב' אלשיך בקשת הפירוק הזמני.

כבר בפתח הדברים מבהירה סגנית הנשיאה כי קיים שוני מהותי בין חוב שיש עליו מחלוקת או אי בהירות, לבין חוב שאינו כזה (כדוגמת מקרה אוסיף), שכן במקרה האחרון רף ההוכחה המוטל על מגישי הבקשה נמוך ביותר ואינו כולל למשל חשש מוחלט בדבר הברחת נכסים או פעולות דומות אלא די ב"חשש אמיתי וכן כי פעולות כאלו ואחרות של החברה ירעו את מצבם של הנושים וגו'".

לאחר קביעה זו מבהירה השופטת את הדבר הכמעט מובן מאליו: ככל שחברה לא שילמה את חובותיה בזמן לא נדרשים הנושים (ובכללם כבמקרה זה מחזיקי אגרות החוב) להוכחות חשבונאיות או מאזניות בדבר חדלות פרעונה של החברה, אלא שזאת למעשה כמעט הגדרה אוטומטית של נסיבות העניין.

ושוב אעזר בציטוט: "זאת באשר בנסיבות אלו קמה חזקה חלוטה של חדלות פרעון, שדי בה כדי להקים עילת פירוק". חד וחלק. ברור מכך, כמדומני, לא ניתן היה לומר את הדברים.

אין להמעיט בחשיבותם של הדברים שנאמרים כאן בקול רם וצלול, שכן אחת הבעיות המרכזיות בתחום הסדרי החוב בשוק אגרות החוב הינה מיעוט פסקי דין בעניינים אלו. יש לזכור ששוק זה קיבל תאוצה רבה בשנים האחרונות, ורק בשנה-שנה וחצי האחרונות "נפרץ הסכר" ועימו הגיע שיטפון של הסדרי חוב, שכמותם לא ידענו לאורך כל שנותיה של הבורסה. כך, רק מיעוטם של מקרים אלו מגיע אל בתי המשפט ולכן כמעט בכל פסיקה ניתן למצוא קביעות תקדימיות חשובות, שעשויות להקל מאד על המתדיינים בעתיד.

מכאן, ממשיכה סגנית הנשיאה אל המקרה הספיציפי של אוסיף ואל טיעוניה השונים בדבר פגיעתם של מחזיקי אגרות החוב בעצמם. מחזיקי החוב אינם מקבלים את ההצעות שהוצעו על ידה, שנראות לחברה כהצעות טובות בהרבה מחלופת הפירוק. זו טענה מוכרת מאד, שבה משתמשות רבות מהחברות בבואן לנהל את הליך המשא ומתן מול מחזיקי אגרות החוב שלהן, וניתן לתמצתה בעברית קלה בערך כך: "מה יצא לכם מפירוק, תקבלו הרבה פחות".

אם כן, גם לכך נמצאה התשובה: " טענות מסוג זה ראוי וחובה לדחותן על הסף. הלכה פסוקה היא שהנושה הוא השוקל את עניינו הוא".

לא זו בלבד, אלא שמוסיפה כב' השופטת ומציינת כי ישנם מקרים נדירים בלבד ("קיצוניים וספורים") בהם הצעת הפשרה כל כך קרובה לעמידה בחוב המקורי, עד כדי שהתנגדות לקבלה מעידה על שרירות לב של הנושים או חוסר תום לב לשמו (ולקביעתה אין זה המקרה בעניין אוסיף) ואין נפקא מינא מהם מניעיהם של מגישי בקשת הפירוק ואם מעורבים בהם רגשות עוינות כלפי החברה או רצון למצות עימה את הדין, ובכך היא מצטרפת לקביעה וההלכה הפסוקה של כב' השופט ח' כהן.

כאמור, לשיטתה של כב' השופטת אלשיך היחסים בין נושים לחייב אינם מאוזנים ומבוססים על הכלל הרחב כי זכותו של הנושה לגבות את חובו המגיע לו במלואו ולאלתר ואילו יתר המקרים הינם בבחינת היוצאים מן הכלל המעידים על הכלל.

מכאן עוברת סגנית הנשיאה להתמודד עם עוד טענה מוכרת ושחוקה של חברות שאינן משלמות את חובן והיא הנזק שייגרם לחברה בגין הלכי הפירוק (לעיתים נשמעות טענות אלו אף עוד בטרם החלו הליכי הפירוק, עת מועמדות אגרות החוב של חברה פלונית לפרעון מיידי).

נדמה, שהדברים שנאמרים בפסק הדין בעניין זה הינם כה חדים ומדויקים, כך שכל המוסיף יגרע ועל כן אביא אותם בשם אומרם: "טענה כזו (הכוונה לטענת הנזק הנגרם לחברה- ע.ס), אשר יתכן מאד כי היא נכונה ברמה העובדתית, יכול ותעלה מטעמם של כל חייב או חברה, אשר לא עלה בידם לפרוע את המגיע מהם וננקטים נגדם הליכי חדלות פרעון. אלא מאי? במלוא הכבוד והצער על הנזק הצפוי, ככל שצפוי, הרי שאין בכך לכשעצמו כדי למנוע מנושה סעד המוקנה לו בדין, שאם לא כן, הפכנו הלכה למעשה את היוצרות, העדפנו חייב על פני נושה, והענקנו לראשון "מגן" בעזרתו יכול הוא שלא לפרוע חובותיו ולגלגל את נזקי התנהלותו על כתפי הנושים".

כאמור, כל המוסיף גורע. לגזור ולשמור.

מסכמת כב' סגנית הנשיאה את דבריה בכך שבמקרה זה נטל ההוכחה על המבקשים הינו נמוך מאד שכן "קמה אף קמה חזקת חדלות הפרעון כנגד החברה", וככל שנסיונות הפשרה כשלו מצד אחד, והחברה לא הגישה בקשה להקפאת הליכים מן הצד השני, התוצאה היא שדין בקשת הפירוק הזמני להתקבל.

ועם זאת, היא מותירה בכל זאת צוהר קטן לצדדים להגיע אל דרך הפשרה, שכן החלטתה היא שהמפרק הזמני יחל את תפקידו רק בעוד 14 ימים ועד אז ישמש כמשקיף בחברה, כשבזמן זה יוכלו הצדדים להתקרב בעמדותיהם. האם פסיקתה של כב' השופטת תהיה זו שתוביל בסופו של יום לפשרה? יתכן שכן, כיוון שמיד לאחריה הודיעה החברה כי הגיעה להבנות עם חלק ממחזיקי אגרות החוב שלה מסדרה ה' והיא מתעתדת לכנס את אסיפת המחזיקים לצורך אישורן.

בין אם יסתיים מקרה אוסיף בפירוק ובין אם בפשרה, פסק דינה של כב' סגנית הנשיאה, הגב' אלשיך, הוא עוד נדבך חשוב בתחום הסדרי החוב, והוא נותן רוח גבית עזה במפרשיהם של מחזיקי אגרות החוב, כמו כמעט בכל פעם בהם הגיעו ענייניהם אל בית המשפט. טוב יעשו המחזיקים באשר הם אם יפנימו כי בית המשפט יושב בתוך עמו והוא קשוב להם במאבקיהם לגביית חובותיהם, ולא פחות מכך, טוב תעשינה החברות וטוב יעשו בעלי השליטה בהן אם יפנימו את הרוח השורה במסדרונות בתי המשפט ויעשו כל מאמץ להימנע מלהגיע לשם.