3,850 ש"ח, סופי
התלוש
שכר המינימום לא יעלה. נתניהו אומר שזה רק לטובתנו.
רותי סיני מסבירה את
"במקום העלאת שכר: מס הכנסה שלילי"
ובכות' המשנה: התוכנית תפצה את כל המשתכרים שכר מינימום.
בקבוצת הארץ הידיעה מטופלת במארקר, אבל לא הבנתי מה עמדת העיתון.
בידיעות העניין מופיע בממון, עם ציטוט של עמיר פרץ: ביבי חזק רק על חלשים.
צעדת הגלעד
מעריב ממשיך: חצי מהשער מוקדש לצעדה ולפקק
על פי שער הארץ, כ-4,000 איש צעדו אתמול בנתיבי איילון.
על פי כות' הידיעה בע' 4, 16,000 צעדו באיילון. ע"פ הידיעה, כ-12,000 השתתפו באירועי היום וכ-4,000 צעדו.
ידיעות מציין בהפניה תחתונה בשער שהצועדים ייצאו מצומת גלילות לכיוון כיכרבין וצפויים שיבושי תנועה.
בעמוד האחורי מופיע שוב השיר שכתבו סמדר שיר וצביקה פיק.
הרי ראינו אותו ביום שישי שלפני האחרון, על פני כל עמוד 2. מה נהיה? ונכתב גם שהשיר יעלה ל-ynet באותו סו"ש. היום נכתב שהוא עלה לאתר אתמול.
למי ששכח, השם ובית ראשון:
בוא הביתה, בוא גלעד
עוד זריחה ועוד שקיעה
ויום חדש נולד
מצפייה ומדמעה
נרקם שיר לגלעד
אני לא הצלחתי
בישראל היום מזכירים שיש שני צדדים למאה: בת"א קראו לממשלה לותר, ובעזה - לא לוותר.
היום יתקיים קונצרט הפילהרמונית ושלמה ארצי בפארק אשכול בנגב, וזה, בתקווה שגלעד שליט ישמע.
לגמרי נוגע ללב.
שייח' ג'ראח
משפטנים טוענים שהמשטרה
הידיעה מופיעה גם בראש שער הארץ.
גולן יוכפז טוען שפעילי שייח' ג'ראח
יוסי ורטר מנצל את עונת הכדורגל ואומר שנתניהו העפיל לגמר עם שלושה
יונתן שפירא בגטו ורשה
הידיעה על כך ששפירא ריסס על קירות הגטו "ישוחררו כל הגטאות" הופיעה באתר
רק הבוקר אפשר לקרוא על כך בהארץ.
מעשה נלוז בגלל הברבריות שבו ובגלל הוונדליזם.
תלונה נגד עופר נמרודי
הוגשה על ידי עובד זר על שתקף אותו והזיק לרכושו (סלולרי) במזיד.
כך שודר אתמול בערוץ 1, והבוקר בהארץ.
נמרודי מכחיש, וטוען שהעובד פוטר בנוכחות עובדים אחרים מאחר שלא מילא את תפקידו.
רשות האוכלוסין וההגירה בדקה אם בכלל היה למו"ל רישיון העסקה.
סקס מוכר
כן, סקס מוכר, גם בשער הארץ.
"הגר בן אשר (שחקנית ובמאית V, )
יאללה רוצו.
השגריר
סוף סוף נמצא, אחרי שנתיים של חיפושים, שגריר ישראלי באריתריאה.
פשוט איש לא רצה לעשות זאת עד כה.
(מעריב אחורי).
אבל למה
עיתונות לוחמת
על פי אל ג'זירה, התקשורת
דקה 12:20
אורי בלאו ישוב בקרוב לארץ, כך
מסלול
לפני שבוע בדיוק מישהו התלונן על שאני לא מתבוננת במוסף.
נכון, מבחינתי הוא מוסף פרסומי לכל דבר, גם אם הוא לא מוגדר כך. תגידו, אבל כל העיתונים, לא?
נו כן, הכל תלוי במינונים ובהסוואות.
לא רציתי לכתוב זאת לפני שאני מסתכלת עליו שוב היום (בשבוע שעבר הוא נעלם לי מתישהו).
אז כן, יש גבול מבחינתי: "המידע באדיבות למטייל/ הכתב היה אורח הדקה ה-90, נויה תיירות ולשכת התיירות הצרפתית", ועוד כמה קומוניקטים. אני לא מזלזלת, כל אחד עושה את העבודה שלו, ובטח שיש מקום למוספים פרסומיים, אבל אני לא רוצה לעיין בהם.
לחם עבודה
אחרי הידיעה שהתפרסמה בשישי, על המכרז לבני נוער שיכתבו על כפר הנופש של קוקה קולה בקיץ, ויצטרפו לעיתונאי העתיד של ידיעות, התפרסמה גם אתמול ידיעה בנושא, על ההיענות הגדולה של כתבים בפוטנציה, והבוקר מודעת עמוד.
תרבות הדיבור
גם בן אליעזר בין
תארו לעצמכם שמישהו היה אומר עליו "עיראקי".
VTV
מה דעת ההורים או האחרים על
מה עושים כשאף תשובה לא נכונה?
מי בקיא בהארי פוטריזם, וימצא את התקלה?
(תודה לעופריקו)
מירה מוסיפה:
"באחד נגד מאה אתמול היתה טעות הרבה יותר מהותית. השאלה היתה (בערך) מי מהדמויות הנשיות הבאות לא אכלה תפוח?
שלגיה,
כיפה אדומה
או חוה.
אלא שהתשובה הנכונה היא טעות שהושרשה. חוה אכלה מפרי עץ הדעת, שבשום מקום בתנ"ך אינו מזוהה כתפוח או כפרי מזן אחר כלשהו. הזיהוי של פרי עץ הדעת עם התפוח החל רק במסורת הנוצרית והתבסס בעקבות הציורים המפורסמים שתיארו את סצינות גן העדן".
מח' עימוד
התהפכו הידיעות והכותרות ב-24 של ידיעות אתמול.
מעקב
זוכרים את התהייה על התגובות הנעלמות ב-ynet לידיעה על זורק הנעליים?
אז הנה, כנראה שבאמת הייתה
מועדון תרבות
WTF?
מה יש בליידי גאגא?
בלוגלנד
אני לא יודעת כמה
אם יש מי שהיה וכתב, או רוצה לכתוב, אנא שלחו לינקים.
תוס':
אבי לן על
אביבה משמרי ראיינה לפני שנתיים את האדם האינטליגנטי ביותר בעולם, כריס לנגאן, לכלכליסט. הראיון לא פרסם מעולם. הנה הוא
מונדיאל
עלמה השרויה במרתון הדייטים הידוע גוללה את מר גורלה: זה יותר מחודש היא לא מצליחה לקושש לעצמה ולו דייט לרפואה. הגברים בוהים בלילה מול ה-HD וכלל לא מתעניינים בנשים. כלומר חוץ מאשר בשרה קרבונארו.
לעומת זאת, ענת לב-אדלר מתחננת בעמודי הדעות ידיעות לעוד מהמונדיאל הזה: "כשאנחנו יושבים על הספה...מפוקסים עד הקצה, אנחנו שקועים רק בפריים, לא זוכרים את השכנים המעצבנים, פקחי החניה הרעבתניים או הביוב שממשיך לזרום לים. אנחנו זורמים. עם ההתקפה הבאה".
על פי סקר ידיעות ומינה צמח, 31.1% רוצים שהולנד תזכה במונדיאל 2010.
טוב לדעת.
לפני פיזור מאוווווד ארוך
אפשר לדלג, כי הוא עוסק בי.
הפוסט של
1. איך לא כתבתי את דעתי.
- טעות שלי, תיקנתי אותה, והנה אני מביאה את דעתי בנושא תשלומים שוב (ותודה לעמיר שהזכיר לי את הפוסט
ולמען הסר ספק, ואכן הייתי צריכה לכתוב זאת קודם : אני מתנגדת מכל וכל לכל איחור בתשלום, ולו של יום אחד.
לצערי הרב, אני סובלת מכך מאוד מהיום שהפכתי לעצמאית.
כשאני צריכה לשלם למישהו, אני בהחלט משלמת במיידי, בלי שום שוטף פלוס פלוס, על חשבון האוברדראפט שלי.
2. למה "עשיתי פרסומת" לסרט שלו.
ועל כך אני חולקת: הבולדים בשמות והלינקים הם חלק מכל פוסט, מיומו הראשון של הבלוג.
כמו בכל פוסט – רוצים, נכנסים, לא רוצים לא נכנסים. אני מבחינתי נהגתי בפוסט הזה כמו בכל פוסט שהוא.
3. לטענה שענה לי בלבד: לא נכון. אותה תשובה נשלחה לכל
נכון שרע הדבר שרק בסיטואציה הזו בחר מיברג להגיב ולא קודם לכן.
וכן, זה היה מאוד מאכזב ומבאס לקרוא את הפוסט של שאלתיאל.
4. מיברג "גורו" שלי ואני "מעריצה" אותו – סליחה, המילים האלו לא נמצאות בטרמינולוגיה שלי באשר לתחושות שלי כלפי אנשים. בטח שלא בעולם התקשורת. מעולם לא היה ולא יהיה לי שום גורו או משהו דומה.
כן, לעתים אני משתמשת במילה מעריצה. ההקשר אחר לגמרי.
ובאותו פוסט נכתב הטוקבק הזה
(מישהו נטול שם, הבוקר, שכותרתו "לאחד שמבין")
"דבורית היא לא עיתונאית, אף פעם לא באמת היתה והיא בטח לא תמימה. ככזאת היא לא מחויבת להפגין יושרה מקצועית. כבלוגרית היא יכולה להיות נגועה באינטרסים ולקדם את החברים שלה והיא עושה את זה כל הזמן! אבל לא רחוק היום שיקומו לה מתחרים (כבר יש, אבל אני יודע על עוד בדרך), והבלוג הזה ייזנח לטובת מבקרי תקשורת בעלי דעות ותובנות, ולא סתם כאלה שמדפדפים בעיתונים, מעתיקים כותרות ופסקאות, מלנקקים לחברים או עושים להם יח"צ.
דבורית אם לא תעשי שינוי קיצוני בפורמט של הבלוג, תרענני אותו, תעמיקי, תגווני ותביאי יותר מעצמך, מהר מאד תמצאי את עצמך מחוץ למשחק בדיוק כמו שנפלטת מעולם התקשורת! למרות שאת מתרצת אחרת.
קבלי טיפ משועל קרבות ותיק ושימי לב טוב טוב. למרות שאת טובה בשיווק עצמי והצלחת למתג את עצמך, הבוסים החדשים שלך הרבה פחות סובלניים מהקודמים ומהר מאד הם יעלו על החפיפניקיות, השטחיות וחוסר הרלוונטיות של הבלוג. וכמו שאת כבר מבינה, גם אם מיברג יציע לך עבודה משכורת לא תראי ממנה".
אני בהחלט בעד חופש ביטוי, אבל כדאי לדייק בעובדות:
- לא עיתונאית – נכון. הרי אני חוזרת על כך כל יום.
- מעולם לא הייתי – לא נכון. דווקא הייתי, כמעט 20 שנה.
- נגועה באינטרסים ומקדמת את החברים שלה – יש לי מעט מאוד (מאוד) חברים. איש מהם לא נמצא בתקשורת.
לפיכך אני תוהה איזה אינטרסים יכולים להיות לי, מאחר שאני לא רוצה לעבוד בשום כלי תקשורת.
- ובאותה נשימה: הבלוג לא רלוונטי - אם כך, איך אני יכולה לקדם מישהו?
- הבלוג ייזנח לטובת מבקרי תקשורת בעלי תובנות – יכול להיות.
- מדפדפת, מעתיקה וכו' – אני ראשונה שאומרת שאני מדפדפת. מעתיקה? כשאני מפרשת כותרת או משפט או פסקה.
- תביאי יותר מעצמך – אני מביאה את עצמי במקסימום הדרוש לי כאן.
יותר מזה בנאדם כמוני, שממילא אין לו, לדבריך, כישורים, יושרה או כל תכונה חיובית אחרת, לא יכול לעשות.
נפלטתי מעולם התקשורת – שקר, שלא לומר הוצאת דיבה.
- יושרה - כנ"ל. הוצאת דיבה.
- טובה בשיווק עצמי – גרועה מאוד.
- הבוסים החדשים פחות סובלנים – גם אני פחות סובלנית.
גם אם הייתי רוצה, לא הייתי יכולה למכור מה שאני לא.
מה שרואים, זה מה שיש. בלי פוש אפ.
- מיברג יציע לי עבודה – לא, תודה. עלוב מצדך לחשוב שזו הציפייה שלי, ומעיד בעיקר עלייך.
- שועל קרבות ותיק – כנראה בקרבות הלא נכונים. אם מדברים על קרבות, אני יותר ותיקה ממך, ולא משנה מה הרקע שלך.
עכשיו קח את הנתונים וערבל אותם מחדש.

בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה
האמנה החדשה, שנקראת "אמנת זמינות פיננסית לסיוע לחיילים וחיילות בשירות חובה", תעודד את הבנקים להעניק פתרונות יצירתיים, להקפיא הליכים משפטיים ולשפר את הנגישות הפיננסית של חיילים לאורך השירות ובסיומו
הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל השיק מהלך ראשון מסוגו, שמטרתו להעניק סיוע פיננסי ייעודי לחיילי וחיילות חובה. האמנה החדשה, שאומצה באופן וולונטרי על ידי כלל המערכת הבנקאית, מתיימרת להתמודד עם תופעה שהפכה בשנים האחרונות לנפוצה במיוחד: חיילים בשירות סדיר שמוצאים את עצמם תחת עומס כלכלי מהותי, לעיתים כבר במהלך השירות, ונושאים איתם את נטל החובות גם לאחר השחרור.
היוזמה, הקרויה "אמנת זמינות פיננסית", נבנתה בשיתוף פעולה של שורת גופים ובהם הבנקים, חברות כרטיסי האשראי, איגוד הבנקים, משרד המשפטים (הסיוע המשפטי), רשות האכיפה והגבייה, ועמותת "נדן". לפי הפיקוח, מטרת האמנה אינה רק הקלה מידית על חיילים הנמצאים בקשיים, אלא גם מניעה, באמצעות כלים לשיפור הידע הפיננסי והנגישות לשירותים.
מרכיב מרכזי באמנה הוא הטיפול בחוב. על פי המתווה, בנקים שיעמדו בהוראות יקפיאו הליכים משפטיים למשך שנה לחוב של עד 15 אלף שקל, וינסו לגבש עם החייל החייב הסדר תשלומים מקל, בהתאם ליכולותיו. ההקפאה תוארך בעוד חודש אם החייל ריצה עונש מאסר של 30 יום ומעלה. מדובר במהלך שיש בו היבט חברתי מובהק, אם כי המבחן המשמעותי יהיה מידת השימוש בו בפועל, ובעיקר מידת שיתוף הפעולה מצד הבנקים עצמם, שיכולים אמנם להעניק הקלות נוספות, אך אינם מחויבים לכך.
כחלק מהשינוי, ימנו הבנקים אנשי קשר ייעודיים לחיילים, שיקבלו הכשרה ממוקדת בהובלת הגופים הרלוונטיים, כולל מפגש עם נציגי צה"ל והסיוע המשפטי, ויוכלו להציע פתרונות בהתאמה אישית. כל חייל יוכל לפנות לאיש הקשר בבנק שבו מתנהל חשבונו, ללא תלות במקום השירות או הסניף. במקביל, תוענק גמישות תפעולית, תעודת חוגר תוכר כאמצעי זיהוי רשמי לפעולות בסיסיות בבנק, חיילים יוכלו לפעול בכל סניף הקרוב אליהם ולא רק בסניף האם, ויונפקו כרטיסי חיוב דיגיטליים זמינים עבור חיילים המשרתים הרחק מהבית.
- סמוטריץ' נגד בנק ישראל: "אם הנגיד לא יוריד את הריבית אני אוריד מיסים"
- האם מתפתחת בבנק ישראל "דיקטטורה מחשבתית"?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
באשר לאשראי, תצא המלצה להציע מסגרות מותאמות ליכולת הכלכלית של החיילים, תוך הפחתת סיכון להיכנסות למינוס או לחריגות לא מבוקרות. מעניין לראות שהאמנה אינה עוסקת רק בהיבט המיידי אלא גם בתקופות חריגות, כמו מלחמה. ההתייחסות למבצעים כמו "חרבות ברזל" ו-"עם כלביא" מעידה על לקח ברור שלמד הפיקוח: בתקופות לחימה נדרשת רמה גבוהה של גמישות ונכונות מצד המערכת הבנקאית לפעול ברגישות מול חיילים שנפגעו, נפצעו, או נמצאים בזמינות מבצעית אפסית.

"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"
פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"
מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל
הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור. לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.
מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר.
כיבוש מלא של רצועת עזה
בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026. צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית: 0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025, ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.
- כולם מדברים על עלייה לארץ - הוא מדבר על הגירה מהארץ; הכלכלן שמספק תחזית פסימית לשנה הבאה
- מאות כלכלנים במכתב: "עדיין לא מאוחר לעצור את הרכבת לפני התהום"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.